ארכיון פוסטים מאת: Sharon Geva

מה פתאום שאישה תהיה קצינה

חנה יעקובסון התגייסה למשטרת ישראל בתחילת קיץ 1948, ובכך היתה לאחת הנשים הראשונות ששירתו במשטרת ישראל, אולי אף הראשונה שבהן. ללשכת הגיוס של המשטרה, ששכנה אז בתל אביב, הגיעה ביום חם מאוד של חודש יוני. גם אחרי שבעים שנה היא לא שוכחת את הקצין שקיבל את פניה שם. 

חנה יעקובסון היתה מהשוטרות הראשונות במשטרת ישראל. בשנת 1960 הייתה האישה הראשונה שהצטרפה ליחידה "לשכה 06" לחקירה אדולף אייכמן לקראת המשפט שלו. שירתה אחרי כן במשך שנים במשטרת ישראל

חנה יעקובסון בעבודתה ב"לשכה 06", 1960

"אמרתי לו: אני רוצה להתגייס. הוא נורא שמח, מפני שאני הייתי האישה הראשונה שהופיעה". במהלך השנים מילאה שורה של תפקידים במשטרת ישראל. ב-25 במאי 1960 נמנתה עם ראשוני "לשכה 06", היחידה המיוחדת של משטרת ישראל לחקירת הפושע הנאצי אדולף אייכמן. היא היתה אחת מן הנשים המעטות ששירתו ביחידה זו, והיתה הבכירה שבהן. להמשיך לקרוא

אישה יחידה בממשלת אחדות

הממשלה ה-21 והממשלה ה-22 של ישראל היו ממשלות אחדות: שמעון פרס ויצחק שמיר כיהנו כראש ממשלה ברוטציה. בזו הראשונה, ממשלת פרס, היו 25 שרים, כולם גברים. השנייה, ממשלת שמיר, מנתה 24 שרים ושרה אחת, שושנה ארבלי אלמוזלינו, בתפקיד שרת הבריאות. 

שושנה ארבלי אלמוזלינו

שרת הבריאות שושנה ארבלי אלמוזלינו / ראובן קסטרו

הייתה זו הפעם השנייה בה מילאה אישה תפקיד של שר בממשלת ישראל שכלל אחריות על משרד. כמו גולדה מאיר בשעתה, ארבלי אלמוזלינו הייתה האישה היחידה בממשלה. להמשיך לקרוא

דרושה אשה שר לענייני בית ומשפחה

פורסם בעיתון הארץ

בסוף פברואר 1949, לאחר שהטיל נשיא המדינה חיים ויצמן על דוד בן-גוריון את המשימה להקים ממשלה, פנו חברות "האִגוד לשִווי זכויות נשים בישראל" לבן-גוריון בהצעה להקים משרד לענייני בית ומשפחה שבראשו תעמוד אשה בתפקיד שר. היה זה כחודש אחרי הבחירות לאסיפה המכוננת, שהייתה לכנסת, כאשר מציאות חייהן של נשים בישראל הייתה תלויה בין ההבטחה לשוויון לפי הכרזת העצמאות לבין מימושו. חברות האיגוד ובראשן עורכת הדין תהילה מטמון, ראו בכינונה של ממשלת ישראל הראשונה (עד אז הייתה ממשלה זמנית) שעה היסטורית. 

ממשלת ישראל הראשונה, מאי 1949 / הוגו מנדלסון לע"מ

בעיניהן, זו הייתה הזדמנות לעגן את מקומם של הבית והמשפחה בסדרי השלטון הנבחרים ובתוך כך בסדר היום הישראלי. בעיצומו של המו"מ לחלוקת תיקים ומינוי שרים הן ביקשו לקחת בחשבון הקמת משרד שיטפל "בענינים שאולי אינם עומדים ברומו של עולם הפוליטיקה, אבל פתרונם הנאות עלול להוסיף משקל רב ערך ליציבות המדינה ולרִוְחת ושלוָת אזרחיה". להמשיך לקרוא

לא מִספרה מירי רגב, סִפרייה

בדיון מתוקשר של הממשלה בנושא ההקלות על המשק, ביקשה מירי רגב לפתוח מכוני יופי וקוסמטיקה "לרבות הסרת שיער בלייזר" כי הגיעו אליה הרבה פניות בנושא. לצד פתיחת מספרות, אפשר היה לצפות ששרת תרבות או שר חינוך יבקשו להעלות לדיון גם את האפשרות לפתוח ספריות, לרבות הספריות האקדמיות במוסדות להשכלה גבוהה. 

השרה מירי רגב מבקרת בשבוע הספר העברי בכיכר רבין בתל אביב. השרה מירי רגב צילום קובי גדעון אוסף התצלומים הלאומי

מירי רגב בשבוע הספר העברי / קובי גדעון לע"מ

זה לא קרה, כי בדיון בנושא הצלת המשק מקריסה כלכלית הממשלה לא ספרה אותן. אך כבר אז היה צריך לקחת בחשבון פתיחת מוסדות שיש להם גם משמעות חברתית וערכית. להמשיך לקרוא

המחנכת שלא טעתה

בחודש מאי 1939 באה סטפה וילצ'נסקה לבקר את מרים שיר בביתה בתל־אביב. היה זה זמן קצר לפני שהיא חזרה לפולין, בתום תקופה שבה נמצאה בארץ, בקיבוץ עין־חרוד. אף שווילצ'נסקה יכלה להישאר בפלשתינה, היא החליטה לחזור לעבודתה בבית היתומים קרוכמאלנה 92 בוורשה. כעבור חודשים אחדים פרצה מלחמת העולם השנייה. ב-1940 נסגר הגטו בבירת פולין. בין חומותיו, המשיך בית היתומים לפעול. ב־5 באוגוסט 1942, כשבועיים לאחר תחילת "האקציה הגדולה", גורשה וילצ'נסקה לטרבלינקה יחד עם הילדים והילדות ועם צוות הבית, בראשו ד"ר יאנוש קורצ'אק.

סטפה וילצ'נסקה ניהלה את בית היתומים בוורשה פולין יחד עם יאנוש קורצ'אק, המחנך הדגול. שניהם נשארו עם הילדים והילדות, והלכו איתם בזמן הגירוש הגדול. נספתה בטרבלינקה. בסוף שנות השלושים היא ביקרה בארץ ישראל והייתה גם בקיבוצים.

סטפה וילצ'נסקה בקיבוץ עין חרוד

18 שנה אחרי הביקור ההוא, שיר כתבה עליו בעיתון. להמשיך לקרוא

לא "יאנוש קורצ'אק האוסטרי"

גיבור הספר "למרות הכול…" (הוצאת מאגנס) הוא אהרן מנצ'ר מווינה, שהיה חניך ומדריך ב"גורדוניה", וכמו אחרים ואחרות התעתד לעלות לארץ ישראל. כשפרצה מלחמת העולם השנייה התמנה לתפקיד מנהל עליית הנוער בווינה ואחראי על תנועות הנוער שם. הוא היה אז בן 22. קודמיו בתפקיד עלו לארץ, וכך גם המדריכים הבוגרים האחרים. מנצ'ר החליט שהוא נשאר.

אהרן מנצ'ר עם שתיים מחניכותיו, במסגרת פוסט על הספר למרות הכול בהוצאת מאגנס

אהרן מנצ'ר ושתיים מחניכותיו, וינה 1939 / ארכיון בית לוחמי הגטאות

בסוף 1939 הוא פעל כדי לקדם את העברתם של נערים ונערות לפלשתינה-א"י בנתיבי ההעפלה. זה היה בניגוד למדיניות שהכתיבה הנרייטה סאלד, לפיה עליית הנוער צריכה להתבצע באופן ליגאלי. כעבור כשנה לקח חלק בפעילותה של רחה פריאר להעלות נערים ונערות מברלין ומווינה. חלק מהם הגיעו לארץ. הוא גם פעל כדי לסייע לתנועות נוער בפולין, כשעמד בקשר עם יוז'ק (עזריאל) קוז'וך מ"הנוער הציוני" בסוסנוביץ'. להמשיך לקרוא

למה לא צריך לכעוס על קרן מרציאנו

המורות כעסו על העיתונאית ושדרנית קשת 12 קרן מרציאנו, ובצדק. אמירות כמו שלה, לפיהן מורות צריכות לעבוד מתוך תחושת שליחות ציבורית ולא לדבר על כסף, הן מקוממות. 

מורה בכיתה א' בעיירה קרית מלאכי, תמונה מאוסף התצלומים הלאומי שצילם משה פרידן. התמונה מופיעה בפוסט בנושא מעמד המורה, ומה שאמרו בחדשות קשת 12 על המורות בתקופת הקורונה והעבודה שלהן

מורה בכיתה א' בקריית מלאכי / משה פרידן לע"מ

אבל ההיסטוריה של מעמד האישה במקצוע ההוראה במדינת ישראל מלמדת שלא אליה צריך להפנות את הזעם. שורשיו של הזלזול הזה עמוקים מאוד. תחילתם בשנים הראשונות למדינה. להמשיך לקרוא

אני יודעת שאוכל לשאת הכול בדיוק כמו הבחורים

ברכה פולד, צעירה לוחמת בימי המדינה שבדרך, שבמותה היתה לאחד מסמלי המאבק בבריטים, נהרגה בתל אביב בלילה הרשום בספרי ההיסטוריה של היישוב בתור "ליל ויינגייט". בהלוויה השתתפו אלפים. השבוע, ביום התאריך העברי לנפילתה, כ"ג באדר, תתקיים לה אזכרה. 

ברכה פולד הייתה חברת פלמ"ח שהשתתפה בפעולה בליל וינגייט, במהלכה נהרגה. היא הפכה לדמות מופת בפלמ"ח, אוניית מעפילים נקראה על שמה וכן שמות רחובות.

ברכה פולד / אתר מוזיאון הפלמ"ח

על אף ההגבלות לנוכח התפשטות הקורונה, האזכרה עתידה להתקיים כמתוכנן. אפשר לראות בזה גם ביטוי לנחישות ולנחרצות שעמדו ביסוד אישיותה של ברכה פולד, כפי שהעידה עליה אימה, לוטה. להמשיך לקרוא

מה אמרו על האישה הראשונה שזכתה בעיטור המופת

אסתר ארדיטי, חובשת ואחות, מורת דרך ומדריכת טיולים, היתה האישה הראשונה בתולדות צה"ל שעוטרה בעיטור המופת. בליל גשם בנובמבר 1954, היתה היחידה מקרב כוחות ההצלה בבסיס חיל האוויר בחצור שפרצה למטוס קרב בוער במטרה להציל את חייהם של הטייס והנווט שנלכדו בתוכו. 

אסתר ארדיטי, הייתה חובשת בחיל האוויר. האישה הראשונה בצה"ל שזכתה בעיטור המופת

אסתר ארדיטי, 1955 / אוצרות ארכיון צה"ל

בסיפור החילוץ חוזר ומודגש המראה החיצוני שלה: צעירה וקטנה, צנומה ונמוכת קומה, לבושה שמלה מוכתמת ורגליה יחפות. אף שהיתה חיילת סדירה בצה"ל, חזרה והוצגה בתור נערה. כל זה העצים את אומץ הלב והתושייה, הנחישות וקור הרוח שגילתה, שהועמדו כתמונת ראי להיותה אישה, ממנה מצופה, ובכן, ההיפך. להמשיך לקרוא

השגרירה של דור ההשמדה

תיעוד השואה היה מפעל חייה של מרים נוביץ. במלחמת העולם השנייה היא הייתה חברת מחתרת בצרפת, ולאחר שנאסרה פעלה להצלת הפואמה "השיר על העם היהודי שנהרג", שחיבר יצחק קצנלסון. 

מרים נוביץ 1908-1990 שהיתה האוצרת הראשונה למוזיאון לאמנות בבית לוחמי הגטאות, ניצולת השואה, בתקופת השואה הייתה בצרפת, הביאה לישראל את הכתבים של המשורר והמחנך יצחק קצנלסון, המפורסם שבהם "השיר על העם היהודי שנהרג".

מרים נוביץ 1990-1908 / ארכיון בית לוחמי הגטאות

עד מותה פעלה לאיסוף מקורות, גבתה עדויות, פרסמה ספרים והייתה למתעדת ואוצרת בבית לוחמי הגטאות בגליל המערבי, שנקרא על שם המשורר והמחנך. להמשיך לקרוא