ארכיון תגיות: רחובות על שם נשים

יום הולדת 10 לבלוג

10 המלצות קריאה ואחת לשנה הבאה

היום לפני עשר שנים פורסם פה הפוסט הראשון, ביקורת על ספר שכתבה אישה שעברה את השואה. מאז פורסמו יותר מ-200 פוסטים. לכבוד יום ההולדת, הנה עשר המלצות קריאה, ואחת לשנה הבאה:

1. גם לאנה פראנק דרוש משהו מלבד בית וילדים, שפורסם בהארץ, הוא אחד הפוסטים שהביאו ממצאים ראשונים של מחקר על האישה הידועה ביותר בתקופת השואה. עוד אחד כזה הוא אז מנגד יצאו נערה ונער על מרים שחור, חברת פלמ"ח שנהרגה בתשעה בדצמבר 1947, ומותה חולל שינוי במדיניות בנושא לוחמת נשים בקו ראשון.

אנה פראנק

2. סופרת פוסט מס' 2 הוא אחד הפוסטים שבודקים כמה-כמה, במקרה הזה כמה רחובות על שם נשים (מעט) בהשוואה לגברים (המון) או מתריעים על מחיקתן מן המרחב הציבורי, כמו הגשר על שם יהודית מונטיפיורי, או מזכירים לנו להסתכל על מה שנמצא מתחת לאף.

3. יופי של סיפור (שואה) חושף מעט מסיפורה של להמשיך לקרוא

החזירו את הגשר ליהודית

פורסם בעיתון הארץ

לאחרונה נסיעה בנתיבי איילון מזמנת שתי הפתעות. אחת נעימה: התנועה זורמת, רוב הזמן מהירות הנהיגה אף עולה על 50 קמ"ש. האחרת פחות נעימה: הגשר בין מחלף השלום למחלף לה גווארדיה כבר לא נקרא "גשר יהודית" אלא "גשר יצחק נבון". 

יהודית מונטיפיורי 1862-1784

מבלי לפגוע בשמו וזכרו של הנשיא החמישי, שר החינוך והתרבות וחבר כנסת, איש רב־פעלים וזכויות, משמעות השינוי היא מחיקת שמה וזכרה של אשה מהמרחב הציבורי – יהודית מונטיפיורי, אקטיביסטית פילנתרופית שחיה ופעלה במאה ה-19. להמשיך לקרוא

כשהשחקנית שושנה דואר החליטה לא לשתוק

ב-1949 החליטה השחקנית שושנה דואר שהיא לא שותקת. תיאטרון "הבימה", בו שיחקה מאז 1932, התעתד להעלות על הבימה את ההצגה "בני ערובה" והיא רצתה מאוד את תפקיד האם בהצגה זו. כמו הדמות, גם היא הייתה אם לשני ילדים שמדי ערב נשארו בבית כשאימא יצאה לתיאטרון, לא כל שכן העלילה שגיבוריה וגיבורותיה יוצאי ספרד. האודישן היה קצר: הבמאי הפסיק אותה באמצע. 

שושנה דואר (משמאל) עם חנה רובינא (במרכז) / אתר התיאטרון הישראלי

"התחננתי שישמע אותי אך הוא הועיד את התפקיד לגברת הראשונה, ולא התייחס כלל לדברי", כתבה. זה היה רגע מכונן בסיפור חייה המקצועיים והאישיים עד כדי כך ששולב בכותרת האוטוביוגרפיה שלה, "בת ערובה של התיאטרון".

להמשיך לקרוא

אישה אחת ששימשה ממשלה שלמה

בשנת 1954 בא עיתונאי של "הארץ" לשכונת שעריים ברחובות. בחוץ – רחובות צרים ובתים רעועים, עזובה וזוהמה, הוא מצא ילדים ששיחקו ליד פחי אשפה וערימות זבל. בתוך הבתים פנימה – ריהוט דל ועלוב. הרשויות וגורמי האכיפה ראו בתושבי שעריים "שחורים" ו"ביריונים" דיווח, וציטט מלים קשות שאמרו לו על יוצאי ויוצאות תימן, שהמקלדת פשוט לא סובלת. כשסייר בשכונה, הוא שוחח עם כמה מהוותיקים. 

מרים מזרחי: סיפורה של אישה, רחובות טיוי

אחד מהם אמר לו: "מתייחסים אלינו ברחובות כמו שמתייחסים אל הכושים בארצות הברית" והסביר כיצד האפלייה ניכרה בכל תחום מצד הרשויות. עם הוותיקים שראיין נמנתה אישה אחת: מרים מזרחי.  

להמשיך לקרוא

מה בעצם אנחנו יודעות על גולדה מאיר?

יום האישה הבינלאומי בפתח, וגם זו הזדמנות מעולה לספר על האישה שלכאורה כולנו מכירות. היא הייתה האישה הראשונה בתפקיד שר במדינת ישראל, כיהנה בתפקיד שרת העבודה והביטוח העממי בימים בהם הונחו התשתיות לשירותים הציבוריים שכבר מזמן החלו להישחק, ואחרי כן בתפקיד שרת החוץ. 

גולדה מאיר, 1950 / טדי בראונר, לע"מ

בשנת 1969, והיא כבת שבעים, עמדה בראשוּת ממשלת ישראל. אבל מה בעצם אנחנו יודעות על גולדה מאיר?  להמשיך לקרוא

קראו לה "הגברת הגדולה של הטכניון"

רחל שלון הייתה אישה פורצת דרך, בראשית הקריירה שלה אף יחידה במינה, ונחשבת למהנדסת הראשונה ביישוב העברי בפלשתינה-א"י. במקצועה הייתה מהנדסת בניין, בטכניון הקימה את התחנה לחקר הבנייה ועמדה בראשה. 

פרופ' רחל שלון מהטכניון, חיפה, מהנדסת, הייתה אחת הנשים הראשונות בישראל שקיבלו תואר פרופסור.

רחל שלון עם סטודנטים בטכניון, 1937 / זולטן קלוגר, לע"מ

היא האישה הראשונה בטכניון שהגיעה לדרגת פרופסור, ובמשך השנים כיהנה בין היתר כרקטור. אף שהייתה חלוצה בתחום זה, וכן באקדמיה, ההנצחה שלה, וליתר דיוק: היעדרה, רחוקה מלשקף זאת. להמשיך לקרוא

מה אמרו על האישה הראשונה שזכתה בעיטור המופת

אסתר ארדיטי, חובשת ואחות, מורת דרך ומדריכת טיולים, היתה האישה הראשונה בתולדות צה"ל שעוטרה בעיטור המופת. בליל גשם בנובמבר 1954, היתה היחידה מקרב כוחות ההצלה בבסיס חיל האוויר בחצור שפרצה למטוס קרב בוער במטרה להציל את חייהם של הטייס והנווט שנלכדו בתוכו. 

אסתר ארדיטי, הייתה חובשת בחיל האוויר. האישה הראשונה בצה"ל שזכתה בעיטור המופת

אסתר ארדיטי, 1955 / אוצרות ארכיון צה"ל

בסיפור החילוץ חוזר ומודגש המראה החיצוני שלה: צעירה וקטנה, צנומה ונמוכת קומה, לבושה שמלה מוכתמת ורגליה יחפות. אף שהיתה חיילת סדירה בצה"ל, חזרה והוצגה בתור נערה. כל זה העצים את אומץ הלב והתושייה, הנחישות וקור הרוח שגילתה, שהועמדו כתמונת ראי להיותה אישה, ממנה מצופה, ובכן, ההיפך. להמשיך לקרוא

מי היתה "אמנו שרה"?

שרה שנירר, אישה שהיתה ועודנה דמות מופת בחברה החרדית, שחוללה מפנה גדול בתחום חינוך הבנות שם כשהקימה לפני כמאה שנה את רשת בתי הספר לבנות "בית יעקב", הלכה לעולמה ב-1935. 

אף על פי כן, שמה נקשר לזכרון השואה בקרב הציבור החרדי. הכיצד? להמשיך לקרוא

אילו היה לשוטרת יונה קוממי אקדח

בדברי הימים של משטרת ישראל יונה קוממי היא אישה שעשתה היסטוריה, כשהיתה לשוטרת הראשונה שנהרגה במהלך פעילות מבצעית. היה זה במהלך מרדף אחרי עבריין ב-29 באוגוסט 1965, ובכך היתה ראשונה לא רק במשטרת ישראל אלא בעולם. אחרי מותה, עוטרה בעיטור הגבורה של משטרת ישראל. היא שירתה במשטרה במשך כשנתיים, ביחידת השוטרות.

השוטרת יונה קוממי שעל שמה נקרא רחוב השוטרת ברמת גן

שוטרת יונה קוממי / בית מורשת משטרת ישראל

כמו כלל הנשים במשטרת ישראל אז, היא לא נשאה נשק. מה היה קורה אילו היה ליונה קוממי אקדח בחגורתה? לפי רוב המקורות המתעדים את האירוע, לרבות המפקדת שלה, לא היה לה סיכוי לגבור על העבריין שירה לכל עבר. אך חברותיה השוטרות חשבו אחרת. להמשיך לקרוא

לא ככה מגיעות לרחוב על שם אישה

פורסם בעיתון הארץ

ראשת העיר נתניה מרים פיירברג-איכר הודיעה באחרונה כי שמו של רחוב גיורא יוספטל בעיר ישונה לרחוב ברכה צפירה. לדבריה, "מדובר בתיקון עוול כפול: מחד – עשיית צדק היסטורי עם יהודים יוצאי ארצות ערב ומאידך – תיקון מגדרי, במסגרת מדיניות שקבעתי לעצמי להנציח כמה שיותר נשים פורצות דרך ברחובות ומוסדות העיר". 

נהגת מונית בתל אביב, 1952 / טדי בראונר, לע"מ

ביסוד ההודעה של פיירברג-איכר, אחת הנשים הבודדות בתולדות מדינת ישראל שנבחרה לעמוד בראשות עירייה, ודאי עומדת כוונה טובה. אבל בהנחה שהיעד הוא באמת תיקון מגדרי, לא זו הדרך.

להמשיך לקרוא