לפני קצת יותר מחמש שנים גיליתי, כמעט במקרה, את הסיפור הנשכח של עדה זלצר־רייס, שנפלה בקיץ 1948. בדפים באתר יזכור של משרד הביטחון מופיעים סיפורי חיים, תמיד קצרים מדי. הסיפור של עדה זלצר־רייס היה שונה. בנופלה, היא הייתה בת 49. ארבעים ותשע. היא טמונה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. איך נקלעת אישה בת 49 לקרבות במלחמת העצמאות, מה היא עשתה שם? איך הוכרה אישה בת 49 כחלל(ה) במערכות ישראל?
רחל זלצר, עדה זלצר־רייס, פרופ' טשרנה רייס
עדה זלצר־רייס לא באמת נפלה בקרב צבאי. היא נפלה בקרב על חייה. להמשיך לקרוא
האישה שנודעה בתור הרבנית אסתר רובינשטיין הייתה הכול חוץ מלהיות "אשתו של". במקרה שלה, אשתו של הרב יצחק רובינשטיין מווילנה בראשית המאה העשרים. היא הייתה מנהיגה ופעילת ציבור, יזמית ומחנכת וגם לוחמת לקידום זכויות נשים.
אסתר רובינשטיין 1925-1883
"אישיות אוניברסלית", כתב עליה ההיסטוריון והעיתונאי, הסופר והמתרגם ש.ל. (שמואל לייב) ציטרון, אישה אשר "עמדה על גֶרֶם המעלות במרכז החיים הציבוריים". היא מתה לפני כמעט מאה שנה, ודומה שכבר אין מי שיזכירו. להמשיך לקרוא
קורות חייה של חיסיה שפירא ראובני כורכים קצוות פוליטיים: נערה ואישה צעירה שהייתה חברת לח"י ולימים חברת קיבוץ מהשמאל הציוני. היא הצטרפה ללח"י בראשיתו והייתה הקשרית של אברהם שטרן (יאיר). ב-1944 נעצרה בתל אביב והועמדה למשפט בפני בית דין צבאי באשמת אחזקה של אקדח אוטומטי טעון ונגזרו עליה שלוש שנות מאסר, אותן ריצתה בכלא בית לחם.
חיסיה שפירא ראובני 2004-1922 / אתר עמותת לח"י
אחרי שחרורה המשיכה לפעול בלח"י. בשנות החמישים הצטרפה, יחד עם בן זוגה, גם הוא איש לח"י בעברו, לאחדות העבודה, מפלגת שמאל ציוני, והייתה חברת קיבוץ כברי שבגליל המערבי.
לפי דף ה"יזכור" באתר משרד הביטחון, שושנה ג'מיל נהרגה בשניים ביוני 1948. כך גם חקוק על המצבה שלה, בקבר אחים, על פי התאריך העברי: כ"ד באייר תש"ח.
מקור: תיק שושנה ג'מיל / ארכיון בית ז'בוטינסקי
על פי ארכיון בית ז'בוטינסקי, היה זה ב-17 במאי 1948. רשימה ובה הספדים פורסמה בביטאון הימין "חרות" באוקטובר 1948. להמשיך לקרוא
אירמה פולאק הייתה חלוצת הצרכנות בישראל בתחום השמירה על זכויות הצרכנים והקניית מודעות לצרכנות נבונה. כלשון ההמלצה להעניק לה פרס ישראל, אותה לא קיבלה, פעילותה בתחום הייתה בגדר "מפעל חיים בתחום חינוך הציבור לתודעה צרכנית". בשנות החמישים היא הקימה את איגוד הצרכנים הראשון בארץ, שלימים נקרא המועצה הישראלית לצרכנות, ועמדה בראשו.
היה זה בימים בהם חלה התאוששות מסוימת במשק הישראלי, אחרי שנות "צנע" הדוקות ומשבר כלכלי והקניות היו אחד מתפקידיה של אישה, עליה הוטלה אחזקת הבית באופן בלעדי. איש.ה לא דיבר.ה אז על לקוחות שתמיד צודקים וגם על לקוחות מהגיהינום כמו אמנון טיטינסקי או שוני סטרטינר מ"קופה ראשית" לא היה על מה לדבר. להמשיך לקרוא
יום אחד, כשעשתה ברכה פלאי את דרכה למשרדי ההוצאה לאור שלה, היא עצרה מונית. היא ביקשה מהנהג להסיע אותה למשרדים של "מסדה" בדרך ז'בוטינסקי ברמת גן. הנהג הסביר לה שהיא טועה: המשרדים של הוצאת "מסדה" נמצאים בגבעתיים ולא ברמת גן. היא הסבירה לו שהוא טועה: בגבעתיים נמצא בית הדפוס, ברמת גן – המשרדים. "נכון", אמר הנהג, "שמעתי שגם בדרך ז'בוטינסקי יש למסדה משרד, שם יושבת גברת זקנה וחותמת על צ'קים". היא אמרה לו: "הגברת הזקנה זו אני".
ברכה פלאי 1986-1892 / חדשות
לא הייתה זו הפעם הראשונה שהודגש הניגוד בין מעמדה ותפקידה של פלאי, מו"לית שייסדה בשנת 1932 את הוצאת הספרים "מסדה" ועמדה בראשה במשך שנים, לבין ההשתייכות המגדרית שלה. היא, אולי בתגובה, עשתה בדיוק את ההיפך.
לזכרה של רנה לוינסון
שבועיים לפני סיום קורס טיס מס' 6 של חיל האוויר הודיעו לרנה לוינסון שהיא מודחת. זה כבר היה בשלב המתקדם. בהתחלה, היא אמרה, לא הסבירו לה מדוע. ממרחק הזמן הבינה ש"אמרו שהייתי שחצנית מדי". מיד אחרי ההדחה פנו אליה מחיל האוויר וביקשו שהיא תישאר להדריך. אחרי הכול, היא כבר הייתה טייסת שקיבלה את ההסמכה שלה בחו"ל. במשך 25 שנה טסה בטייסת 100, אך הודרה מספר המורשת שלה, שיצא לאור לפני כמה שנים.
רנה לוינסון / טדי בראונר, לע"מ
לפני ארבע שנים נפגשנו בביתה בתל אביב. רנה (היא נהגה לכתוב את שמה הפרטי בכתיב חסר) לוינסון הייתה אז כבת תשעים. השנים שעברו נתנו פרספקטיבה, כשידעה להסביר מה אמרו עליה בחיל האוויר, בפנים וגם מאחורי הגב, אך לא הקהו את ההתקוממות נגד אפליית נשים – בחיל האוויר ובצה"ל ובחברה הישראלית. להמשיך לקרוא
סילביה ביירק נהרגה במלחמת העצמאות בארבעה ביוני 1948 בעת שירותה בירושלים, ביחידת ההאזנה של שירותי המודיעין, שנודעה לימים בתור יחידה 8200. היא הייתה בת 24 וחצי. עד לאחרונה, הקשר שלה ליחידה זו וכן נפילתה במהלך שירותה בה לא היה מוכר וידוע – גם לא לא.נשי מורשת המודיעין. פרט זה התגלה ואומת באחרונה, ובימים אלה מסתיים תהליך אישור ההכרה בה כחללה של חיל המודיעין ובתוך כך כנופלת הראשונה של יחידה 8200. ר
סילביה ביירק 1948-1923
אשיתו של הגילוי בפינה "היה הייתה" בתכנית סדר יום עם קרן נויבך (כאן רשת ב') לפני כחצי שנה. להמשיך לקרוא
חוי לויצקי, מקלענית וחובשת, נודעה בקרב חברי וחברות פלמ"ח ובמורשתו בתור לוחמת שהייתה נחושה למלא כל משימה. במלחמת העצמאות, לנוכח ההוראה של הפיקוד לא לאפשר לנשים ללחום בקו הראשון, החליטה שהיא מסרבת. איציק אשכנזי, המ"מ שלה, סיפר שהיא אמרה לו: "דבר אחד תדע לך, אם אתה לא ממשיך להוציא אותי, אני מתאבדת, ממש מתאבדת".
חוי (חוה) לויצקי / אתר מוזיאון הפלמ"ח
היא נהרגה ביום שישי, 7 בינואר 1949, בזמן שטיפלה בפצוע. להמשיך לקרוא
על נעה ארבר סיפרה לי לראשונה הטייסת רִנה לוינסון, כששוחחנו על נשים בקורס טיס בחיל האוויר הישראלי בשנים הראשונות למדינה. ארבר נודעה בתור מעצבת אופנה, היא הייתה חלוצת אופנה בארץ, במשך שנים הייתה עיתונאית בתחום זה ומרצה במכללת שנקר. פרט פחות ידוע בביוגרפיה שלה היה עברה בחיל האוויר, שהיה קצר אך משמעותי: היא הייתה חניכה בקורס טיס מס' 16.
פרח הטיס נעה ארבר / באדיבותה
אחרי שסיימה את שלב "המכין", בו צוינה לשבח, היא הודחה. להמשיך לקרוא