ארכיון תגיות: נשים בממשלה

תהיו רחל כהן-כגן

פורסם בעיתון הארץ

ענת סרגוסטי צודקת. התרפקות על כהונתה של אישה בתור ראש ממשלה בישראל מרחיבה את הלב אך זורה חול בעיניים. דרושה מאסה קריטית של נשים בעמדות בכירות ולשם כך דרוש שינוי בסדרי העדיפויו. כדי שזה יקרה, עלינו לשאת עיניים לאישה אחרת, רחל כהן-כגן, ולהקשיב למה שהיא אמרה מזמן.

רחל כהן-כגן / ארכיון הכנסת

יחד עם מאיר, הייתה כהן-כגן אחת משתי הנשים שחתמו על הכרזת העצמאות (מקרב 37 חותמים בסך הכול). להמשיך לקרוא

מה בעצם אנחנו יודעות על גולדה מאיר?

יום האישה הבינלאומי בפתח, וגם זו הזדמנות מעולה לספר על האישה שלכאורה כולנו מכירות. היא הייתה האישה הראשונה בתפקיד שר במדינת ישראל, כיהנה בתפקיד שרת העבודה והביטוח העממי בימים בהם הונחו התשתיות לשירותים הציבוריים שכבר מזמן החלו להישחק, ואחרי כן בתפקיד שרת החוץ. 

גולדה מאיר, 1950 / טדי בראונר, לע"מ

בשנת 1969, והיא כבת שבעים, עמדה בראשוּת ממשלת ישראל. אבל מה בעצם אנחנו יודעות על גולדה מאיר?  להמשיך לקרוא

לא עוצרות באדום

פורסם בעיתון הארץ

הפעם, בנימין נתניהו אמר אמת. כשהשרה מירב כהן שאלה אותו למה אפילו אישה אחת לא נמנית עם "קבינט הקורונה" שהציע להקים, הוא אמר לה שכרגע יש דברים יותר חשובים על סדר היום של מדינת ישראל. היא לא משעממת אותו; פשוט זה המצב, וזה לא הזמן לשנות. 

חברת הכנסת בבה אידלסון בהצבעה בכנסת (1961) / פריץ כהן לע"מ

מה כהן ועמיתותיה בכנסת ובממשלה יכולות לעשות בתגובה לאמירה כזאת? ההיסטוריה של נשים בכנסת מלמדת שעומדות בפניהן אפשרויות שונות. הנה כמה מהן: להמשיך לקרוא

אישה יחידה בממשלת אחדות

הממשלה ה-21 והממשלה ה-22 של ישראל היו ממשלות אחדות: שמעון פרס ויצחק שמיר כיהנו כראש ממשלה ברוטציה. בזו הראשונה, ממשלת פרס, היו 25 שרים, כולם גברים. השנייה, ממשלת שמיר, מנתה 24 שרים ושרה אחת, שושנה ארבלי אלמוזלינו, בתפקיד שרת הבריאות. 

שושנה ארבלי אלמוזלינו

שרת הבריאות שושנה ארבלי אלמוזלינו / ראובן קסטרו

הייתה זו הפעם השנייה בה מילאה אישה תפקיד של שר בממשלת ישראל שכלל אחריות על משרד. כמו גולדה מאיר בשעתה, ארבלי אלמוזלינו הייתה האישה היחידה בממשלה. להמשיך לקרוא

לא מִספרה מירי רגב, סִפרייה

בדיון מתוקשר של הממשלה בנושא ההקלות על המשק, ביקשה מירי רגב לפתוח מכוני יופי וקוסמטיקה "לרבות הסרת שיער בלייזר" כי הגיעו אליה הרבה פניות בנושא. לצד פתיחת מספרות, אפשר היה לצפות ששרת תרבות או שר חינוך יבקשו להעלות לדיון גם את האפשרות לפתוח ספריות, לרבות הספריות האקדמיות במוסדות להשכלה גבוהה. 

השרה מירי רגב מבקרת בשבוע הספר העברי בכיכר רבין בתל אביב. השרה מירי רגב צילום קובי גדעון אוסף התצלומים הלאומי

מירי רגב בשבוע הספר העברי / קובי גדעון לע"מ

זה לא קרה, כי בדיון בנושא הצלת המשק מקריסה כלכלית הממשלה לא ספרה אותן. אך כבר אז היה צריך לקחת בחשבון פתיחת מוסדות שיש להם גם משמעות חברתית וערכית. להמשיך לקרוא

חלוצה מרכזית

הפעילות הציבורית של השגרירה, השרה וחברת הכנסת אורה נמיר החלה מאחורי הקלעים, במקצוע ובמרחב השמורים באופן מסורתי לנשים. בדף עליה באתר הכנסת תחת הסעיף מקצוע כתוב: "מנהלת משרד", ומשמעו של דבר, במהלך השנים, היה בין היתר בתפקידיה בתור מזכירת הקונסול הכללי בקונסוליה הישראלית בניו יורק, פקידה ואחר כך קצינה בחיל הנשים של צה"ל, מנהלת המשרד שהיה אחראי הבנייה של משכן הכנסת ובעבודתה כקצרנית בימי כהונתו של מרדכי נמיר כראש עיריית תל אביב.

אורה נמיר שהייתה חברת כנסת בסיעת המערך וחברת מפלגת העבודה. הייתה שרה בממשלת ישראל, וגם שגרירה ופעילה לקידום זכויות נשים בישראל

להמשיך לקרוא

למה אני מסרבת לקרוא למירי רגב "בהמה"?

פוסט אורחת מאת נועה כהנא

גילוי נאות: אני לא מחבבת את מירי רגב. בעיניי, מינויה לשרת התרבות הוא חולייה מצערת בחלוקת התיקים השערורייתית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אינספור שרים ואינספור תפקידים, רובם מצטיירים כתיקים ריקים. כמו כן, מירי רגב עצמה היא אמנם שאפתנית, חרוצה ודעתנית, אך לדעתי, פוליטיקאית שמחזיקה בעמדות בעלות אופי גזעני, אנטי פלורליסטי ותפיסה מעוותת למדי של חופש הביטוי ועקרונות הדמוקרטיה, לא צריכה להיות שרה.אם נסתכל על עמדותיה של מירי רגב, לכאורה במנותק מהפרסונה הציבורית שלה, נמצא שאין הבדל מהותי בינה לבין שרים אחרים בממשלה הנוכחית. אנשים שאפתניים וחרוצים, קיצוניים יותר או פחות, כדוגמת שר החינוך נפתלי בנט, שאף הוא שואף לעצב את ההון התרבותי של מדינת ישראל (מנקודת מבט הצרה כמובן). עם זאת, נפתלי בנט ודומיו מעולם לא חוו במסגרת תפקידם, וכנראה גם לא יחוו, דה-הומניזציה בסדר גודל כפי שחווה עכשיו מירי רגב. להמשיך לקרוא

בעקבות הודעת השרה על מדליקות המשואות

פורסם בעיתון הארץ

הסייפא של הודעת השרה לימור לבנת, יו"ר הוועדה לסמלים וטקסים, שנלוותה לפרסום שמותיהן של 14 הנשים שנבחרו להדליק את המשואות בטקס הממלכתי בהר הרצל בערב חג העצמאות ה-66 למדינת ישראל, מעורר אי נוחות. למראית עין, גאווה.גם ברגעי השמחה לא שוכחת מדינת ישראל את המיעוט הגדול ביותר מבחינה מספרית בה, ובערב החג המציין את מניין שנותיההיא בוחרת להעלותאותו על נס ומפנה בעבורו את הבימה המרכזית, רחבת ההר על שם חוזה המדינה בירושלים. בפועל, ומבלי לפגוע בכוונות הטובות, באה השרה לברך ויצאה מצטדקת, כמעט מתנצלת, ובעיקר – מזכירה לכולנו מהו מקומן האמיתי של הנשים בחברה.

הבן של ז'אנט הרצל

"זוהי רשימה מגוונת המייצגת פסיפס ייחודי של החברה הישראלית ונותנת השראה להעצמה נשית", אמרה השרה. להמשיך לקרוא