פורסם בעיתון הארץ

בסוף פברואר 1949, לאחר שהטיל נשיא המדינה חיים ויצמן על דוד בן-גוריון את המשימה להקים ממשלה, פנו חברות "האִגוד לשִווי זכויות נשים בישראל" לבן-גוריון בהצעה להקים משרד לענייני בית ומשפחה שבראשו תעמוד אשה בתפקיד שר. היה זה כחודש אחרי הבחירות לאסיפה המכוננת, שהייתה לכנסת, כאשר מציאות חייהן של נשים בישראל הייתה תלויה בין ההבטחה לשוויון לפי הכרזת העצמאות לבין מימושו. חברות האיגוד ובראשן עורכת הדין תהילה מטמון, ראו בכינונה של ממשלת ישראל הראשונה (עד אז הייתה ממשלה זמנית) שעה היסטורית. 

ממשלת ישראל הראשונה, מאי 1949 / הוגו מנדלסון לע"מ

בעיניהן, זו הייתה הזדמנות לעגן את מקומם של הבית והמשפחה בסדרי השלטון הנבחרים ובתוך כך בסדר היום הישראלי. בעיצומו של המו"מ לחלוקת תיקים ומינוי שרים הן ביקשו לקחת בחשבון הקמת משרד שיטפל "בענינים שאולי אינם עומדים ברומו של עולם הפוליטיקה, אבל פתרונם הנאות עלול להוסיף משקל רב ערך ליציבות המדינה ולרִוְחת ושלוָת אזרחיה". להמשיך לקרוא ←

בחודש מאי 1939 באה סטפה וילצ'נסקה לבקר את מרים שיר בביתה בתל־אביב. היה זה זמן קצר לפני שהיא חזרה לפולין, בתום תקופה שבה נמצאה בארץ, בקיבוץ עין־חרוד. אף שווילצ'נסקה יכלה להישאר בפלשתינה, היא החליטה לחזור לעבודתה בבית היתומים קרוכמאלנה 92 בוורשה. כעבור חודשים אחדים פרצה מלחמת העולם השנייה. ב-1940 נסגר הגטו בבירת פולין. בין חומותיו, המשיך בית היתומים לפעול. ב־5 באוגוסט 1942, כשבועיים לאחר תחילת "האקציה הגדולה", גורשה וילצ'נסקה לטרבלינקה יחד עם הילדים והילדות ועם צוות הבית, בראשו ד"ר יאנוש קורצ'אק.

סטפה וילצ'נסקה בקיבוץ עין חרוד

18 שנה אחרי הביקור ההוא, שיר כתבה עליו בעיתון. להמשיך לקרוא ←

גיבור הספר "למרות הכול…" (הוצאת מאגנס) הוא אהרן מנצ'ר מווינה, שהיה חניך ומדריך ב"גורדוניה", וכמו אחרים ואחרות התעתד לעלות לארץ ישראל. כשפרצה מלחמת העולם השנייה התמנה לתפקיד מנהל עליית הנוער בווינה ואחראי על תנועות הנוער שם. הוא היה אז בן 22. קודמיו בתפקיד עלו לארץ, וכך גם המדריכים הבוגרים האחרים. מנצ'ר החליט שהוא נשאר.

בסוף 1939 הוא פעל כדי לקדם את העברתם של נערים ונערות לפלשתינה-א"י בנתיבי ההעפלה. זה היה בניגוד למדיניות שהכתיבה הנרייטה סאלד, לפיה עליית הנוער צריכה להתבצע באופן ליגאלי. כעבור כשנה לקח חלק בפעילותה של רחה פריאר להעלות נערים ונערות מברלין ומווינה. חלק מהם הגיעו לארץ. הוא גם פעל כדי לסייע לתנועות נוער בפולין, כשעמד בקשר עם יוז'ק (עזריאל) קוז'וך מ"הנוער הציוני" בסוסנוביץ'. להמשיך לקרוא ←

מורה בכיתה א' בקריית מלאכי / משה פרידן לע"מ

אבל ההיסטוריה של מעמד האישה במקצוע ההוראה במדינת ישראל מלמדת שלא אליה צריך להפנות את הזעם. שורשיו של הזלזול הזה עמוקים מאוד. תחילתם בשנים הראשונות למדינה. להמשיך לקרוא ←

פורסם בידיעות אחרונות

תיעוד השואה היה מפעל חייה של מרים נוביץ. במלחמת העולם השנייה היא הייתה חברת מחתרת בצרפת, ולאחר שנאסרה פעלה להצלת הפואמה "השיר על העם היהודי שנהרג", שחיבר יצחק קצנלסון. 

מרים נוביץ 1990-1908 / ארכיון בית לוחמי הגטאות

ב-11 בינואר 1926 הכריזה אסיפת הנבחרים, הגוף הנבחר של היישוב העברי שפעל מול שלטונות המנדט הבריטי, "על שוויון הזכויות של הנשים בכל ענפי החיים האזרחיים, המדיניים והכלכליים של היישוב העברי". היה זה ההישג הידוע ביותר של התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות, אחד מארגוני הנשים המרכזיים בפלשתינה-א"י. ב-1932 הסתדרו 11 בכירות בו לתמונה קבוצתית. 

שנייה משמאל: ד"ר חנה ברכיהו