אחרי שעבר המועד האחרון להגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית של הכנסת העשרים, אפשר לקבוע שהעניין הרב שהתעורר בנוגע למספר הנשים בקרב המקומות הריאליים ברשימות השונות הוא כשלעצמו הישג בתולדות מעמד האישה במדינת ישראל. במהלך גיבוש הרשימות, אם בבחירות פנימיות ואם בהחלטת יחיד של ראש תנועה או מפלגה, נושא מידת ייצוגן של נשים כנבחרות ציבור עמד על סדר היום הציבורי וזכה למחמאות או עורר מחאות. בתוך כך חזרה ועלתה המודעות לחשיבות של איוש נשים בתפקידי מפתח בכלל. בהנחה שהתחזיות לפיהן מספר הנשים שיכהנו בכנסת העשרים יהיה הגבוה ביותר בתולדות המדינה, כ-25 אחוז מקרב חברי וחברות הבית, יהיה זה הישג בתולדות המאבק לקידום מעמד האישה במדינת ישראל. אך זה לא יספיק. למה?

ח"כ מרב מיכאלי / פייסבוק

זה לא יספיק לא רק מפני שמספר הנשים בכנסת עדיין יהיה רחוק מחלקנו היחסי בכלל האוכלוסייה. זה לא יספיק, מכיוון שהעיסוק בשאלה "כמה-כמה", כמה נשים יש בסיעה זו או אחרת וכמה גברים יש בה, הוא שטחי וגם מסוכן. להמשיך לקרוא ←

חנה סנש, 17 ביולי 1921 – 7 בנובמבר 1944

זהו האחרון בשורה ארוכה של מכתבים, רובם אישיים, שכתבה ושלחה ליקיריה, בעיקר לאמהּ, מאז יוני 1935, כשנפשה בחופשת הקיץ עם חברתה לכיתה והיא כבת ארבע עשרה, ועד שבעה בנובמבר 1944, כשנדונה למוות בבודפשט, והיא כבת עשרים ושלוש. אלה רואים אור לראשונה בעברית בספר את לבדך תביני: מכתבי חנה סנש (הוצאת הקיבוץ המאוחד) במלאת שבעים שנה למותה. להמשיך לקרוא ←

פורסם בעיתון הארץ

שנה לאחר הודעת שר החינוך, הרב שי פירון, על החלת תכנית מחייבת להוראת השואה במערכת החינוך בכל שכבות הגיל, מתקבל הרושם, שהמדיניות החדשה מקדמת לא רק יוזמות ברוכות המעודדות לימוד אמיתי של הנושא, אלא גם פעילות חינוכית שתוצאותיה הרסניות. פעילות כזאת מתוארת במאמר "פעילות מתמטית קצרה, להמחשת עוצמת השואה" מאת מרצה ומורה למתמטיקה, שפורסם בגיליון האחרון של כתב העת מספר חזק 2000 שעליו אמונים משרד החינוך, אוניברסיטת חיפה, המרכז הישראלי לחינוך מדעי וטכנולוגי ומכללת בית ברל.

ק.צטניק מעיד במשפט אייכמן

מאמר מציגה הכותבת פעילות שיזמה ושהיא מעבירה בכל הכיתות שבהן היא מלמדת, מבית הספר היסודי ואילך. עיקר הפעילות הוא ניסיון להמחיש לתלמידים ולתלמידות את המשמעות של הזוועות שהתרחשו בתקופת השואה על ידי המחשה של משמעות המספר  .6,000,000

להמשיך לקרוא ←

פורסם במוסף ספרים של הארץ

בפתיחת קובץ המאמרים מתודולוגיות מחקר פמיניסטיות  (הוצאת הקיבוץ המאוחד) עוסקות העורכות במה שאינו; בתוך כך הן מתחייבות לא לספק לחוקרת הפמיניסטית ארגז כלים מוסכם, וזאת באמצעות הצגה שיטתית של מידת המורכבות של מטרת הספר, שהיא לפרוש ולבחון את ההכרעות המתודולוגיות שעושות חוקרות פמיניסטיות במסגרת מחקר המבקש להיות פמיניסטי. 

פלאשמוב פמיניסטי במכללת סמינר הקיבוצים, שבוע הנשמע קולך 2014

רומה נוטקביץ בוורשה לפני המלחמה

חתומים עליו שניים: אשה שעברה את השואה על בשרה ובנה הצבר שחי בארצות הברית, והבן הוא היסטוריון בהכשרתו ובעיסוקו. להמשיך לקרוא ←

פורסם בעיתון הארץ

גם הפרסומת שמשודרת עכשיו לתרכובת מזון לתינוקות, שמככבות בה אמהות מפונפנות, משקפת את המציאות. קבוצת ווטסאפ "גן מיכל" מקבלת דיווח מהשטח: אחת שחשבה שהיא יודעת, מעדכנת על רכיב לא רצוי בתחליף חלב לתינוקות. אמנם הרכיבים בתחליפי החלב, כפי שלמדנו מפרשת רמדיה, הם בבחינת דיני נפשות, אך מהפרסומת מתקבל הרושם שאפשר להירגע. אף אחת מהנשים, בין שהיא בישיבה במשרד או על הספסל בגינה, אינה משנה את סדר היום. 

הלאה משרד הבריאות, תחי הסמכות האימהית, המניחה שהאחריות על ההזנה היא התפקיד הבלעדי של האישה. שיאה בשוס המסיים, כשגבר מבוהל מגלה שצירפו אותו לקבוצה הזו בטעות. מי פה אמרה הדרה?

להמשיך לקרוא ←

פורסם במוסף ספרים של הארץ

ברקע הסיפור הקומי על מאבקו של עולה חדש ממרוקו בביורוקרטיה המפא"יניקית שתל המהגר מהונגריה גם סיפורי אהבה. מעל לתהום התרבותית שפער בין המעברה לקיבוץ מתח אפרים קישון גשר שבמרכזו חתונה כפולה. בסוף הסרט סאלח שבתי, שזכה בארץ לצקצוקים ובחו"ל למועמדות לפרס אוסקר (בקטגוריית הסרט הזר), עתיד שמעון (שייקה לוי) החייכני מהמעברה לשאת את הקיבוצניקית בת-שבע (גילה אלמגור) הגמלונית לאישה, וחבובה (גאולה נוני) המתוקה תתחתן עם הצבר המקסים זיגי (אריק איינשטיין). 

זיגי (אריק איינשטיין) וחבובה (גאולה נוני), סאלח שבתי

קץ כור ההיתוך כאילו הגיע, ובקרוב לאיש לא יהיה איכפת מאין באת – הרי כולנו רקמה ישראלית אחת חיה. זה קרה בקיץ 1964, לפני חמישים שנה. ספרה של טליה שגיב, חצי-חצי: על ישראלים ממוצא עדתי מעורב (הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום) מלמד שהמתח העדתי לא חלף, שהשאלה מאין באת רלוונטית עד כאב, והיא עומדת ביסוד זהותה של כחמישית מהאוכלוסייה היהודית בישראל, מי שנולדו לאב מזרחי ואם אשכנזייה או להפך, ומתמודדת כל העת עם המתח הבין עדתי ועם דרישת החברה הסובבת להכריע מי אני, בעצם. להמשיך לקרוא ←

השבוע מלאו 70 שנה למותה של פרטיזנית יהודייה מבולגריה ושמה מתי רובנובה. היא נולדה בסופיה ביולי 1925 למואיז רובנוב ושרה לבית אבישי, ולמדה בגימנסיה בעיר. בגיל צעיר החלה להשתתף בפעילויות של המפלגה הקומוניסטית, כחניכה ואחר כך כמדריכה וכפעילה שגייסה צעירים לשורות התנועה. טרם מלחמת העולם השנייה הם עסקו בעיקר בהפצה חשאית של הרעיון הקומוניסטי.