במותה היתה ליזה מאגון לאגדה. פעילותה בתור שליחה של המחתרת בגטו וילנה, עמידתה בעינויים במהלך מאסרה, הפתק ובו מילים אחרונות שכתבה והוברח לידיהם של חבריה וחברותיה לנשק ונסיבות הוצאתה להורג, ביום 17 בפברואר 1943, היו מרכיבים חשובים בהפיכתה לדמות מופת. המחתרת קראה כלי נשק על שמה, ונקבע שסיסמת הגיוס תהיה "ליזה קוראת!".

לפי מילון אבן-שושן, "חלוצה" היא ראשונה לכיבוש, מפעל או התנדבות. כזו בדיוק היתה מרים ברץ, מראשוני וראשונות דגניה, מייסדת הרפת בקיבוץ, מחלוצות משק החלב בארץ. היא היתה חלוצה לא רק מפני שקיבוץ זה היה ראשון בעצמו: היא ויוסף ברץ היו הזוג הראשון שהתחתן במשק, הבן שנולד להם היה הראשון לדגניה. למושג "כיבוש עבודה", אחת מסיסמאות העלייה השנייה, היתה מבחינתה משמעות כפולה: גם לאומית וגם מגדרית. 

באחת הכתבות שפורסמו עליה בעיתונים נכתב כי "בכל תחנותיה בארץ שאפה מרים תמיד לחדור לענפי עבודה של החברים! והיא הצליחה בכך, באמצעים וגם בתכסיסי מלחמה". אלה כונו בקיצור ובצדק: "פעולות בחזית 'כיבוש עבודת גברים'". להמשיך לקרוא ←

מרים שיר, שהיתה עיתונאית, מתרגמת ומשוררת, נולדה בראשית המאה העשרים בעיר ראדום שבפולין ליהודה וולמן ולאה לבית צוקר וגדלה בוורשה. זה היה בית ציוני, בו דיברו גם עברית. היא למדה עברית גם בבית הספר. בילדותה החלה לכתוב שירים בפולנית: בין היתר כתבה שירים על ארץ ישראל. כשבגרה למדה בגימנסיה, אחר כך למדה ספרות, פסיכולוגיה ובלשנות באוניברסיטת ורשה. היא נישאה לדוד שירטשאק, שהיה בלשן, והם עיברתו את שם משפחתם לשיר. בשנת 1924 עלו לארץ. על פרסומיה חתמה גם בשם המשפחה שיר וגם בשם המשפחה וולמן ולעתים גם זה וגם זה. במהלך השנים בני הזוג שיתפו פעולה, כשהוציאו לאור יחד מילון עברי-פולני ופולני-עברי. 

מרים שיר / באדיבות רמי שיר

בארץ עבדה שיר בעיקר כעיתונאית. להמשיך לקרוא ←

ברשתות החברתיות מסתובב לפעמים צילום של מסמך משנת 1953: זהו מכתב מאת דוד בן-גוריון, שהיה אז ראש הממשלה, לשר האוצר. במסמך כתב בן-גוריון כי הוא מציע להחליף את המילה "בעלי" במילה "אישי", מכיוון ש"במלה בעל יש משמעות של אדנות ועבודה זרה, שאינה הולמת כבוד האשה, השווה לגמרי בזכויותיה לאיש". 

חסיה דרורי 1976-1899

לא ניכנס עכשיו לשאלה האם השוויון הזה התקיים גם בפועל (הוא לא), שיתופים של המסמך בהקשרים אקטואליים מספקים היתלות באילן גבוה. הנה גם ראש הממשלה אמר. אבל ח"כ חסיה דרורי אמרה את זה קודם. להמשיך לקרוא ←

גרסה מורחבת של מאמר שפורסם בהארץ

מרים ש"ך היתה מורה לשפות ופעילה ציונית, חברת מערכת "די וולט" (העולם), העיתון שהחל לצאת מאז הקונגרס הציוני הראשון, ומזכירתו של ד"ר תיאודור הרצל. היא נולדה בעיירה וקשנה שבליטא בשנת 1867, בתו של הרב לייבלה ש"ך, שלימד אותה את התפילות ואת האלף בית העברי. "על אף שבעיירה היו 'חדרים' מכל הדרגות, הרי נועדו כולם לבנים ואף לא אחד לבנות. יחידות סגולה היו מלמדים בבית ראשית דעת; האחרות לא קיבלו גם פירורים אלה", סיפרה. כשהיתה בת ארבע אביה מת.

מרים ש"ך 1956-1867

אמה השאירה את החדר בו נהג האב ללמוד כפי שהיה. בחדר זה "הייתי מבלה את שעות ילדותי היקרות ביותר", כתבה. היא דפדפה בספרים ואט-אט חיברה את האותיות. "ללמוד את הקריאה בתנאים אלה היה מעין משחק ילדים ממש". בעבורה, לימוד קריאה זה היה אחת משתי נקודות המפנה בחייה. נקודת המפנה השנייה היתה הקונגרס הציוני הראשון, שהתקיים באוגוסט 1897 בבאזל שבשוויץ. להמשיך לקרוא ←

רות מוריץ נהרגה בג' בסיון תש"ח, 10 ביוני 1948. היה זה במהלך תקיפה של הלגיון הערבי בכפר יהודיה (עבאסייה). היא היתה אז ליד המרכזייה הטלפונית, במטרה לקיים את הקשר בין המטה לבין העמדות. באתר מוזיאון האצ"ל בתש"ח מסופר כי הכוח קיבל פקודה לסגת. כששמעה שחברתה לנשק מרים אהרוני נשארה בעמדת התצפית בראש המסגד ביהודייה, חזרה כדי להציל גם אותה. החברים קראו לה לחזור. אמרו לה שאין טעם לעלות. היא לא חזרה. על כך הוענק לה לימים אות "עיטור הקרב", אות של האצ"ל שהוענק על ידי מנחם בגין.

רות מוריץ 1948-1930

רות מוריץ נולדה ב-29 בינואר 1930 במלבורן, אוסטרליה, למרים ויצחק מוריץ. כשהיתה בת ארבע עלתה המשפחה לארץ. להמשיך לקרוא ←

פורסם בעיתון הארץ

חנה קפרא היתה טכנאית מטוסים, מראשוני המערך הטכני בחיל האוויר הישראלי. היא נולדה ב-26 בדצמבר 1921 בשעריים ברחובות, בת ליאיר ושרה (סלחה) קפרא, שעלו מתימן ב-1909. בת 15 הצטרפה להגנה, התנדבה לקורס אתתים, אחר כך הוכשרה בהגשת עזרה רפואית ובשירותה בבסיס חיל האוויר הבריטי בעקיר, לימים תל נוף, הוצבה במחלקה לטיפול ואחזקת מטוסים. בסוף 1947, כשהחלו בהכנות לפינוי הבסיסים מארץ-ישראל, החליטו הבריטים למכור מטוסים עודפים, בעיקר מטוסים לא-שמישים שאוחסנו בהאנגר של טייסת בשדה עקיר. חלק ממטוסים אלה הגיעו בדרך עקיפה לידי "שירות אוויר" בהגנה והובלו למרתפים של מתחם יקב שֹרונה בתל אביב. חנה קפרא נמנתה עם הצוות שהוכשר לעבוד על שיפוצם ותיקונם. היתה זו התמחות מיוחדת שכונתה "בד וצבע", בשל החומרים מהם היו עשויים המטוסים של אז.

חנה קפרא, מראשונות המערך הטכני של חיל האוויר הישראלי

עם קום המדינה התגייסה לחיל האוויר ושירתה בהכשרת כלי טיס ובטייסת בבסיס שלימים נקרא שדה דב. המטוסים עליהם שקדה במרץ היו מקור גאוותה העיקרי. לאחר חמש שנים השתחררה בדרגת רב-סמל. היא המשיכה בתפקידה בחיל בתור אזרחית עובדת צה"ל עד 1983. היא גרה בבית בו גדלה בשעריים, אחייניה ואחייניותיה היו לה כילדיה. לפני תשע שנים הלכה לעולמה. על שמה נקרא רחוב בעיר רחובות. להמשיך לקרוא ←

לאה קוק באה ממשפחה מפורסמת למדי: ידוע מכולם הוא הגיס שלה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), מאבות הציונות הדתית. אחיה היה אליעזר משה סלוצקין, איש עסקים, נדבן ידוע במושבה רחובות. ב-1905 היא נישאה לשאול חנא קוק, סוחר, פעיל חברתי ועסקן בתל אביב, חוקר מדעי היהדות. לאה קוק לבית סלוצקין נמנתה עם מייסדות הסתדרות "נשי המזרחי" ומן העומדות בראשה. היא היתה פעילה חברתית בתל אביב, אשת חינוך ומטבע הדברים גם פוליטיקאית. במושגים של העשור השני של ה-21 אפשר להציג אותה בתור פעילה למען צדק חברתי.

לאה קוק (סלוצקין) 1880–1965

בימי מלחמת העולם הראשונה היתה ממייסדות החוג התרבותי לנשים בתל אביב. הנשים למדו עברית, תנ"ך ותולדות ישראל, כל שבת התכנסו אצל חברה אחרת. היתה ממייסדות "הסתדרות נשים עממית", שהקימה מטבח ובית מלאכה לבנות. להמשיך לקרוא ←