ארכיון תגיות: נשים במחתרת

לא רק אימא של יצחק רבין

פורסם בכתב העת גילוי דעת

לפני שהחליטה לנסוע לארץ ישראל, ביקשה רוזה כהן את עצתו של ברל כצנלסון, מכר רחוק שלה וידיד של משפחתה. מכתב התשובה שקיבלה מכצנלסון, איש העלייה השנייה, מנהיג ציוני ומענקי הרוח של תנועת העבודה, לא סיפק אותה. במקום לתאר נכוחה את המצב, סיפר לה כצנלסון על הארץ כפי שחווה אותה מנקודת מבטו. היא פנתה אליו מתוך הנחה שלא יספר לה סיפורים, אלא ישיב בכנות לשאלה קונקרטית: "האם יכולה אישה כמוני להסתדר שם מבחינה חומרית?".

בהתקרבה לגיל שלושים, הייתה חייבת לעזוב את מולדתה האדומה. על הפרק היו אמריקה, שוודיה וארץ ישראל. אחרי שתחליט, קבעה ואולי ידעה, לא תהיה דרך חזרה. לבסוף, היא הכריעה בעד הארץ. בנובמבר 1919 עלתה על האונייה "רוסלאן", "המייפלאואר הציונית", ובשנים הבאות עבדה ופעלה בקבוצת כנרת, בירושלים, ובעיקר בחיפה ובתל אביב, עד מותה בנובמבר 1937.

בספרה החשוב, רוזה: מסע ציוני מהפוגרום ברוסיה עד רצח רבין, המתחקה אחרי קורות חייה ופועלה של המהפכנית והמנהיגה רוזה כהן, מגלה חוקרת ההיסטוריה הציונית נורית כהן כי מכתב זה הוא מסמך מפתח, ולא רק מפני שהוא היחיד, פחות או יותר, פרי עטה שנשמר. להמשיך לקרוא

אריאלה הפלאית

הרשימה בביטאון צעירי לח"י העלתה על נס את לאה פריזנט, שנהרגה ב-25 ביולי 1948 בירושלים, והיא בת 18 וחצי. "אחת היתה אריאלה, מיוחדת מכולן, ועל כן ידענוה כ'נערה' בשורותינו", נכתב, "כך הייתה ידועה גם "בקרב חיילי 'ההגנה' שהכירו אותה". הבחירה לכנות את פריזנט "נערה" נגעה לא רק לגיל הצעיר שלה. הייתה לכך גם משמעות ערכית חזקה. הנערה, צעירה לוחמת, הייתה נכונה להקריב את חייה למען הגנת הארץ, בדיוק כמו הנער, עליהם כתב נתן אלתרמן בשיר קאנוני. 

לאה פריזנט, חברת ארגון לח"י, שנהרגה במלחמת העצמאות ב-25 ביולי 1948. היא נהרגה בירושלים, כשנפלה הייתה בת 18 וחצי. כינו אותה "אריאלה" במחתרת  

לאה (אריאלה) פריזנט 1948-1930

ההדהוד ל"מגש הכסף" הפלמ"חניקי בהספד על לוחמת ב"שוּרָה", ממנה משחרר רק המוות, מלמד גם הוא כיצד המשותף בינה לבין צעירות חברות מחתרת באשר היא, היה רב על השונה. להמשיך לקרוא

בחייה ובמותה לא נפרדה

לא ידוע מתי בדיוק חל יום השנה למותה של גיבורת השואה גוסטה דוידזון-דרנגר. כנראה בשבוע השני של חודש נובמבר בשנת 1943. לוחמת גטו זו, שכינויה היה יוסטינה, נודעה בארץ והיתה לגיבורת השואה בשל אחיזתה בנשק כחברת מחתרת בגטו קרקוב, מראשי "החלוץ הלוחם", בשל בחירתה להסגיר את עצמה לידי הגסטאפו לאחר שנודע לה שאהובהּ נתפס ובשל היומן שכתבה בזמן המאסר בכלא הנשים בקרקוב, בתמיכתן של חברותיה.

חלקים מיומן זה נשמרו ופורסמו בספר בעברית, "יומנה של יוסטינה", שראה אור לראשונה כעשר שנים אחרי מותה. להמשיך לקרוא

סְעִי רָחֵל עִם הָרַכֶּבֶת וּרְאִי לְאָן הוֹלֶכֶת הִיא

על גב התמונה שנתנה לו רחל ביהם, חברת "חזית הנוער הציוני" בגטו לודז', רשם מנחם (מֶנֶק) הרטל (הייטלר), את מספר הקרון 3025, והתאריך: 16 באוגוסט 1944. היה זה כשהועלתה לרכבת בגטו לודז' ויצאה למשימה: לברר לאן נוסעות הרכבות שיצאו מהגטו וחזרו ריקות.

רחל ביהם / מנדל גרוסמן, ארכיון בית לוחמי הגטאות

על פתק שהטמינה במקום מוסכם היא רשמה את שמות התחנות בדרך, עד התחנה הסופית שהיתה אושוויץ, וחתמה: חזק ואמץ. היא לא חזרה. הפתק הגיע ליעדו. אחרי שנים סיפר הרטל: "אחרי עיון במפה ידענו את הכיוון, אבל משמעותו הנוראה לא עלתה על דעתנו". להמשיך לקרוא

ז'אן דארק בגטו ורשה

מרגלית לנדאו נהרגה ביום שני, 18 בינואר 1943, בחילופי אש בין יהודים לגרמנים בגטו ורשה במהלך מרד שלימים נקרא "מרד ינואר" או "המרד הקטן". היא היתה חברה בתנועת השומר הצעיר ונמנתה עם אחת החוליות הלוחמות של הארגון היהודי הלוחם (אי"ל), שהתערבו בין המגורשים בדרך לאומשלגפלאץ וחיכו לפקודה. כשהמפקד מרדכי אנילביץ נתן את הסימן, היא היתה הראשונה לפעול והשליכה רימון. 

מרגלית (אמילקה) לנדאו 1943-1926 / ארכיון בית לוחמי הגטאות

בספרות התיעודית על גטו ורשה מודגש גילה הצעיר. שתי תמונותיה באתר ארכיון בית לוחמי הגטאות ממחישות עד כמה: בתמונה אחת היא ילדה, הולכת יחד עם אביה, בתמונה שנייה היא פעוטה. במותה היתה בת 17.  להמשיך לקרוא

אל האחות הלא ידועה מבקרת בפאריז

ב-8 במרץ 2016 נפתחה במוזיאון השואה בפריז התערוכה "נשים בהתנגדות", 19 באפריל הוא יום השנה לפרוץ מרד גטו ורשה. לכבוד אלה ועוד הגעתי למוזיאון כדי לספר על נשים במחתרות הגטאות, ועל גילויי התנגדות של נשים בשואה בכלל.

הדרך למוזיאון השואה בפאריז, רובע מארה

ההרצאה והשיחה התקיימו ביום ראשון אחר הצהריים. זה השאיר יום וחצי לשוטטות. מכיוון שלא היה לי הרבה זמן החלטתי לנהוג בתבונה – לא לתכנן כמעט כלום, ולא למהר לשום מקום. להמשיך לקרוא