ארכיון הקטגוריה: מחזירות נשים להיסטוריה

אֲדָמָה-אַדְמָתָהּ רַחוּמָה עַד-מוֹתָהּ: האישה על גבעות שייח אבריק

בוויקיפדיה יש ערך לאלכסנדר זייד, ערך לגיורא זייד, ערך ליוחנן זייד וערך ליפתח זייד, יש גם ערך בשם אנדרטת אלכסנדר זייד, ולכל אלה יש גם קטגוריה של ערכים: משפחת זייד. ציפורה זייד נזכרת בכל הערכים האלה, בתור אשתו-של או בתור אימא-של. עד עתה, בוויקיפדיה לא היה לה ערך בזכות עצמה. זה סמלי וגם עצוב: האישה שהקדישה כמעט מחצית משנות חייה להנצחת האיש שהיה לסמל השומר העברי העשוי ללא חת, האיש שהיה בן זוגה, חברהּ לחיים ולנשק ואב ארבעת ילדיה, נעדרת. ומה שהיא עשתה!

ציפורה זייד, אשת העלייה שנייה, היתה חברה בארגון השומר ומייסדיו, לוחמת לקידום השוויון בין נשים לגברים בפלשתינה-א"י, בעיקר במרחבים בהם פעלה בעצמה, עבודת האדמה והשמירה העברית. היא נולדה ב-1892 בווילנה, בת חמישית לשבעת ילדיהם של שושנה רייזל ומנחם בקר. בשנת 1907 עלתה ארצה עם אחותה קיילה, לימים קיילה גלעדי. ההחלטה לעלות לארץ היתה כנראה ספונטנית: האחות רבקה, שהתכוננה לעלות, החליטה להישאר. ציפורה החליטה להשתמש בכרטיס הנסיעה. הרי תמיד תוכל לשוב הביתה. כשפגשה בארץ-ישראל את אלכסנדר זייד,, ונשארה. להמשיך לקרוא

פולנייה מוזרה בבגדד

ההודעה הראשונה ששלחה אליי שולה לויטל מקיבוץ מעוז חיים הגיעה לפני כמעט שנה. דבר פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה הגיע אליה, והיא מבקשת להציע לסטודנטיות לכתוב במסגרתו על אישה שבשנות הארבעים של המאה הקודמת יצאה למשימה נועזת. מלכה רופא, כתבה, נולדה באודסה. כשהיתה בת שבע בערך, בחרה משפחתה לעלות ארצה. האב מת בדרך. האם הגיעה ארצה עם הבת מלכה והבן ברוך, לימים חבר קיבוץ גבע. כעבור עשר שנים מתה האם, והנערה התאכסנה אצל קרובים וידידים. אחר כך יצאה להכשרה, וחברה לקבוצה שהקימה קיבוץ בעמק בית שאן. עד כאן, סיפורה דומה לסיפורים של צעירים וצעירות אחרים בני הזמן, כמעט שגרתי. אך אחד מפרקי חייה של מלכה רופא הוא סיפור שמרכיביו יכולים לשמש בסיס לסרט הרפתקאות. 

מלכה רופא (10 באוקטובר 1915, אודסה, רוסיה – 4 באוקטובר 1996, קיבוץ מעוז חיים, ישראל) הייתה לוחמת ואלחוטאית בפלמ"ח ובפל"ים, גדעונית, ושליחת המוסד לעלייה ב' לעיראק ולאירופה, הקימה את תחנת האלחוט החשאית של המוסד לעלייה ב' בבגדאד, לשם יצאה במסווה של חייל בריטי. שירתה כמדריכת אלחוט. הייתה חברת קיבוץ מעוז חיים.

מלכה רופא 1996-1915

בתחילת שנות הארבעים יצאה מלכה רופא למשימה חשאית בעיראק. להמשיך לקרוא

שלא יעבדו עלינו: בעקבות הפועלת יוכבד בת-רחל

כמה בדיוק השתכרה גל גדות על עבודתה בשובר הקופות וונדר וומן? אמנם המספרים העצומים מצליחים לבלבל אותנו, אך הפער בין השכר של אשה לשכר של גבר בהוליווד עדיין ברור. זה ניכר גם בשוק העבודה בישראל בדרג הניהול וגם בקרב עובדות זוטרות. השאלה הגדולה בדבר המקורות לפער בשכר, במיוחד כאשר מדובר על שכר שווה לעבודה שווה לחלוטין, היא שאלה שאת התשובות שלה אנחנו צריכות לחפש גם אצלנו, הנשים: לא תמיד נוח לנו להשלים עם העובדה שבעצם עובדים עלינו, לא תמיד נוח לנו לעמוד על שלנו, לא כל שכן לבקש ואפילו לדרוש את מה שמגיע לנו. גם לפני כמעט מאה שנה נשים בארץ השתכרו פחות מגברים על עבודה שווה לחלוטין. מה הן עשו? קחו לדוגמה את יוכבד בת-רחל.

גל גדות

יוכבד בת-רחל נולדה ב-1901 בעיירה קטנה באוקראינה, בת בכורה לרחל ואליהו. בנעוריה היתה לציונית סוציאליסטית. כשהיתה כבת עשרים עלתה לארץ. היא היתה פעילה במוסדות הקיבוץ המאוחד, אחדות העבודה וההסתדרות, מבכירות מועצת הפועלות, חברה באסיפת הנבחרים והוועד הלאומי וצירה בקונגרסים הציוניים. להמשיך לקרוא

בעלה, אישה או: בן זוגה?

לאה קוק באה ממשפחה מפורסמת למדי: ידוע מכולם הוא הגיס שלה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), מאבות הציונות הדתית. אחיה היה אליעזר משה סלוצקין, איש עסקים, נדבן ידוע במושבה רחובות. ב-1905 היא נישאה לשאול חנא קוק, סוחר, פעיל חברתי ועסקן בתל אביב, חוקר מדעי היהדות. לאה קוק לבית סלוצקין נמנתה עם מייסדות הסתדרות "נשי המזרחי" ומן העומדות בראשה. היא היתה פעילה חברתית בתל אביב, אשת חינוך ומטבע הדברים גם פוליטיקאית. במושגים של העשור השני של ה-21 אפשר להציג אותה בתור פעילה למען צדק חברתי.

לאה קוק (23 בנובמבר 1880, כ' בכסלו תרמ"א, קריצ'ב, פלך מוהילוב, רוסיה (רוסיה הלבנה) – 22 בפברואר 1965, ט' באדר א' תשכ"ה, ישראל) הייתה עסקנית ציבור ואשת חינוך ישראלית, ראש הסתדרות נשי המזרחי בתל אביב וממייסדותיה, נציגה באספת הנבחרים השנייה, ממייסדות חברת גמילות חסדים של נשות תל אביב ומזכירת הכבוד שלה, מייסדת "הסתדרות נשים עממית". אשתו של איש העסקים ופעיל הציבור שאול חנא קוק (אחיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק) ואחותו של הנדבן אלעזר משה סלוצקין.

לאה קוק (סלוצקין) 1880–1965

בימי מלחמת העולם הראשונה היתה ממייסדות החוג התרבותי לנשים בתל אביב. הנשים למדו עברית, תנ"ך ותולדות ישראל, כל שבת התכנסו אצל חברה אחרת. היתה ממייסדות "הסתדרות נשים עממית", שהקימה מטבח ובית מלאכה לבנות. להמשיך לקרוא

מסרגה בגלגלי המטוס

הבחירה באליס מילר להדלקת משואה בחג העצמאות ה-67 שיעמוד השנה בסימן פריצת דרך היא בחירה ראויה, וכך גם ההקפדה של הוועדה לסמלים וטקסים על שוויון בין מספר הנשים שנבחרו השנה להדליק משואה למספר הגברים. בחירות אלו מעוררות בצדק התרוממות רוח בקרב הציבור שמזדהה עם הרעיונות הפמיניסטיים וממלאות גאווה ישראלית גם את לב הציבור שלא. תחושות אלו לא משכיחות את הדרך רצופת הביזיונות שהיה על אליס מילר לשאת כמייצגת הנשים שלא מוכנות לשתוק כשמפלים אותן על בסיס מין, ועוד מפיו של נשיא המדינה ששלח אותה לסרוג גרביים. אך תחושות אלו עלולות לדחוק מהתודעה את הנסיגה שחלה במקומן של נשים בהיסטוריה של שירות האוויר הישראלי, שבראשיתו כנראה לא נמצאו בו מספיק גברים שיחסמו את דרכן למעלה וידחקו את רגלי אלו שכבר המריאו.

הטייסת רחל מרקובסקי-לנדאו 2011-1910

היו בתולדות ישראל טייסות: ידועה זהרה לביטוב, שהונצחה בספר של דבורה עומר כגיבורת סיפור אהבה הירואי ומוקמה בהיכל הגבורה הישראלית לצד צעירות שהקריבו חייהן לטובת העם והגנתו, כמו הצנחנית חנה סנש והמרגלת שרה אהרונסון. אך ראשונה שעלתה על מסלול זה היתה אישה רבת פעלים, שהלכה לעולמה לפני כשלוש שנים וחצי, כחודש לפני שמלאו לה 101 שנה. להמשיך לקרוא

מי היתה האישה שהגתה את סמל האצ"ל

–  יכול להיות שאין ערך בויקיפדיה על אימו של אבא שלי? את יודעת מי היא?

–  לילי שטרסמן, בוודאי.

–  מעניין, חיפשתי "אילה לובינסקי", ולא מצאתי. חיפשתי "לילי שטרסמן", ולא מצאתי. איך ייתכן שאין עליה ערך?

עדי שטרסמן צודקת. סבתא שלההיא דוגמה מובהקת לאישה שאין ספק שהיא כבר מזמן ראויה לערך באנציקלופדיה החופשית, ודאי בעברית. אפילו גוגל מכיר אותה טוב למדי. התשובה פשוטה מאוד: כדי שיהיה ערך, מישהי צריכה לכתוב אותו.מי היתה לילי (לעתים: לילקה ובעברית: אילה) שטרסמן-לובינסקי?

לילי שטרסמן 1908 ורשה – 1959 תל אביב

לילי שטרסמן-לובינסקי היתה עורכת, מתרגמת ופעילה בתנועה הרוויזיוניסטית בוורשה. גם מי שלא שמעו את שמה נתקלו בסמל שהגתה, שלימים היה לסמל האצ"ל. להמשיך לקרוא

בבולגריה מכירים אותה, עכשיו תורנו

השבוע מלאו 70 שנה למותה של פרטיזנית יהודייה מבולגריה ושמה מתי רובנובה. היא נולדה בסופיה ביולי 1925 למואיז רובנוב ושרה לבית אבישי, ולמדה בגימנסיה בעיר. בגיל צעיר החלה להשתתף בפעילויות של המפלגה הקומוניסטית, כחניכה ואחר כך כמדריכה וכפעילה שגייסה צעירים לשורות התנועה. טרם מלחמת העולם השנייה הם עסקו בעיקר בהפצה חשאית של הרעיון הקומוניסטי. 

מָתִי רוּבֶּנוֹבָה (בבולגרית: Мати Рубенова;‏ 5 ביולי 1925, סופיה, ממלכת בולגריה – ספטמבר 1944, סופיה, ממלכת בולגריה) הייתה פרטיזנית יהודיה ופעילה קומוניסטית אשר נרצחה על ידי המשטרה הבולגרית והפכה לאחד הסמלים של ההתנגדות היהודית בבולגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה. כונתה "סבטלה" בפי חבריה למחתרת. מתוארת כ"גיבורת תנועת ההתנגדות בימבול". על שמה רחובות בערים סופיה וימבול.

במאי 1943 גורשו היהודים בעיר סופיה לערי השדה, ביניהם משפחתה, שעברה לעיר ימבול. רובנובה בת ה-18 את פעילותה הקומוניסטית, שכעת כללה התנגדות לשלטון הפרו-פאשיסטי בבולגריה ולזיקתו לנאציזם. חבריה וחברותיה לנשק כינו אותה סבטלה. המשטרה הבולגרית עצרה אותה כמה פעמים. בחקירות היא לא מסרה מידע על חבריה. ב-1944 נשלחו אמה, אחיה וסבהּ למחנה כעונש על פועלה של הבת, האחות והנכדה. להמשיך לקרוא

בת 21, אלמנה

רבקה קופר (ליבסקינד) נולדה ב-15 ביוני 1921 בעיר ז'שוב שבפולין, בת בכורה להדסה וחיים, אחות גדולה למנק. אז קראו לה וושקה שפינר. כשהיתה כבת 14 עברה המשפחה לגור בקרקוב. היא הצטרפה לתנועת הנוער הציונית "עקיבא" ולמדה בגימנסיה העברית. כשהיתה בת 17 היתה למזכירת הקן. היא רצתה ללמוד רפואה. ראש התנועה בקרקוב, דולק (אהרן) ליבסקינד, ביקש ממנה למלא את תפקיד מזכיר התנועה בוורשה.

רבקה ודולק ליבסקינד, 1940 / כל התמונות מארכיון בית לוחמי הגטאות

כנראה אז הנצה האהבה: בינואר 1939 התארסו ובסוף אותה שנה נישאו. היא היתה אז כבת 19. הוא היה מבוגר ממנה בשש שנים. אלה כבר היו ימי המלחמה. החברים והחברות התרכזו בפעילות חינוכית. היא היתה אחראית על החוג לתנ"ך.  להמשיך לקרוא

אמרתי לסטודנטיות: אל תלמדו ממני

תמר אשל נולדה ב-24 ביולי 1920 באנגליה, אותה שנה היה זה בדיוק ט' באב. בת בכורה לזאב שוהם ולצילה פיינברג. הוריה שהו אז בלונדון בשליחות ההנהלה הציונית. כעבור כשלוש שנים הגיעו ארצה. היא גדלה בחיפה ולמדה בבית הספר הריאלי. בכיתה י"א נבחרה לוועד העליון של תלמידי בית הספר ועמדה בראשו. היה זה התפקיד הציבורי הראשון בסדרה של תפקידים שעוד תמלא: דיפלומטית ונציגת ישראל באו"ם, חברת כנסת, חברת מועצת העיר ירושלים וסגנית ראש העירייה, מזכ"לית נעמ"ת פעילה למען זכויות האדם וקידום מעמד האישה. 

תמר אשל בת העשרים, לונדון 1940

בגיל 14 התגייסה להגנה, ובמרד הערבי מילאה תפקידי קישור ועסקה בהכנת רימונים ובפירוק אקדחים. בגיל 18 וחצי נסעה ללמוד אנטומולוגיה של צמחים באוניברסיטת לונדון, ושם השתתפה בהקמת תחנת אלחוט בלתי חוקית של ההגנה. באותם ימים גם התנדבה בבית חרושת לייצור תאי מקלענים למטוסי קרב ושירתה כאחראית קו הייצור, אישה יחידה בתפקיד זה. בתחילת שנת 1943 התנדבה לצבא הבריטי. להמשיך לקרוא

גיבורת השואה הלה שיפר-רופאייזן

פורסם בעיתון הארץ

הלה (בת שבע) שיפר-רופאייזן נולדה ב-7 ביוני 1921 בקראקוב. כשהיתה כבת עשר מתה אמה, והיא עברה לגור בבית סבתא, שם קיבלה חינוך דתי אדוק. כשהיתה כבת 17 הצטרפה לתנועת הנוער "עקיבא". בתקופת השואה היתה חברת הארגון היהודי הלוחם והשתתפה במרד גטו ורשה. 

הלה שיפר-רופאייזן מעידה במשפט אייכמן

בזכות המראה הארי שלה נעה בדרכים בזהות בדויה, כשהיא מצוידת בתעודות מזויפות. כקשרית במחתרת העבירה כספים ותעודות והבריחה כלי נשק, אותם נהגה להסתיר בחגורת בטן, בתיק הנסיעות ובתיק כביסה מלוכלכת. להמשיך לקרוא