ארכיון הקטגוריה: מצב האומה

זו לא את, זה הפלמ"ח

אחרי כשנתיים בפלמ"ח הגיעה יעל תמרין טבנקין למסקנה שזה כבר לא זה. היא שירתה בגדוד השני, הייתה מ"כית ומד"סית וגם לקחה חלק בפעולות. אך חזרה והרגישה  ש"הייתי על יד האירועים. כשהחבר'ה היו חוזרים מפעולה וצריך היה להטמין את הנשקים בסליקים, תמיד הייתי שותפה לניקוי הנשק, להטמנת הנשק. לא לקחו בגדוד שלנו בחורות לפעילות ממש. הבנות התאמנו אז הרבה פחות". 

יעל תמרין טבנקין / אתר מוזיאון הפלמ"ח

השנה הייתה 1946. סיפורה בפלמ"ח כפי שהיא השמיעה אותו בשיח של חברות ממרחק הזמן ושמור בארכיון מוזיאון הפלמ"ח, מלמד שהיה אופייני לשירותן של נשים בפלמ"ח בכלל, ודאי במלחמת העצמאות. להמשיך לקרוא

לא עוצרות באדום

פורסם בעיתון הארץ

הפעם, בנימין נתניהו אמר אמת. כשהשרה מירב כהן שאלה אותו למה אפילו אישה אחת לא נמנית עם "קבינט הקורונה" שהציע להקים, הוא אמר לה שכרגע יש דברים יותר חשובים על סדר היום של מדינת ישראל. היא לא משעממת אותו; פשוט זה המצב, וזה לא הזמן לשנות. 

חברת הכנסת בבה אידלסון בהצבעה בכנסת (1961) / פריץ כהן לע"מ

מה כהן ועמיתותיה בכנסת ובממשלה יכולות לעשות בתגובה לאמירה כזאת? ההיסטוריה של נשים בכנסת מלמדת שעומדות בפניהן אפשרויות שונות. הנה כמה מהן: להמשיך לקרוא

מה שהוכרז רשמית ב-2020

בשיעור האחרון של הסמינריון בנושא ניצולות השואה בישראל בתכנית לתואר השני במדעי הרוח בסמינר הקיבוצים קראנו את רשימתה של הסופרת, העיתונאית והמתרגמת רות בונדי, "ניצול השואה האחרון". ברשימה זו, שפורסמה בספרה "נחמות קטנות" (הוצאת גוונים 2003), הציגה בונדי את השקפת עולמה כניצולת השואה בישראל באמצעות מונולוג עתידני מפיו של ניצול שואה בשנת 2022. כדרכו של שיעור אחרון לשנת לימודים, על סדר היום עמדו סיכום הקורס, קשירת קצוות וגם פתיחתן מחדש. כמו כלל השיעורים מאז השבוע השני לסמסטר ב', גם שיעור זה התנהל ב"זום".

רות בונדי ב-1969 / אוסף דן הדני הספרייה הלאומית

זה לא היה הטקסט הראשון מאת בונדי שקראנו בכיתה. להמשיך לקרוא

קראו לה "הגברת הגדולה של הטכניון"

רחל שלון הייתה אישה פורצת דרך, בראשית הקריירה שלה אף יחידה במינה, ונחשבת למהנדסת הראשונה ביישוב העברי בפלשתינה-א"י. במקצועה הייתה מהנדסת בניין, בטכניון הקימה את התחנה לחקר הבנייה ועמדה בראשה. 

פרופ' רחל שלון מהטכניון, חיפה, מהנדסת, הייתה אחת הנשים הראשונות בישראל שקיבלו תואר פרופסור.

רחל שלון עם סטודנטים בטכניון, 1937 / זולטן קלוגר, לע"מ

היא האישה הראשונה בטכניון שהגיעה לדרגת פרופסור, ובמשך השנים כיהנה בין היתר כרקטור. אף שהייתה חלוצה בתחום זה, וכן באקדמיה, ההנצחה שלה, וליתר דיוק: היעדרה, רחוקה מלשקף זאת. להמשיך לקרוא

מה פתאום שאישה תהיה קצינה

חנה יעקובסון התגייסה למשטרת ישראל בתחילת קיץ 1948, ובכך היתה לאחת הנשים הראשונות ששירתו במשטרת ישראל, אולי אף הראשונה שבהן. ללשכת הגיוס של המשטרה, ששכנה אז בתל אביב, הגיעה ביום חם מאוד של חודש יוני. גם אחרי שבעים שנה היא לא שוכחת את הקצין שקיבל את פניה שם. 

חנה יעקובסון היתה מהשוטרות הראשונות במשטרת ישראל. בשנת 1960 הייתה האישה הראשונה שהצטרפה ליחידה "לשכה 06" לחקירה אדולף אייכמן לקראת המשפט שלו. שירתה אחרי כן במשך שנים במשטרת ישראל

חנה יעקובסון בעבודתה ב"לשכה 06", 1960

"אמרתי לו: אני רוצה להתגייס. הוא נורא שמח, מפני שאני הייתי האישה הראשונה שהופיעה". במהלך השנים מילאה שורה של תפקידים במשטרת ישראל. ב-25 במאי 1960 נמנתה עם ראשוני "לשכה 06", היחידה המיוחדת של משטרת ישראל לחקירת הפושע הנאצי אדולף אייכמן. היא היתה אחת מן הנשים המעטות ששירתו ביחידה זו, והיתה הבכירה שבהן. להמשיך לקרוא

אישה יחידה בממשלת אחדות

הממשלה ה-21 והממשלה ה-22 של ישראל היו ממשלות אחדות: שמעון פרס ויצחק שמיר כיהנו כראש ממשלה ברוטציה. בזו הראשונה, ממשלת פרס, היו 25 שרים, כולם גברים. השנייה, ממשלת שמיר, מנתה 24 שרים ושרה אחת, שושנה ארבלי אלמוזלינו, בתפקיד שרת הבריאות. 

שושנה ארבלי אלמוזלינו

שרת הבריאות שושנה ארבלי אלמוזלינו / ראובן קסטרו

הייתה זו הפעם השנייה בה מילאה אישה תפקיד של שר בממשלת ישראל שכלל אחריות על משרד. כמו גולדה מאיר בשעתה, ארבלי אלמוזלינו הייתה האישה היחידה בממשלה. להמשיך לקרוא

דרושה אשה שר לענייני בית ומשפחה

פורסם בעיתון הארץ

בסוף פברואר 1949, לאחר שהטיל נשיא המדינה חיים ויצמן על דוד בן-גוריון את המשימה להקים ממשלה, פנו חברות "האִגוד לשִווי זכויות נשים בישראל" לבן-גוריון בהצעה להקים משרד לענייני בית ומשפחה שבראשו תעמוד אשה בתפקיד שר. היה זה כחודש אחרי הבחירות לאסיפה המכוננת, שהייתה לכנסת, כאשר מציאות חייהן של נשים בישראל הייתה תלויה בין ההבטחה לשוויון לפי הכרזת העצמאות לבין מימושו. חברות האיגוד ובראשן עורכת הדין תהילה מטמון, ראו בכינונה של ממשלת ישראל הראשונה (עד אז הייתה ממשלה זמנית) שעה היסטורית. 

ממשלת ישראל הראשונה, מאי 1949 / הוגו מנדלסון לע"מ

בעיניהן, זו הייתה הזדמנות לעגן את מקומם של הבית והמשפחה בסדרי השלטון הנבחרים ובתוך כך בסדר היום הישראלי. בעיצומו של המו"מ לחלוקת תיקים ומינוי שרים הן ביקשו לקחת בחשבון הקמת משרד שיטפל "בענינים שאולי אינם עומדים ברומו של עולם הפוליטיקה, אבל פתרונם הנאות עלול להוסיף משקל רב ערך ליציבות המדינה ולרִוְחת ושלוָת אזרחיה". להמשיך לקרוא

לא מִספרה מירי רגב, סִפרייה

בדיון מתוקשר של הממשלה בנושא ההקלות על המשק, ביקשה מירי רגב לפתוח מכוני יופי וקוסמטיקה "לרבות הסרת שיער בלייזר" כי הגיעו אליה הרבה פניות בנושא. לצד פתיחת מספרות, אפשר היה לצפות ששרת תרבות או שר חינוך יבקשו להעלות לדיון גם את האפשרות לפתוח ספריות, לרבות הספריות האקדמיות במוסדות להשכלה גבוהה. 

השרה מירי רגב מבקרת בשבוע הספר העברי בכיכר רבין בתל אביב. השרה מירי רגב צילום קובי גדעון אוסף התצלומים הלאומי

מירי רגב בשבוע הספר העברי / קובי גדעון לע"מ

זה לא קרה, כי בדיון בנושא הצלת המשק מקריסה כלכלית הממשלה לא ספרה אותן. אך כבר אז היה צריך לקחת בחשבון פתיחת מוסדות שיש להם גם משמעות חברתית וערכית. להמשיך לקרוא

המחנכת שלא טעתה

בחודש מאי 1939 באה סטפה וילצ'נסקה לבקר את מרים שיר בביתה בתל־אביב. היה זה זמן קצר לפני שהיא חזרה לפולין, בתום תקופה שבה נמצאה בארץ, בקיבוץ עין־חרוד. אף שווילצ'נסקה יכלה להישאר בפלשתינה, היא החליטה לחזור לעבודתה בבית היתומים קרוכמאלנה 92 בוורשה. כעבור חודשים אחדים פרצה מלחמת העולם השנייה. ב-1940 נסגר הגטו בבירת פולין. בין חומותיו, המשיך בית היתומים לפעול. ב־5 באוגוסט 1942, כשבועיים לאחר תחילת "האקציה הגדולה", גורשה וילצ'נסקה לטרבלינקה יחד עם הילדים והילדות ועם צוות הבית, בראשו ד"ר יאנוש קורצ'אק.

סטפה וילצ'נסקה ניהלה את בית היתומים בוורשה פולין יחד עם יאנוש קורצ'אק, המחנך הדגול. שניהם נשארו עם הילדים והילדות, והלכו איתם בזמן הגירוש הגדול. נספתה בטרבלינקה. בסוף שנות השלושים היא ביקרה בארץ ישראל והייתה גם בקיבוצים.

סטפה וילצ'נסקה בקיבוץ עין חרוד

18 שנה אחרי הביקור ההוא, שיר כתבה עליו בעיתון. להמשיך לקרוא

למה לא צריך לכעוס על קרן מרציאנו

המורות כעסו על העיתונאית ושדרנית קשת 12 קרן מרציאנו, ובצדק. אמירות כמו שלה, לפיהן מורות צריכות לעבוד מתוך תחושת שליחות ציבורית ולא לדבר על כסף, הן מקוממות. 

מורה בכיתה א' בעיירה קרית מלאכי, תמונה מאוסף התצלומים הלאומי שצילם משה פרידן. התמונה מופיעה בפוסט בנושא מעמד המורה, ומה שאמרו בחדשות קשת 12 על המורות בתקופת הקורונה והעבודה שלהן

מורה בכיתה א' בקריית מלאכי / משה פרידן לע"מ

אבל ההיסטוריה של מעמד האישה במקצוע ההוראה במדינת ישראל מלמדת שלא אליה צריך להפנות את הזעם. שורשיו של הזלזול הזה עמוקים מאוד. תחילתם בשנים הראשונות למדינה. להמשיך לקרוא