ארכיון פוסטים מאת: Sharon Geva

למה לא לקנות במבצע לרגל יום האישה?

פורסם בעיתון הארץ

כשנאלמו תרועות המבצעים ליום המשפחה העברי וליום האהבה מלבלבות ההנחות לרגל יום האישה הבינלאומי ב-8 במרץ. מבצע כזה יש רק פעם בשנה, קני את המוצר השני ב-50 אחוז הנחה, מהדורה מוגבלת לכבוד יום האישה, שתפי ואולי תזכי, למה את מחכה, שניים ועוד אחד מתנה, בכפוף לתקנון. אפשר לחשוב שערכו של יום האישה הבינלאומי מסתכם בחגיגת קניות, בעיקר בחנויות בגדים וקוסמטיקה, וגם בשווקים ובירידים שמוקמים במקומות עבודה גדולים. כמו בכל אירוע מכירה, צריך להשוות מחירים ולבדוק אם ההנחה משתלמת מבחינה כלכלית. במקרה הזה, צריך לבדוק האם ההנחה הזו שווה לנו מבחינה ערכית. היא לא. 

רחוב אלנבי, תל אביב 1954 / פריץ כהן, לע"מ

כשאנחנו קונות בהנחה לרגל יום האישה הבינלאומי אנחנו מבססות את ההנחה לפיה התפקיד העיקרי של נשים הוא לשרת ולטפל באחרים. יום אחד בשנה מותר לנו להתפנק, לחשוב רק על עצמנו – בתנאי ש-364 הימים האחרים נמשיך להעמיד בראש סדר העדיפויות צרכים ורצונות של אחרים, נגיד יפה תודה ונשתוק כבר. להמשיך לקרוא

כמה סוכר, גברת?

כוס קפה עם אבות הציונות (ואמא אחת)

חברה שלי ישבה בבית קפה, שמה סוכר בספל, ערבבה ושמה לב לשקיקי הסוכר שהיו על השולחן. היא הוציאה אותם מהמתקן, ספרה כמה נשים וכמה גברים על השקיקים והתעצבנה.

צילמה: איילת צור

התוצאה: שישה שקיקים לגברים, שקיק אחד לנשים. להמשיך לקרוא

אימא קנתה משאית, אבא מכין מרק

האם תוכלו למצוא את הטעויות בכל קטע? 4 תרגילים, ויש גם שאלת בונוס

תרגיל מס' 1

לפניכן/ם קטע קריאה לכיתה א'. קראו את הקטע וענו על שלוש השאלות הבאות:

1. מה עושה אימא?

2. מה עושה אבא?

3. מהי הטעות שנפלה בקטע?

תשובות:

להמשיך לקרוא

דו-קרב כפול

פורסם במוסף ספרים של הארץ

הספר הנהדר "דו קרב" מאת דויד גרוסמן, שראה אור בנוסח עדכני ובליווי איורים של מישל קישקה (הוצאת הקיבוץ המאוחד), מזמן דו קרב עם הספר "דו קרב" שראה אור בראשונה ב-1982 (מסדה, סדרת "קיפוד") בליווי איוריו של אבנר אברהמי. כמו היינריך רוזנטל המלבב ורודי שוורץ האימתני, נדרשים שני הנוסחים, המקורי בכריכה קשה לבנה והעדכני בכריכה תכולה רכה, נדרשים לעמוד זה מול זה. 

 

גיבור הסיפור הוא דויד, בן 12, ג'ינג'י ממושקף מירושלים, שהספורט היחיד שהוא עושה זה למצמץ בזמן שהוא הופך דף בספר. יש לו ארנב, ואחרי שחברו הטוב אלישע עבר לגור בחיפה, אין לו, אם לא מביאים בחשבון את רוזנטל בן ה-70, חברים בכלל. להמשיך לקרוא

6 דברים שאפשר ללמוד מהרייטינג של ויקיפדיה לשנת 2015

פורסם בעיתון הארץ

ויקיפדיה העברית אינה מקור אקדמי, אך היא ברומטר יעיל להלכי רוח בקרב ציבור משתמשי ומשתמשות האינטרנט בעברית בבואו לחפש מידע על מה שחשוב או מעניין בעיניו, קל וחומר לסדרי העדיפויות בקרב הדור הצעיר, בבואו ללמוד משהו על העולם או כדי להכין את שיעורי הבית שלו. 

האישה הראשונה ברשימת ה-100 / התמונה מהערך איילת שקד בוויקיפדיה

בין שלל הסיכומים לשנת 2015, עלו לרשת בסוף השבוע שעבר גם רשימות 100 הערכים הנצפים ביותר בוויקיפדיה בשפות השונות, שהן מדד הרייטינג שלה. רשימת 100 הערכים הנצפים ביותר בוויקיפדיה העברית לשנת 2015 יכולה ללמד כמה דברים על סדר העדיפויות של הציבור הישראלי בשנה החולפת. הנה שישה: להמשיך לקרוא

34 שניות על פערים מגדריים בשוק העבודה לפי רשות המסים

פורסם בעיתון הארץ

גם השנה, לקראת סוף שנת המס משודרים בטלוויזיה וביוטיוב תשדירי שירות של רשות המסים. בתשדיר אחד, אישה כבת 35 עומדת מול מראה. היא מרכיבה משקפיים ומסדרת את התלתלים. היא מתאמנת לקראת שיחה גורלית עם הממונה עליה בעבודה, במהלכה תבקש העלאה בשכר. הסימולציה הולכת לא רע. הפתעה!

אני ראויה, אומרת לעצמה האישה מול המראה העגולה. בעצם, לא

פתאום מתברר לה שהיא בכלל לא צריכה לבקש העלאה – כי מגיע לה מענק מהמדינה. בתשדיר שני, גבר בערך בן 25 עומד מול הראי. יש לו זיפים ותספורת קצוצה. הוא מתאמן לקראת שיחה גורלית עם הממונה עליו בעבודה, במהלכה יבקש העלאה בשכר. הסימולציה הולכת לא רע. הפתעה! פתאום מתברר לו, שהוא לא צריך לבקש העלאה – כי מגיע לו מענק מהמדינה. שניהם שמחים לגלות שבאדיבות רשות המסים נחסכה מהם שיחה מתוחה, בה יתייצבו מול הבוס ויעמדו על זכויותיהם להשתכר שכר הוגן. מדינת ישראל כבר עשתה בשבילם את העבודה. להמשיך לקרוא

אֲדָמָה-אַדְמָתָהּ רַחוּמָה עַד-מוֹתָהּ: האישה על גבעות שייח אבריק

בוויקיפדיה יש ערך לאלכסנדר זייד, ערך לגיורא זייד, ערך ליוחנן זייד וערך ליפתח זייד, יש גם ערך בשם אנדרטת אלכסנדר זייד, ולכל אלה יש גם קטגוריה של ערכים: משפחת זייד. ציפורה זייד נזכרת בכל הערכים האלה, בתור אשתו-של או בתור אימא-של. עד עתה, בוויקיפדיה לא היה לה ערך בזכות עצמה. זה סמלי וגם עצוב: האישה שהקדישה כמעט מחצית משנות חייה להנצחת האיש שהיה לסמל השומר העברי העשוי ללא חת, האיש שהיה בן זוגה, חברהּ לחיים ולנשק ואב ארבעת ילדיה, נעדרת. ומה שהיא עשתה!

ציפורה זייד, אשת העלייה שנייה, היתה חברה בארגון השומר ומייסדיו, לוחמת לקידום השוויון בין נשים לגברים בפלשתינה-א"י, בעיקר במרחבים בהם פעלה בעצמה, עבודת האדמה והשמירה העברית. היא נולדה ב-1892 בווילנה, בת חמישית לשבעת ילדיהם של שושנה רייזל ומנחם בקר. בשנת 1907 עלתה ארצה עם אחותה קיילה, לימים קיילה גלעדי. ההחלטה לעלות לארץ היתה כנראה ספונטנית: האחות רבקה, שהתכוננה לעלות, החליטה להישאר. ציפורה החליטה להשתמש בכרטיס הנסיעה. הרי תמיד תוכל לשוב הביתה. כשפגשה בארץ-ישראל את אלכסנדר זייד,, ונשארה. להמשיך לקרוא

לא לבחינה, כן בבית ספרנו: על שואה ובגרות

פורסם בעיתון הארץ

מפעם לפעם נדרשים צוותי חינוך והוראה לחשוב כיצד ללמד על השואה, איזה ידע מועבר בנושא ובאיזה אופן הוא נמסר. חשיבות הדיון בשאלות אלה גברה לפני כשנתיים, לאחר ששר החינוך הקודם החליט כי תלמידים ותלמידות בכל שכבות הגיל ילמדו לפי תכנית לימודים מחייבת בנושא השואה, "בשבילי הזיכרון", שפותחה בשיתוף עם בית הספר הבינלאומי להוראת השואה של "יד ושם". 

דנה ברגר מסבירה למה בחינה היא עניין של זמן

באחרונה שוב עומדת הוראת השואה במרכז של דיון ציבורי, בעקבות החלטת גופים מקצועיים במשרד החינוך כי תלמידי התיכון ילמדו על השואה, אבל הנושא לא ייכלל בבחינות הבגרות. החלטה זו מתפרשת כאילו השואה אינה נכללת בגוף הידע שבו נדרשים להחזיק תלמידים ותלמידות הנבחנים בבגרות בהיסטוריה, ולכן הנושא לא יילמד ברצינות הראויה. זו טעות. להמשיך לקרוא

"כמה פחדתי, כנראה רק אלוהים יודע", אמרה דורה זובֶּרמַן

פורסם בכתב העת זמנים, רבעון להיסטוריה

הנחת היסוד של הספר ילדי המלחמה 1948-1944: ילדים מספרים על השואה (עורך: חנן אלטשטיין, ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות ספרי חמד) היא שילדים וילדוֹת, כמאמרו המצוטט בפתיחה של המחנך יאנוש קורצ'אק, הם אנשים במלוא מובן המילה ושהם סבלו בשואה לא פחות מן המבוגרים בסביבתם, ולפעמים אף יותר. 

יתומים מאירופה במחנה עתלית, יולי 1944 / זולטן קלוגר לע"מ

עם זאת, עמודיו הראשונים של הספר אינם מכינים את הקוראים לקושי הצפוי בהתמודדות עם סיפורי שואה, המובאים בגוף ראשון וגיבוריהם וגיבורותיהם הם ילדים וילדות חסרי ישע ובעלי תושייה ואחיותיהם, אחיהם, דודיהם, דודותיהם, מיטיביהם, רודפיהם, ויותר מכול  אמותיהם ואבותיהם, החיים והמתים, אלא דנים ביתרונות והחסרונות המתודולוגיים שבעדויות אלה כתעודות היסטוריות. להמשיך לקרוא

מה באמת קורה כשנתניהו מלמד היסטוריה

הסיפור שסיפר בנימין נתניהו בנאומו בקונגרס הציוני על הפגישה בין היטלר לבין המופתי של ירושלים הביא את אמצעי התקשורת, בשיתוף המדיה החברתית, לתת לציבור שיעור היסטוריה בתולדות השואה בדגש על הכרוניקה של הפתרון הסופי. בצדק: במדינה דמוקרטית אסור לעבור בשתיקה על טעות היסטורית מפיו של ראש ממשלה.

הבעיה היא, שבשביל לתקן את הטעות של נתניהו לא מספיק לשמוע שיעור היסטוריה מסוג כזה. גם לא מספיק להעלות פוסט הבהרה בנושא בדף הפייסבוק של ראש הממשלה. למה? להמשיך לקרוא