אמנם בדיקת בחינה מהירה מבדיקת עבודה, אבל בדיקת בחינות משעממת פי אלף.כתמיד שמחתי כשביקש אחד מהם להקדיש את החיבור לסיפור האישי של סבתא שלו, ניצולת אושוויץ. לא היה מפתיע לגלות שלא מעטים בחרו לכתוב חיבור בעקבות קטע מיומנה של נערה. אחרי הכול, אנה פראנק, היא היא היוצרת והגיבורה של הספר הידוע ביותר על השואה, והנה הזדמנות לחזור אליו או לקרוא בו לראשונה. שלושה סטודנטים בחרו בקטע מיומן אחר.
ארכיון חודשי: פברואר 2014
גיבורת השואה פלה פינקלשטיין
בתקופת השואה היתה פלה שפשיק, חברת בית"ר בוורשה שגם נולדה בעיר, קשרית הארגון הצבאי היהודי (אצ"י) תחת פיקודו של פאוול פרנקל בפולין. היא השתתפה במרד גטו ורשה ולקחה חלק במאבקם הנואש של חברי וחברות המחתרת שלה בכיכר מורנובסקה. אחרי שנתפסה היתה אסירה במיידאנק ואחרי כן באושוויץ והשתתפה בצעדת המוות. לארץ הגיעה ב-1946 באופן בלתי לגאלי. על האונייה הכירה את אריה פינקלשטיין. אחרי שנה הם נישאו. הנוסעים נעצרו במחנה עתלית. אחר כך היתה חברה באצ"ל ובתנועת חרות.הם גרו תקופה קצרה בחולון. היא זכרה שמישהו מנציגי העירייה פנה אליה והציע לה להסיר את המספר מהזרוע. אחר כך התיישבו במושב נורדיה שבשרון.
בדצמבר 2004 שוחחתי עם פלה בביתה במושב נורדיה. הקשר בינינו נוצר בעקבות יוזמה של משה ארנס לשחזר את דיוקנו של מפקד אצ"י פאוול פרנקל, שאף תמונה שלו לא נשמרה, באמצעות מומחה קלסתרונים. פלה פינקלשטיין נמנתה עם פקודיו של פרנקל, וגם הפעם נקראה למשימה. הפעם היה זה כדי לשחזר את תווי פניו של האיש.בפגישתנו סיפרה לי על פועלה במחתרת בתקופת השואה. להמשיך לקרוא
כשפעילים בקהילת ויקיפדיה מנסים להוריד את הערך שלנו
בעיתוי בלתי רגיש בעליל החליט עורך בויקיפדיה לפעול במטרה למחוק את הערך חווקה פולמן-רבן מהאנציקלופדיה החופשית. זה קרה כשלושה שבועות אחרי מותה של האישה שבתקופת השואה היתה לוחמת גטאות בפולין, אסירה באושוויץ בירקנאו וברוונסבריק ואחרי המלחמה נמנתה עם מייסדי ומייסדות קיבוץ לוחמי הגטאות, היתה מורה ומחנכת וממקימי המוזיאון שם. בראש הערך הוסיף תבנית לפיה "חשיבותו האנציקלופדית של הערך אינה מובהרת בו" ואם בתוך שבוע "לא תובָּע תמיכה מנומקת בהשארת הערך בידי ויקיפד/ית עםזכות הצבעה, הערך יימחק".
כמקובל, הציג העורך בדף השיחה של הערך את נימוקיו, וכך כתב: "לא שמעתי עליה מעודי. אם מתייחסים לעברה הצבאי – לחייל זוטר לא מגיע ערך מעצם היותו חייל. לא ראיתי בערך שכתוב שהיא היתה בעלת תפקיד בכיר כלשהו. נראה לי שהיא לא עומדת ברף המינימלי הקבוע אצלנו ואני חושב שעדיף לנו בלי הערך אודותיה".
את לא אימא שלי
פורסם בהארץ, מוסף ספרים
הספר הילדה של דודה לולה מאת תרצה דביר הוא סיפור שואה שגיבורותיו הראשיות הן אם ובת, ומרבית הנפשות הפועלות בו הן נשים – צעירות ומבוגרות, בנות משפחה, חברות לרגע ואחיות לדרך. למראית עין, זהו סיפור כמעט בנאלי על ילדה המיטלטלת בין מחבוא אחד למשנהו ומתמודדת עם מעברים תכופים ומטילי אימה, שצירו הוא פרידתה מאימא. ראשיתו בעיר טַרְנוֹבְּזֶ'ג שבפולין ואחר כך בטַרְנוֹפוֹל, בואך העיר הגדולה לבוּב והלאה לעיירה דוֹלִינָה וממנה לחווה הסמוכה ובחזרה, משם לוורוצלב ולבסוף, דרך מחנה עקורים, לנמל חיפה ולקיבוץ.
למראית עין, זהו סיפור קלאסי על אם המטלטלת את עצמה ואת בתה בין מחבוא אחד למשנהו ומתמודדת עם מעברים תכופים ומטילי אימה, שצירו הוא פרידתה מהבת. להמשיך לקרוא