הסיפור שסיפר בנימין נתניהו בנאומו בקונגרס הציוני על הפגישה בין היטלר לבין המופתי של ירושלים הביא את אמצעי התקשורת, בשיתוף המדיה החברתית, לתת לציבור שיעור היסטוריה בתולדות השואה בדגש על הכרוניקה של הפתרון הסופי. בצדק: במדינה דמוקרטית אסור לעבור בשתיקה על טעות היסטורית מפיו של ראש ממשלה.
הבעיה היא, שבשביל לתקן את הטעות של נתניהו לא מספיק לשמוע שיעור היסטוריה מסוג כזה. גם לא מספיק להעלות פוסט הבהרה בנושא בדף הפייסבוק של ראש הממשלה. למה? להמשיך לקרוא
פורסם במוסף ספרים של הארץ
אראלה היתה האשה שהראתה לנו איך נראים איה הג'ינג'ית ואחיה הקטן והמציץ נֶלי, המורה הדגול חיים שמילקיהו ואריק מפוזריק שעליהם כתב פוצ'ו (ישראל ויסלר); היא הראתה לנו איך נראה הגמד הסודי שהניח אבא של חנה'לה בכף ידה כשהלך לצבא, שעליו סיפרה דבורה עומר ("כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי"), איך נראית מלכת הנמלים נֶמָה של עמוס בר ("גבעת הנמלים") ורבים-רבים אחרים; בכריכה הפנימית של כל ספר צוין שם המאיירת: אראלה, לפעמים – אראלה נתיב הל"ה.
איה הג'ינג'ית
זה, כך מלמד ספרו של ד"ר מוטי זעירא, פועם ונפעם (הוצאת כרמל) היה שמה. לא אראלה הורביץ, בתם של חיה ולוי הורביץ, שעלו ארצה בשנות העשרים וגרו בחיפה, אלא אראלה נתיב הל"ה, ממייסדי קיבוץ זה וחלק בלתי נפרד מהווייתו. להמשיך לקרוא
פורסם בעיתון הארץ
בקמפיין 62 מיליון בנות שנועד להעלות את שיעורי ההשכלה בקרב נשים בארצות הברית וברחבי העולם, קוראת מישל אובמה למשתמשי טוויטר ואינסטגרם לשתף את תשובותיהם לשאלה "מה למדת בבית הספר", ולהזכיר אגב כך שמ-62 מיליון בנות בעולם, בעיקר מתבגרות, אף נשללת ההזדמנות הזאת. בקמפיין "לתת חמש", שנועד להכפיל מספר התלמידים בישראל הניגשים לבחינת הבגרות במתמטיקה ברמת חמש יחידות, מגייס שמעון פרס הייטקיסטים שישתלבו במערכת החינוך ויסייעו לתלמידים בלימודי חמש יחידות מתמטיקה, חוזר לבית הספר התיכון, נותן כִּיף לחבר'ה ומספר איך היה פעם וקורא לנוער "לתת לעצמךָ, לתת למדינה, לתת חמש".
ההייטקיסטית נותנת חמש לשמעון פרס בתשדיר של משרד החינוך
את שני הקמפיינים מובילה דמות נשיאותית; לשניהם נופך אמריקאי. "62 מיליון בנות" בא מהבית הלבן, "לתת חמש" הוא תרגום חופשי ך-give me five. נקודת המוצא של שני הקמפיינים היא שבית הספר הוא מוסד חשוב, המכין את הנוער לחיים ובכוחו להעצים את בוגריו. מישל אובמה צייצה שבבית הספר היא למדה להגביר את קולה ולהביע את עמדותיה באופן חופשי. ומה אנו לומדים בבית הספר על פי הקמפיין של משרד החינוך? קחו חמש תשובות להמשיך לקרוא
פורסם במוסף ספרים של הארץ
ביום הכיפורים נהוג לבקש סליחה ולהכות על חטא: זהו יום של חשבון נפש ובקשת מחילה. אחד החטאים שחטאתי, לא בזדון וגם לא בשגגה, היה חטא ספרותי.זה קרה בחודש סיוון, כשהגעתי לגן כדי להקריא לילדים ולילדות סיפור לכבוד שבוע הספר העברי. שלושה חודשים אחרי פורים, בו חצי מהילדות בגן התחפשו לאלזה, היה ברור שסיפורים על נסיכות יילכו גם כאן מצוין.
הוצאת כנרת זמורה ביתן
אמנם תמיד כיף לספר על הנסיכה אליזבת, שיצאה להציל את הנסיך רולנד, עמו עמדה להתחתן, מציפורני הדרקון שחטף אותו. כיף לשמוע את הצחוקים של הילדים והילדות כשהדרקון הירוק נופל בפח שהיא טומנת לו, את השמחה כשפותחת את הדלת הכבדה ומשחררת את הנסיך. כיף לשמוע את קולות המחאה כשהוא נוזף בה שהיא "מסריחה כמו מדורה", ואת תרועות ההסכמה כשהיא מודיעה לו שהוא לא שווה כלום, קמה ומדלגת לעבר השקיעה. להמשיך לקרוא
פורסם במוסף ספרים של הארץ
שנה חדשה היא הזדמנות לתכניות חדשות, כמו ספרים חדשים לקרוא וספרים ישנים לשוב אליהם. אחד מהם הוא הספר "אי הילדים" מאת מירה לובה, בתרגומה של ימימה אבידר-טשרנוביץ. השנה אני מתכוונת לנסות לקרוא את "אי הילדים" כפי שקראתיו בראשונה, לפני כ-30 שנה, וכפי שבוודאי יקרא אותו בן ה-11, שזה עתה התחיל ללמוד בכיתה ו'.
אי הילדים בתרגום ימימה אבידר-טשרנוביץ
בכוונתי לשוב ולקרוא את הספר "אי הילדים" בלי לשים לב לחלוקת התפקידים בין הבנות והבנים על האי. בלי לתת את הדעת על כך שהבנים הם ציידים, בראשם אוליבר המבוגר שבחבורה, ניחנים בחוש טכני ובידי זהב, כמו פיט בן הפועלים שבנה מקרר, ושואפים לרכוש השכלה, כמו סטנלי שהחליט להיות רופא, בעקבות אבא שלו.
פורסם בעיתון הארץ
לפני 15 שנה בערך, צלצל הטלפון של סטודנטית במהלך שיעור שלי. טלפון נייד כבר לא היה מצרך לעשירים בלבד, וגם צלצול באמצע שיעור לא היה עניין נדיר. הסטודנטית, שישבה מתחת לאף שלי, בשורה הראשונה, לא כיבתה את המכשיר במבוכה, אלא נשארה לשבת, ענתה, וניהלה שיחה. היא אפילו לא התנצלה.
מקור: Friends Mania
נזכרתי בסיפור הזה למקרא מאמרה של עלית קרפ, שבו היא טוענת שתינוקות הם גורם מפריע בכיתות המוסדות האקדמיים בפרט ובעולם בכלל, וקוראת למועצה להשכלה גבוהה לאסור במפורש על נוכחותם בהן. זאת בעקבות קביעת המועצה להשכלה גבוהה בתשובה לפנייה של שדולת הנשים וחברת הכנסת מיכל רוזין בנושא, לפיה "לנוכחות של פעוטות עשויה להיות השלכה על כלל הסטודנטים ועל איכות הלמידה בכיתה". אך אין בדעת המועצה להשכלה גבוהה להתערב בעניין, אלא להשאירו "לשיקול דעתו הבלעדי של כל מוסד ומוסד". להמשיך לקרוא
ההודעה הראשונה ששלחה אליי שולה לויטל מקיבוץ מעוז חיים הגיעה לפני כמעט שנה. דבר פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה הגיע אליה, והיא מבקשת להציע לסטודנטיות לכתוב במסגרתו על אישה שבשנות הארבעים של המאה הקודמת יצאה למשימה נועזת. מלכה רופא, כתבה, נולדה באודסה. כשהיתה בת שבע בערך, בחרה משפחתה לעלות ארצה. האב מת בדרך. האם הגיעה ארצה עם הבת מלכה והבן ברוך, לימים חבר קיבוץ גבע. כעבור עשר שנים מתה האם, והנערה התאכסנה אצל קרובים וידידים. אחר כך יצאה להכשרה, וחברה לקבוצה שהקימה קיבוץ בעמק בית שאן. עד כאן, סיפורה דומה לסיפורים של צעירים וצעירות אחרים בני הזמן, כמעט שגרתי. אך אחד מפרקי חייה של מלכה רופא הוא סיפור שמרכיביו יכולים לשמש בסיס לסרט הרפתקאות.
מלכה רופא 1996-1915
בתחילת שנות הארבעים יצאה מלכה רופא למשימה חשאית בעיראק. להמשיך לקרוא
כמה בדיוק השתכרה גל גדות על עבודתה בשובר הקופות וונדר וומן? אמנם המספרים העצומים מצליחים לבלבל אותנו, אך הפער בין השכר של אשה לשכר של גבר בהוליווד עדיין ברור. זה ניכר גם בשוק העבודה בישראל בדרג הניהול וגם בקרב עובדות זוטרות. השאלה הגדולה בדבר המקורות לפער בשכר, במיוחד כאשר מדובר על שכר שווה לעבודה שווה לחלוטין, היא שאלה שאת התשובות שלה אנחנו צריכות לחפש גם אצלנו, הנשים: לא תמיד נוח לנו להשלים עם העובדה שבעצם עובדים עלינו, לא תמיד נוח לנו לעמוד על שלנו, לא כל שכן לבקש ואפילו לדרוש את מה שמגיע לנו. גם לפני כמעט מאה שנה נשים בארץ השתכרו פחות מגברים על עבודה שווה לחלוטין. מה הן עשו? קחו לדוגמה את יוכבד בת-רחל.
גל גדות
יוכבד בת-רחל נולדה ב-1901 בעיירה קטנה באוקראינה, בת בכורה לרחל ואליהו. בנעוריה היתה לציונית סוציאליסטית. כשהיתה כבת עשרים עלתה לארץ. היא היתה פעילה במוסדות הקיבוץ המאוחד, אחדות העבודה וההסתדרות, מבכירות מועצת הפועלות, חברה באסיפת הנבחרים והוועד הלאומי וצירה בקונגרסים הציוניים. להמשיך לקרוא
לאה קוק באה ממשפחה מפורסמת למדי: ידוע מכולם הוא הגיס שלה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), מאבות הציונות הדתית. אחיה היה אליעזר משה סלוצקין, איש עסקים, נדבן ידוע במושבה רחובות. ב-1905 היא נישאה לשאול חנא קוק, סוחר, פעיל חברתי ועסקן בתל אביב, חוקר מדעי היהדות. לאה קוק לבית סלוצקין נמנתה עם מייסדות הסתדרות "נשי המזרחי" ומן העומדות בראשה. היא היתה פעילה חברתית בתל אביב, אשת חינוך ומטבע הדברים גם פוליטיקאית. במושגים של העשור השני של ה-21 אפשר להציג אותה בתור פעילה למען צדק חברתי.
לאה קוק (סלוצקין) 1880–1965
בימי מלחמת העולם הראשונה היתה ממייסדות החוג התרבותי לנשים בתל אביב. הנשים למדו עברית, תנ"ך ותולדות ישראל, כל שבת התכנסו אצל חברה אחרת. היתה ממייסדות "הסתדרות נשים עממית", שהקימה מטבח ובית מלאכה לבנות. להמשיך לקרוא
לונקה קוז'יברודסקה היתה בעלת כשרון לשפות: היא ידעה פולנית, גרמנית, צרפתית ואנגלית. היא נולדה ב-1916 בעיירה פרושקוב, לא רחוק מוורשה. הבית היה בית חילוני, וחברות ילדותה היו נוצריות. באלבום "גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו וארשה" מסופר שבנעוריה היתה חברת תנועת נוער פולנית, אך בעידודו של אחיה עברה ל"פרייהייט" שהשתייכה לתנועת החלוץ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרפה למחתרת. הביטחון העצמי, כך סופר, היה כלי הנשק החשוב ביותר שלה. עיניה כחולות, אפה סולד, שיערה קלוע על ראשה כמנהג הפולניות. היא נעה בדרכים ויצרה קשר עם מבריחים. אלה ידעו ששמה הוא כריסטינה קוסובסקה.
לונקה קוז'יברודסקה
היא היתה אחת מהנשים שלחמו בקו הראשון, כשיצאו למשימות בשליחות התנועה: העברת נשק, מסמכים, כסף, מכתבים ומידע. בגטו, בצד הארי, בגטאות אחרים ובערים אחרות, בריכוזי היהודים שהועלו על רכבות ושולחו למחנות, בתחנות רכבת וברכבות. הן נעו בזהות שאולה, של פולניות, מצוידות במסמכים מזויפים. להמשיך לקרוא