ולמה זה אקטואלי בישראל במרץ 2023

הזמן: סוף המאה ה-18, המקום: המושבות האנגליות בצפון אמריקה, שבארבעה ביולי 1776 הכריזו על ניתוק מאנגליה ועל עצמאות. הנפשות הפועלות: ג'ון אדמס, אב מייסד, שתוך עשר שנים ייבחר לנשיא השני של ארצות הברית. כרגע הוא נמצא רחוק מהבית, בו נשארו אשתו וחמשת ילדיו. אביגיל סמית' אדמס, אשתו, כתבה לו מכתבים נחרצים והזכירה לו את מה שלדעתה הוא וחבריו הגברים שנמצאים בשלטון שכחו — הזכות של נשים לחיים ולחירות, מבלי להיות נתונות לדיקטטורה של גברים. סוף המאה ה-18, בצד השני של העולם. כמה שזה אקטואלי.

אביגיל אדמס נולדה בנובמבר 1744 במסצ'וסטס, לוויליאם ואליזבת סמית' לבית קווינסי. גם לה, כמו לאימא שלה, לא הייתה השכלה פורמלית, אבל היא קראה המון. להמשיך לקרוא ←

ומה יקרה לנשים אם ההפיכה המשטרית לא תיבלם

פורסם בעיתון הארץ

בשנת 1954 החליטו במטה חיל האוויר להפסיק לאלתר את השתתפותן של נשים בקורס טיס ולהגביל את המיונים לקורס לגברים בלבד. הסיבה: חיל האוויר לא מעוניין להשקיע בהכשרה של נשים לתפקידי צוות אוויר, מפני שהתפקיד של אישה בעולם הוא להקים משפחה וללדת ילדים, לא להטיס מטוסים. השקעה בהכשרה של נשים לטיס היא בזבוז כסף, אנרגיה וזמן. במקומן עדיף להכשיר עוד גברים.

מסיימות קורס טיס / מקור: עמית אגרונוב, אתר חיל האוויר

נימוק זה הוסתר היטב לאורך שנים, במסווה של שיקולי ביטחון. הטענה לפיה קורס טיס חסום בפני נשים מפני שלאישה אסור לחצות קו אויב זרתה חול בעיניים של כל מי שהעלו על הדעת להתקומם נגד האפלייה על בסיס מין. עם השנים, השתרשה האפלייה והפכה לאקסיומה חברתית: קורס טיס הוא לבנים בלבד. להמשיך לקרוא ←

קורות חייה של חיסיה שפירא ראובני כורכים קצוות פוליטיים: נערה ואישה צעירה שהייתה חברת לח"י ולימים חברת קיבוץ מהשמאל הציוני. היא הצטרפה ללח"י בראשיתו והייתה הקשרית של אברהם שטרן (יאיר). ב-1944 נעצרה בתל אביב והועמדה למשפט בפני בית דין צבאי באשמת אחזקה של אקדח אוטומטי טעון ונגזרו עליה שלוש שנות מאסר, אותן ריצתה בכלא בית לחם.

חיסיה שפירא ראובני 2004-1922 / אתר עמותת לח"י

 אחרי שחרורה המשיכה לפעול בלח"י. בשנות החמישים הצטרפה, יחד עם בן זוגה, גם הוא איש לח"י בעברו, לאחדות העבודה, מפלגת שמאל ציוני, והייתה חברת קיבוץ כברי שבגליל המערבי.

להמשיך לקרוא ←

פורסם בעיתון הארץ

בתחילת שנות ה-60 פורסם ב"הארץ" מאמר נועז: העיתונאית שולמית לבארי הסבירה מדוע חובתה של מדינת ישראל לאפשר לכל אשה להפסיק היריון אם רצונה בכך, ומדוע הטענה שקשרה בין הגברת הילודה לחוסנה של המדינה היא עקרה, תרתי משמע. 

שולמית לבארי / באדיבות מיכל פרבר

כותרת המאמר, שפורסם במדור "לאשה ולבית", היתה: "הפלות מלאכותיות — מציאות וצביעות". בכך היתה לבארי לפה לנשים רבות, שלמרות המחסומים שהציבה המדינה ידעו כי זכותן על גופן חזקה יותר מכל דבר אחר. להמשיך לקרוא ←

פורסם בעיתון הארץ

לאחרונה נסיעה בנתיבי איילון מזמנת שתי הפתעות. אחת נעימה: התנועה זורמת, רוב הזמן מהירות הנהיגה אף עולה על 50 קמ"ש. האחרת פחות נעימה: הגשר בין מחלף השלום למחלף לה גווארדיה כבר לא נקרא "גשר יהודית" אלא "גשר יצחק נבון". 

יהודית מונטיפיורי 1862-1784

מבלי לפגוע בשמו וזכרו של הנשיא החמישי, שר החינוך והתרבות וחבר כנסת, איש רב־פעלים וזכויות, משמעות השינוי היא מחיקת שמה וזכרה של אשה מהמרחב הציבורי – יהודית מונטיפיורי, אקטיביסטית פילנתרופית שחיה ופעלה במאה ה-19. להמשיך לקרוא ←

אירמה פולאק הייתה חלוצת הצרכנות בישראל בתחום השמירה על זכויות הצרכנים והקניית מודעות לצרכנות נבונה. כלשון ההמלצה להעניק לה פרס ישראל, אותה לא קיבלה, פעילותה בתחום הייתה בגדר "מפעל חיים בתחום חינוך הציבור לתודעה צרכנית". בשנות החמישים היא הקימה את איגוד הצרכנים הראשון בארץ, שלימים נקרא המועצה הישראלית לצרכנות, ועמדה בראשו.

היה זה בימים בהם חלה התאוששות מסוימת במשק הישראלי, אחרי שנות "צנע" הדוקות ומשבר כלכלי והקניות היו אחד מתפקידיה של אישה, עליה הוטלה אחזקת הבית באופן בלעדי. איש.ה לא דיבר.ה אז על לקוחות שתמיד צודקים וגם על לקוחות מהגיהינום כמו אמנון טיטינסקי או שוני סטרטינר מ"קופה ראשית" לא היה על מה לדבר. להמשיך לקרוא ←

לזכרה של רנה לוינסון

שבועיים לפני סיום קורס טיס מס' 6 של חיל האוויר הודיעו לרנה לוינסון שהיא מודחת. זה כבר היה בשלב המתקדם. בהתחלה, היא אמרה, לא הסבירו לה מדוע. ממרחק הזמן הבינה ש"אמרו שהייתי שחצנית מדי". מיד אחרי ההדחה פנו אליה מחיל האוויר וביקשו שהיא תישאר להדריך. אחרי הכול, היא כבר הייתה טייסת שקיבלה את ההסמכה שלה בחו"ל. במשך 25 שנה טסה בטייסת 100, אך הודרה מספר המורשת שלה, שיצא לאור לפני כמה שנים. 

רנה לוינסון / טדי בראונר, לע"מ

לפני ארבע שנים נפגשנו בביתה בתל אביב. רנה (היא נהגה לכתוב את שמה הפרטי בכתיב חסר) לוינסון הייתה אז כבת תשעים. השנים שעברו נתנו פרספקטיבה, כשידעה להסביר מה אמרו עליה בחיל האוויר, בפנים וגם מאחורי הגב, אך לא הקהו את ההתקוממות נגד אפליית נשים – בחיל האוויר ובצה"ל ובחברה הישראלית. להמשיך לקרוא ←

פורסם בעיתון הארץ

בנובמבר 1968 אשה היתה לנשיאת מדינת ישראל ליום אחד. היעדרם מהארץ של הנשיא השלישי, זלמן שזר, ושל יו"ר הכנסת, קדיש לוז, הפכו את ח"כ דבורה נצר, אז סגנית יו"ר הכנסת, באופן רשמי לנשיאה. במפא"י חשבו שזה קוריוז נחמד: "דבורה נצר היא, איפוא, עתה גם ממלאת־מקום נשיא המדינה, וזו הפעם הראשונה שאשה מכהנת בתפקיד זה", כך דווח בעיתון "דבר". 

רבקה גובר, מושב נהורה 1959 / לע"מ

זה מסמל את מעמד האשה במדינת ישראל: אם בתפקיד רם מעלה, אז במילוי מקום ובזמן קצוב, במקרה זה – 24 שעות. כמעט 40 שנה אחר כך, שוב נקלעה אשה לתפקיד נשיאת המדינה: היתה זו ח"כ דליה איציק, אז יו"ר הכנסת, במהלך פרשת עבריין המין משה קצב. גם זה היה כתחליף ולזמן מוגבל. להמשיך לקרוא ←

כשאמרו לטרקטוריסטית יפה ברוידא שאין סיכוי שתמצא עבודה במקצוע, היא, כך סופר, נשכבה על יד הטרקטור ונשבעה לא לזוז. 

יפה ברוידא / דבר הפועלת

כשבקיבוץ גבעת חיים החליטו לא לאפשר לה לנהוג בטרקטור, היא הייתה לטרקטוריסטית עצמאית. אך גם מחוץ למשק היה עליה לחרוש בשדה בור, הפעם תודעתי: לא רצו לקבל אותה לעבודה. בתירוצים שונים שיישמעו מוכרים לנשים רבות שבחרו במקצוע שנחשב למקצוע של גברים. להמשיך לקרוא ←

פורסם בעיתון הארץ

הפעם, בנימין נתניהו אמר אמת. כשהשרה מירב כהן שאלה אותו למה אפילו אישה אחת לא נמנית עם "קבינט הקורונה" שהציע להקים, הוא אמר לה שכרגע יש דברים יותר חשובים על סדר היום של מדינת ישראל. היא לא משעממת אותו; פשוט זה המצב, וזה לא הזמן לשנות. 

חברת הכנסת בבה אידלסון בהצבעה בכנסת (1961) / פריץ כהן לע"מ

מה כהן ועמיתותיה בכנסת ובממשלה יכולות לעשות בתגובה לאמירה כזאת? ההיסטוריה של נשים בכנסת מלמדת שעומדות בפניהן אפשרויות שונות. הנה כמה מהן: להמשיך לקרוא ←