ארכיון פוסטים מאת: Sharon Geva

שיעור בהיא-סטוריה מקומית

ביום הבחירות לרשויות המקומיות ימלאו 57 שנה לאחד הרגעים בהיסטוריה של נשים בישראל. אז, ב-22 באוקטובר 1956, נבחרה בפעם הראשונה אישה לתפקיד ראש העיר. על פניו, אפיזודה חולפת: למעלה מ-40 שנה עברו עד שנבחרה אישה שנייה לתפקיד זה. גם היום, רוב המתמודדים לראשות העירייה הם מתמודדים. אמנם מאז יעל גרמן בהרצליה ומרים פיירברג בנתניה נוכחותן של נשים בלשכת ראש העיר שלא על כיסא המזכירה או כורסת מנהלת הלשכה אינה עניין יוצא דופן, אך אין ספק שגם בזירה זו הדרך לשוויון בין המינים עוד ארוכה. 

 

בעבור העיתונות העיסוק בהתמודדותן של נשים למועצות הרשויות המקומיות, לא כל שכן ראשות עירייה, עדיין נחשב אייטם לא רע ואף מתויג בתור כותרת מושכת, שבעצם קיומה מזכירה למי ששכחו שציבור הנשים בישראל היה ועודנו מיעוט. עוד לא ראינו כותרת המדווחת כי כך וכך גברים מתמודדים לתפקיד ראש עירייה בישראל.

להמשיך לקרוא

כך העליתי ערך

פוסט אורחת מאת רוני מנט

עם הגעת ראובן לרר ומשפחתו לואדי אל חנין, היום נס ציונה, הפיץ מייסד המושבה "קול קורא" וקרא ליהודים לגור בנחלה. לקול הקורא נענתה גם גולדה מילוסלבסקי, שלימים היתה ממייסדי המושבה.‏ היא עלתה מרוסיה בשנת 1883 עם בתה החורגת וחתנה, קנתה מלרר נחלה ונטעה כרם בו עבדה. לעת ערב טיפחה ליד הצריף גינת ורדים. במהלך ביקורו של תיאודור הרצל בארץ-ישראל בשנת 1898 הגיע גם לצריף שלה, והיא הגישה לו זר שושנים מגינתה. במושבה מילאה מילוסלבסקי תפקיד הן בעבודה החקלאית והן בעבודות הבית. היא פרנסה את משפחתה של בתה החורגת, על אף גילה ומצב בריאותה . יתרה מכך, במטרה לסייע למתיישבים ולמתיישבות שסבלו ממחסור, ייסדה קרן על שם "גמילות חסדים" והתכתבה עם יהודים בבקשה לתרומות, ביניהם אחד העם. תרומתה להקמת נס ציונה נשכחה. אין בעיר רחוב על שמה והיא לא מופיעה בספרי הלימוד במורשת מהם לומדים תלמידים ותלמידות העיר. להמשיך לקרוא

אני: יצור אנושי, נקבה, יוגוסלבית, סופרת, יהודייה

פורסם במוסף ספרים של הארץ

נשים כותבות עולם הוא בעצם שני ספרים. לאו דווקא מפני שהוא ספר עב כרס, אלא מפני שחלקו הראשון הוא מחקר על יצירתן של ארבע סופרות יהודיות ביוגוסלביה לשעבר, וחלקו השני – תרגומים מיצירות הסופרות הללו. בחירה זו משקפת את פועלה של המחברת דינה קטן בן־ציון, שבמשך שנים עסקה בתרגום כתביהם של חשובי הסופרים ביוגוסלביה לשעבר ובמחקרם.

יודיתה שלגו. אישה, יהודייה, פמיניסטית

הספר משקף את תודעתן וחוויותיהן של הסופרות כנשים וכיהודיות בחברה בת זמנן. להמשיך לקרוא

אחותי, זה לא סחר הוגן

לפני עשר שנים בערך דחפתי עגלה לתוך חנות בגדים לתינוקות ולפעוטות. מימין נמצאו הבגדים של הבנים – כחולים וירוקים, אדומים וכתומים, כולם רחבים ונוחים. משמאל נמצאו הבגדים של הבנות – ורודים וסגולים, לבנים ונוצצים, כולם צרים וצמודים. מי קונה טייטס לייקרה לבת שנתיים? ביקשתי מכנסיים של בנים. בחנות חנתה עגלה נוספת, של אם בערך בגילי, עם עגלה דומה לשלי. התפתח סמול טוק אימהי. היא שאלה אם בעצם רציתי בן. היא העמיסה על הדלפק בגדים בצבעים כחול, ירוק, חום וכתום. המוכרת הציעה לה גם חולצה בצבע אדום, ונדחתה בנימוס. אדום, אמרה האימא, הוא צבע של בנות. לי יש בן.

ילדות חכמות לובשות שקית נייר ולימים בוחרות בשותף שווה

נראה שהחלוקה בחנויות הבגדים לתינוקות ופעוטות, ילדים וילדות, הדומה יותר מכול לחלוקה בין נשים לגברים במרחב בית כנסת אורתודוקסי, לא מרגשת אף אחת. זו כבר כמעט קלישאה. גם כשאנחנו קונות מתנה לכבוד מסיבת יום הולדת בכיתה ג' תישאל המוכרת היעילה בחנות: המתנה היא לבן או לבת? אם זה בן, משחק מחשבה או הרכבה יתאימו מאוד, או קלפי "מלחמה" ברצלונה. אם זו בת, ערכת יצירה או איפור יתאימו מאוד, או קלפי רביעיות נסיכות. להמשיך לקרוא

חרדית מבני ברק נוסעת לקיבוץ דגניה

פורסם גם באתר קולך

לפני כמה שנים השתתפתי בכנס באוניברסיטת בר-אילן על נשים חרדיות בישראל. סיפרתי שם על גיבורת השואה פסיה שרשבסקי שנשכחה מלב. היא שרדה את אושוויץ, ובבואה ארצה, מיד אחרי המלחמה ההיא, היתה לדמות ידועה הן בקרב חובשי כיפה, שביס ומגבעת והן בקרב חובשי כובע טמבל. כולם הוקסמו למשמע דבריה. מי הייתה פסיה שרשבסקי?

פסיה שרשבסקי, נפטרה ב-1956

חלק נכבד מהנשים ומהגברים שישבו באולם השתייכו למגזר הדתי-לאומי, חלקם למגזר החרדי. לפי הבעות פניהם, ובוודאי למשמע שאלותיהם של אלה שניגשו אליי אחרי ההרצאה, יכולתי להניח שגם הם לא הכירו את האישה הזו. מי מנציחים אותה? ואיך זה שלא שמענו עליה אף פעם? להמשיך לקרוא

הורים, שברו את המונופול

פורסם בעיתון הארץ

לקראת ראש השנה הכול מצטיידים במתנות לחג: בין ספר לסט כלי בית במבצע אפשר למצוא בחנויות הצעצועים גם משחקים שלא נס ליחם, כמו רמיקוב, דוק, לגו וגם המונופול האלמותי, כזה שגם סבתא וסבא יכולים לזכור. כולם בבחינת שי ראוי לבני ובנות הדור הצעיר, שאולי ירחיקם ולו לשעה קלה מהמסכים. אמנם לפני ששים ושבעים שנה קראו בארץ למונופול "ריכוז" וגם צפת ונהלל היו על המפה, אבל גם היום, כמו בחמישים השנה האחרונות, אפשר לקנות את רחוב הגליל בטבריה ושדרות וייצמן בנתניה, ולרגע אפילו דיזנגוף הוא מה שהיה פעם. 

אי אפשר לקנות את רחוב דיזנגוף. קני אקססוריז, עשי פן ותצחקקי

הולדתו של המשחק בארצות הברית בימי השפל הגדול, ובקרוב ימלאו לו 80. לקראת ראש השנה אפשר למצוא בחנויות הצעצועים והמשחקים בישראל גם את משחק הלוח "מונופול בוטיק". על האריזה, המעוטרת באיש המונופול המוכר, עטור שפם וחבוש מגבעת, כתוב שזוהי "גרסה שעוד לא ראיתן כמותה" למשחק הקלאסי המוביל בעולם: "נוספו לו כל הדברים שבנות אוהבות: חנויות בוטיק וקניונים!". להמשיך לקרוא

ככה מחנכות בנות (לא) לשתוק

לפני שבע שנים החלה הבת שלנו ללמוד בגן טרום חובה. במפגש ההיכרות הציגה הגננת – צעירה, חכמה, מוצלחת ומסורה לעבודתה – את הפינות בגן: אחרי "המטבח" ו"פינת הבובות" עברה ל"פינת הרופא". לא פינת הרופא, העירה לה אימא אחת, שמאוד משתדלת לא להיות נודניקית, זו המרפאה. לפני שנתיים, באחד הבקרים של יום ששי, הוזמנו לאירוע של כיתות ב' בבית הספר. האירוע התקיים באולם ההתעמלות. אחרי שהסתיים, הלכנו יחד לראות מה חדש ומעניין בחדר הכיתה של הבן האמצעי. מעל הלוח היו תלויים השלטים האלה:

שלט מעל הלוח בכיתה ב' בבית ספר יסודי.

השלט מעל הלוח בכיתה ב': אני חושב, אני מצטרף, אתה צודק, בבקשה הגבירי את קולך

מטרתם הכללית של השלטים ברורה וחיובית: הקנייה של כללי תרבות הדיון. השלטים נתלו מעל הלוח ביוזמת של המורה – צעירה, חכמה, מוצלחת – שמצאה אותם באינטרנט, הדפיסה, ניילנה, הדביקה ותלתה, אך לא שמה לב מה באמת כתוב בהם, וליתר דיוק, מהם המסרים המועברים באמצעותם על סדרי עולם ודרכי התנהלותו. להמשיך לקרוא

יאללה דנה, קומי

פורסם בעיתון הארץ

באופן לא בלתי סמלי, הכריז שר החינוך הקודם, עכשיו שר הפנים, על הקיצור המדומה של החופש הגדול בימי מחאת האוהלים. הלאה אחד בספטמבר, יחי עשרים ושבעה באוגוסט. אימהות יקרות, החופש הגדול קוצר, וזה גם לטובתכן. לרגע חשבנו שאולי כן: כמו בהריון, גם בחופש הגדול הימים האחרונים הם הקשים ביותר. חם לך, ואת רוצה שזה ייגמר כבר. אבל אין מתנות חינם. ימי החופשה שקוצרו מוחזרים במהלך שנת הלימודים.

תמונה של ילד וילדה ביום הראשון ללימודים בשנת 1980 שהוא כנהוג אחד בספטמבר. התמונה היא מאוסף התצלומים הלאומי, צילם יעקב סער

אחד בספטמבר 1980 / יעקב סער, לע"מ

הימים שמחק גדעון סער מהחופש הגדול מזכירים את תוצאות המלחמה ב-1967. הימים ששוחררו התנחלו על גב ההורים, בעיקר אימהות. גם הם מעלים שאלות בדבר כיבוש שטחים בלוח השנה, שקווי הגבול בין ימי חופש לימי חול שורטטו בו מזמן, על פי הפרקטיקה של המסורת היהודית. להמשיך לקרוא

אהרן אפלפלד מספר לילדים על השואה

פורסם במוסף ספרים של הארץ

אדם ותומס הם שני ילדים דומים אך שונים מאוד: בני תשע שנים, יחידים להוריהם, לומדים בכיתה אחת, גדלו באותה העיירה, נכלאו באותו הגטו; האחד אהוד על חבריו, מגלה זריזות ידיים ורגליים, מרחיק ראות, מעדי וארצי, האחר דחוי וגמלוני, שקדן קצר רואי שמשקפיו אבדו לו והוא חולם.

הספר ילדה שלא מן העולם הזה מאת אהרן אפלפלד. זהו ספר ילדים לילדים שכתב אהרן אפלפלד על השואה

למראית עין, לפנינו עברי ויהודי. אך הדיכוטומיה שממילא עבר זמנה נסדקת לנוכח פריט ביוגרפי חשוב המהדהד באישיותם המתגבשת של שני הילדים לאורך כל הספר: אדם, החזק בגופו, מאמין ונחרץ ומצטט את סבו: "הכל בידי שמיים", תומס, החזק ברוחו, תוהה ושואל ומצטט את אביו: "הכול בידי אדם". לנוכח מערכת היחסים המתגבשת והמתפתחת בין הילדים מקבלת אמירה זו משמעות כפולה: לא בידי אדם סתמי, אלא בידי אדם חברו לכיתה, עתה לחיים.

להמשיך לקרוא

איך אומרות פמיניזם בעברית?

על מי מוטלת האחריות על מקומה המוגבל, מעמדה הנחות ותפקידיה המצומצמים של אישה בחברה? לפני מאה שנה בערך התווכחו על כך מי שלימים יהיה ראש הממשלה הראשון ומי שלימים תהיה רעית הנשיא השני. "דויד טען כלפיי, כמאשים, ואני נתבעת להשיב לו – מדוע כה נחשלות הנשים, מדוע אינן מגלות את כשרונותיהן לא במדע, ואפילו לא […] במוסיקה ובאמנות", שחזרה רחל ינאית, סוציאליסטית ואגרונומית ודמות מרכזית בתולדות היישוב החדש בארץ. "הרגשתי כאילו כל אשמת הדורות חלה על ראשי שלי. ניסיתי להתגונן ולומר שבאשמת הגבר נדחקה האשה לעולם הצר והמוגבל של עבודת הבית: ולא ייפלא שבהיותה מנותקת מבעיות החברה והכלל במשך דורות ארוכים הריהי נחשלת ומפגרת". 

רחל ינאית בן-צבי. הייתה פעילה לקידום זכויות נשים. היתה אשת הנשיא השני יצחק בן-צבי.

רחל ינאית בן-צבי. צילום: פריץ כהן

על אף שחלפו דורות מאז, חילופי הדברים בין דוד בן-גוריון לרחל ינאית בן-צבי עדיין אקטואליים ומהדהדים גם בסיפור שלנו, אם כציבור ואם כפרטים. כאן הם משתלבים בפתיחת ספרה של פרופ' מרגלית שילה, המאבק על הקול (הוצאת יד יצחק בן-צבי), שעניינו המאבק בשאלת זכות הבחירה של האישה שהתחולל בקרב הקהילה היהודית בארץ-ישראל בתקופת המנדט.

להמשיך לקרוא