ארכיון הקטגוריה: מצב האומה

מי היתה הציונית הראשונה

גרסה מורחבת של מאמר שפורסם בהארץ

מרים ש"ך היתה מורה לשפות ופעילה ציונית, חברת מערכת "די וולט" (העולם), העיתון שהחל לצאת מאז הקונגרס הציוני הראשון, ומזכירתו של ד"ר תיאודור הרצל. היא נולדה בעיירה וקשנה שבליטא בשנת 1867, בתו של הרב לייבלה ש"ך, שלימד אותה את התפילות ואת האלף בית העברי. "על אף שבעיירה היו 'חדרים' מכל הדרגות, הרי נועדו כולם לבנים ואף לא אחד לבנות. יחידות סגולה היו מלמדים בבית ראשית דעת; האחרות לא קיבלו גם פירורים אלה", סיפרה. כשהיתה בת ארבע אביה מת.

מרים ש"ך 1956-1867

אמה השאירה את החדר בו נהג האב ללמוד כפי שהיה. בחדר זה "הייתי מבלה את שעות ילדותי היקרות ביותר", כתבה. היא דפדפה בספרים ואט-אט חיברה את האותיות. "ללמוד את הקריאה בתנאים אלה היה מעין משחק ילדים ממש". בעבורה, לימוד קריאה זה היה אחת משתי נקודות המפנה בחייה. נקודת המפנה השנייה היתה הקונגרס הציוני הראשון, שהתקיים באוגוסט 1897 בבאזל שבשוויץ. להמשיך לקרוא

צריך לחלק את החופש הגדול

פורסם בעיתון הארץ

"מוטב לחלק את החופש לשְנַים – 5 חודשי לִמודים וחודש חופש"; "צריך לארגן בבתי הספר מועדונים בהם תהיה לילדים יד חופשית ויקבלו גם הדרכה"; "צריך לחסל את החופש לגמרי!". אלו כמה הצעות של אמהות מתל אביב שנשבר להן מהחופש הגדול. הן הסבירו שהילדים והילדות כבר לא יודעים מה לעשות עם עצמם: הם מאחרים לקום בבוקר, מאחרים לשכב לישון בלילה ובין לבין בעיקר מתבטלים, משתעממים ו"צורחים בקולות אימים".


ההצעות עלו לקראת סוף החופש הגדול, או כמו שכינתה זאת העיתונאית תקוה וינשטוק, שראיינה אותן: "האיסרו חג של החופש הגדול". בימים רגילים היו ביניהן ויכוחים, אך עכשיו כולן הסכימו: החופש הגדול ארוך מדי, לכולן נגמרו הרעיונות מה לעשות עם הילדים. "כבר עייפתי עד מוֶת", אמרה אם אחת. להמשיך לקרוא

מה חושב הנוער? מה מרגיש הנוער?

פורסם בעיתון הארץ

"הסיבה האמיתית לכך שהנוער שוכח את השואה – או רוצה לשכוח אותה, היא זו: אני חושב, שאין עוד נוער בעולם, שאותו מפטמים כמונו בהריגות, בפוגרומים, בשחיטות. ביאליק כתב על עיר ההריגה, וכתבו עוד ועוד על דם ורצח, והרג. הנוער כבר אטום בשטח זה. לכן הוא רוצה לשכוח. כן, המגמה היא לשכוח". את הדברים האלה אמר דן, בן 17 וחצי, במהלך רב-שיח בו דנו בני נוער ישראלים על "הבעיות האקטואליות של חיינו", שתמלילו פורסם בעיתונות בחודש אפריל 1960. 

טקס בבית ספר תיכון בלוד

אחרי 57 שנה דבריו עודם אקטואליים, אף מקבלים משנה תוקף, וגם מלמדים אותנו משהו חשוב: דרוש שינוי בסדר היום של הנוער ביום הזיכרון לשואה. למשל, לפטור אותם מחובת ההשתתפות בטקס. 

להמשיך לקרוא

באסה להיות ניצולת שואה

פורסם בעיתון הארץ

ינאי רווה, מנחה בערוץ טלוויזיה מסחרי, מתרגש. הערב בתכנית שלו "דיבור צפוף ודי!" מתארחת ניצולת שואה. רבקה פלדמן היא בת 89. היא עברה את השואה באושוויץ, במהלך המלחמה איבדה את משפחתה. אחרי המלחמה עלתה לארץ, יש לה ילדים ונכדים, בעלה נפטר. עכשיו היא גרה ברמת-גן.

אודי ברינדט (משמאל), כרמל נצר ובן יוסיפוביץ'

הוא עושה איתה סלפי, שואל אותה "זה באסה להיות ניצולת שואה?" ומבקש: "תספרי לנו במשפט מה עבר עלייך, בתקופת השואה, כביכול". אחר כך הוא משחק איתה משחק אסוציאציות ומאיץ בה "לענות מהר, בלי לחשוב" ומברר: "אם לא היתה שואה, איפה היית היום?". להמשיך לקרוא

בגרות בהיסטוריה: מה השאלה?

פורסם בעיתון הארץ

אורי משגב קרא את רשימת הנושאים לבחינת הבגרות בהיסטוריה, שהתקיימה בשבוע שעבר, וכתב את כל מה שנכון ובעיקר קל מאוד לטעון: הרשימה מגלמת צרות אופקים, לאומנות ובדלנות, ואם ככה מלמדים היסטוריה, זה חטא פוליטי והחמצה פדגוגית. משגב צודק. אבל כשהוא מבסס את הטענה על רשימת הנושאים לבגרות בהיסטוריה, הוא מסיט את תשומת הלב מן העיקר ובאופן לא מודע משתף פעולה עם השלטון. 

המורה שרווד, המורה שורובסקי והמורה לידיה בסדרה "תהילה" fame

כי זה בדיוק מה שהשלטון רוצה שהאזרחים והאזרחיות שלו יעשו: ישננו חומר ויפלטו אותו בצורה מסודרת, בלי לשאול שאלות. להמשיך לקרוא

העיתונאית, העורכת וכתבת השטח ברכה חבס

מאז שהיתה בת 20 ועד שהכריעה אותה מחלה בגיל 68, לא הפסיקה ברכה חבס לכתוב, לערוך ולהוציא לאור. היא היתה עיתונאית, עורכת, סופרת ומחנכת, מראשוני העיתון היומי "דבר", שהחל להופיע בשנת 1925, ממייסדי "דבר לילדים" ומראשוני הוצאת עם עובד. בשנות ה-30 של המאה הקודמת היתה כתבת שטח, ששלחה מהצפון דיווחים למערכת בתל אביב. היא היתה דמות יוצאת דופן בעולם העיתונות בתקופת היישוב העברי בפלשתינה-א"י ובעשורים הראשונים למדינת ישראל, אז מעט מאוד נשים לקחו חלק בעיתונות העברית, אם בכלל.

ד"ר מרדכי נאור, סופר וחוקר לתולדות ארץ ישראל, הסביר שהיא היתה יוצאת דופן לא רק מפני שהיתה אישה. לא רק שכמות הספרים, הכתבות והרשימות שכתבה, ערכה ויזמה היתה עצומה, ברכה חבס היתה אישה שדיווחה מהשטח. "הרבה כתרים נקשרו לה: כתבת-השטח הראשונה, עורכת, יזמית-תקשורת, מחברת עשרות ספרים ועוד כהנה וכהנה", כתב והגדיר אותה כ"מפעל ייצור של אישה אחת".

להמשיך לקרוא

אי אפשר למדוד הצלה בתקופת השואה, וגם לא צריך

האנזי בראנד היתה פעילה בוועדה לעזרה והצלה בבודפשט בימי מלחמת העולם השנייה. היא היתה מעורבת בהגשת סיוע ליהודים פליטים שהגיעו מהארצות השכנות, בעיקר פולין וסלובקיה, ואחר כך גם בעבור יהודים מקומיים. עם כיבוש הונגריה במרץ 1944 השתתפה, יחד עם ד"ר ישראל (רודולף) קסטנר ובעלה יואל בראנד, במשא ומתן עם נושאי משרות במנגנון השלטון הגרמני במטרה לעצור את המשלוחים למחנות המוות. הבכיר בהם היה אדולף אייכמן. 

האנזי בראנד, האנזי ברנד, הייתה חברה בוועדת העזרה וההצלה בהונגריה, להצלת יהודים במלחמת העולם השנייה. היא פעלה לצדו של יואל בראנד ולצדו של ד"ר ישראל קסטנר. העידה במשפט אייכמן.

האנזי בראנד / אתר ארכיון בית לוחמי הגטאות

עם יציאתו של יואל בראנד לשליחות הצלה גורלית במסגרת העיסקה "סחורה תחת דם" המשיכה את המשא ומתן. היא נפגשה עם אייכמן לפחות עשר פעמים ועמדה מולו ללא מורא. היא היתה מעורבת גם בחיבור רשימת הנוסעים ברכבת שנודעה לימים כ"רכבת קסטנר" במסגרתה ניצלו חיי 1,685 יהודים. להמשיך לקרוא

אנחנו לא בכיס של אף אחד

בתחילת השנה האקדמית אין צלצול, אבל יש קריאת השכמה. תם עידן שינון החומר לקראת בחינות הבגרות והפנמת טריקים לקראת המבחן הפסיכומטרי. הגיע הזמן לבחון את המציאות. קודם כל, זאת שנמצאת לנו מתחת לאף, כלומר בתוך הכיס שלנו. פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה הוא מקרה בוחן כזה. באחרונה שמחתי לשמוע שנזכר ועולה בשיעורים של עמיתות (הי דורית!) ושולב במשימה מתוקשבת של משרד החינוך בתחום השפה. 

במסגרת הפרויקט, יותר מ-100 סטודנטיות וסטודנטים במכללת סמינר הקיבוצים ובשנה שעברה גם בתכנית ללימודי נשים ומגדר אוניברסיטת תל-אביב, שיתפו את תוצרי הלימוד והחקר שלהם ושלהן על נשים בהיסטוריה. הפלטפורמה שנבחרה היתה האנציקלופדיה החופשית בעברית, בגלל הפופולריות שלה ומתוך הנחה שזו באמת "אנציקלופדיה חופשית". להמשיך לקרוא

למה ל"כך נבשל" אין סיכוי לשוב להיות רב-מכר בישראל

פורסם במוסף ספרים של הארץ

הסלמונלה שנמצאה בקורנפלקס בסוף שנת תשע"ו היתה הקש האחרון. הקהל הנאמן של תכניות הריאליטי הצביע בשלט. מצב הבייק ירד לאוף והרייטינג של תכניות הבישול שקידשו בישול ואפייה מתוחכמים הלך וירד. העלאת המודעות לחשיבותו של הבישול הביתי, האמרת המחירים של המזון, הפופולריות היציבה של הרשתות החברתיות והכיסופים לימים שבהם מדינת ישראל היתה קטנה וצודקת העלו צורך ברור בקרב הקהל הישראלי לחזור למטבח של פעם – לימים בהם אכלו בשביל לחיות ולא חיו בשביל לאכול ובישול ואפייה היו צורך ולא פינוק. 

ספר הבישול "כך נבשל" שהיה רב-מכר בשנים הראשונות של מדינה ישראל, בשנות החמישים של המאה העשרים. הספר יצא לאור בכמה מהדורות.

כך נבשל, רב-מכר

בדיקה שערך אחד המו"לים באתר הספרייה הלאומית לימדה שהמהדורה השישית וכנראה האחרונה של "כך נבשל", שהודפס לראשונה בשנת תש"ח, ראתה אור בשנת תש"ך, כלומר בערך 1960. להמשיך לקרוא

4 הערות על מחאת הנשים בפולין

ביום שני, 3 באוקטובר 2016, יצאו הנשים בפולין לרחובות, לבושות בשחור, במחאה על הצעת החוק שתאסור על נשים לבצע הפסקת הריון. ההדים למחאה, שקיבלה את השם "יום שני השחור", יצאו מגבולות פולין, והגיעו גם לישראל. גם אם הניוזפיד שלכן לא כולל דיווחים מאתרים או דפים פמיניסטיים, סביר להניח שעלו אצלכן לפחות פוסט אחד או תמונה אחת, כמו זו: 

1. זה לא פלא שהמחאה בפולין צברה תאוצה והפכה למחאה עצומה של נשים. להמשיך לקרוא