ארכיון תגיות: הארץ דעות

הארץ דעות

עיתון הארץ הוא כנראה העיתון הותיק ביותר בישראל. הארץ נוסד השנת 1918 על ידי יצחק לייב גולדברג. העיתון הזה הוא עיתון פעיל הכולל חלקים שונים כמו תחום התרבות או הארץ דעות. במשך השנים עיתון הארץ הציג את עצמו כעיתון שהוא לא משויך למפלגה כלשהי אלא מחויב לקוראים שלו. בפועל העיתון היה משויך למפלגה הפרוגרסיבית ולימין המתון בישראל. עורך הארץ הוותיק היה גרשום שוקן. בזמן שמילא את התפקיד של העורך הוא היה גם חבר כנסת.

בעשורים האחרונים הארץ לא משויך למפלגה מסוימת. אבל העיתון מזוהה עם השמאל בישראל. היום "הארץ" נמנה על העיתונים הבודדים אשר לא היו משויכים באופן מפורש למפלגה כלשהי, ועדיין בהארץ תמצאו לא מעט התייחסות למצב ודעות המקושרות למפלגות השמאל, שמופיעות בחלקן בהארץ דעות. הארץ דעות מופיע גם בעיתון המודפס וגם באתר של הארץ באינטרנט. מדור דעות של הארץ מופיע גם בדיגיטל ובאפליקציה הארץ.

צריך לחלק את החופש הגדול

פורסם בעיתון הארץ

"מוטב לחלק את החופש לשְנַים – 5 חודשי לִמודים וחודש חופש"; "צריך לארגן בבתי הספר מועדונים בהם תהיה לילדים יד חופשית ויקבלו גם הדרכה"; "צריך לחסל את החופש לגמרי!". אלו כמה הצעות של אמהות מתל אביב שנשבר להן מהחופש הגדול. הן הסבירו שהילדים והילדות כבר לא יודעים מה לעשות עם עצמם: הם מאחרים לקום בבוקר, מאחרים לשכב לישון בלילה ובין לבין בעיקר מתבטלים, משתעממים ו"צורחים בקולות אימים".


ההצעות עלו לקראת סוף החופש הגדול, או כמו שכינתה זאת העיתונאית תקוה וינשטוק, שראיינה אותן: "האיסרו חג של החופש הגדול". בימים רגילים היו ביניהן ויכוחים, אך עכשיו כולן הסכימו: החופש הגדול ארוך מדי, לכולן נגמרו הרעיונות מה לעשות עם הילדים. "כבר עייפתי עד מוֶת", אמרה אם אחת. להמשיך לקרוא

מה חושב הנוער? מה מרגיש הנוער?

פורסם בעיתון הארץ

"הסיבה האמיתית לכך שהנוער שוכח את השואה – או רוצה לשכוח אותה, היא זו: אני חושב, שאין עוד נוער בעולם, שאותו מפטמים כמונו בהריגות, בפוגרומים, בשחיטות. ביאליק כתב על עיר ההריגה, וכתבו עוד ועוד על דם ורצח, והרג. הנוער כבר אטום בשטח זה. לכן הוא רוצה לשכוח. כן, המגמה היא לשכוח". את הדברים האלה אמר דן, בן 17 וחצי, במהלך רב-שיח בו דנו בני נוער ישראלים על "הבעיות האקטואליות של חיינו", שתמלילו פורסם בעיתונות בחודש אפריל 1960. 

טקס בבית ספר תיכון בלוד

אחרי 57 שנה דבריו עודם אקטואליים, אף מקבלים משנה תוקף, וגם מלמדים אותנו משהו חשוב: דרוש שינוי בסדר היום של הנוער ביום הזיכרון לשואה. למשל, לפטור אותם מחובת ההשתתפות בטקס. 

להמשיך לקרוא

בגרות בהיסטוריה: מה השאלה?

פורסם בעיתון הארץ

אורי משגב קרא את רשימת הנושאים לבחינת הבגרות בהיסטוריה, שהתקיימה בשבוע שעבר, וכתב את כל מה שנכון ובעיקר קל מאוד לטעון: הרשימה מגלמת צרות אופקים, לאומנות ובדלנות, ואם ככה מלמדים היסטוריה, זה חטא פוליטי והחמצה פדגוגית. משגב צודק. אבל כשהוא מבסס את הטענה על רשימת הנושאים לבגרות בהיסטוריה, הוא מסיט את תשומת הלב מן העיקר ובאופן לא מודע משתף פעולה עם השלטון. 

המורה שרווד, המורה שורובסקי והמורה לידיה בסדרה "תהילה" fame

כי זה בדיוק מה שהשלטון רוצה שהאזרחים והאזרחיות שלו יעשו: ישננו חומר ויפלטו אותו בצורה מסודרת, בלי לשאול שאלות. להמשיך לקרוא

מה צריך להדאיג את פרופ' משה ארנס

פורסם בעיתון הארץ

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה מוּרד דגל ישראל לחצי התורן, נערך טקס ממלכתי ברחבת גטו ורשה ביד ושם בו נואם ראש הממשלה, משלחות נוער מתעטפות בדגלים באתרי מחנות המוות בפולין ופרופ' משה ארנס כותב מאמר על דחיקת חברי הארגון הצבאי היהודי (אצ"י) מסיפור מרד גטו ורשה כפי שהביאה אותו צביה לובטקין בוועידת הקיבוץ המאוחד בקיבוץ יגור לפני 70 שנה, מעלה על נס את הדגלים שהניפו את חברי אצ"י מעל חורבות הגטו ולבסוף מסיק ש"מניפולציה של ההיסטוריה נחשבה מעשה ראוי כאשר היא שירתה מטרות אידאולוגיות". 

צביה לובטקין הייתה לוחמת במרד גטו ורשה. היא נשארה בחיים והגיעה לארץ ישראל. בשנת 1946 נשאה נאום בוועידת הקיבוץ המאוחד בקיבוץ יגור. תמונה זו היא של צביה לובטקין במהלך נאומה זה בוועידה.

צביה לובטקין בוועידת הקיבוץ המאוחד ביגור, 1946 / ארכיון בית לוחמי הגטאות

משה ארנס צודק. כתיבת היסטוריה משרתת מטרות אידיאולוגיות והיא עונה על צרכים חברתיים ותרבותיים. אין זו מניפולציה, אלא הקשר פוליטי. היסטוריה, כידוע, כותבים המנצחים – מי שידעו לקרוא ולכתוב, מי שזמנם היה בידם כדי לתעד את הדברים מנקודת מבטם ומי ששלטו במנגנון יעיל דיו כדי לשמר את הסיפור ולהעבירו הלאה, לדורות הבאים. להמשיך לקרוא

למה לא לקנות במבצע לרגל יום האישה?

פורסם בעיתון הארץ

כשנאלמו תרועות המבצעים ליום המשפחה העברי וליום האהבה מלבלבות ההנחות לרגל יום האישה הבינלאומי ב-8 במרץ. מבצע כזה יש רק פעם בשנה, קני את המוצר השני ב-50 אחוז הנחה, מהדורה מוגבלת לכבוד יום האישה, שתפי ואולי תזכי, למה את מחכה, שניים ועוד אחד מתנה, בכפוף לתקנון. אפשר לחשוב שערכו של יום האישה הבינלאומי מסתכם בחגיגת קניות, בעיקר בחנויות בגדים וקוסמטיקה, וגם בשווקים ובירידים שמוקמים במקומות עבודה גדולים. כמו בכל אירוע מכירה, צריך להשוות מחירים ולבדוק אם ההנחה משתלמת מבחינה כלכלית. במקרה הזה, צריך לבדוק האם ההנחה הזו שווה לנו מבחינה ערכית. היא לא. 

רחוב אלנבי, תל אביב 1954 / פריץ כהן, לע"מ

כשאנחנו קונות בהנחה לרגל יום האישה הבינלאומי אנחנו מבססות את ההנחה לפיה התפקיד העיקרי של נשים הוא לשרת ולטפל באחרים. יום אחד בשנה מותר לנו להתפנק, לחשוב רק על עצמנו – בתנאי ש-364 הימים האחרים נמשיך להעמיד בראש סדר העדיפויות צרכים ורצונות של אחרים, נגיד יפה תודה ונשתוק כבר. להמשיך לקרוא

6 דברים שאפשר ללמוד מהרייטינג של ויקיפדיה לשנת 2015

פורסם בעיתון הארץ

ויקיפדיה העברית אינה מקור אקדמי, אך היא ברומטר יעיל להלכי רוח בקרב ציבור משתמשי ומשתמשות האינטרנט בעברית בבואו לחפש מידע על מה שחשוב או מעניין בעיניו, קל וחומר לסדרי העדיפויות בקרב הדור הצעיר, בבואו ללמוד משהו על העולם או כדי להכין את שיעורי הבית שלו. 

האישה הראשונה ברשימת ה-100 / התמונה מהערך איילת שקד בוויקיפדיה

בין שלל הסיכומים לשנת 2015, עלו לרשת בסוף השבוע שעבר גם רשימות 100 הערכים הנצפים ביותר בוויקיפדיה בשפות השונות, שהן מדד הרייטינג שלה. רשימת 100 הערכים הנצפים ביותר בוויקיפדיה העברית לשנת 2015 יכולה ללמד כמה דברים על סדר העדיפויות של הציבור הישראלי בשנה החולפת. הנה שישה: להמשיך לקרוא

34 שניות על פערים מגדריים בשוק העבודה לפי רשות המסים

פורסם בעיתון הארץ

גם השנה, לקראת סוף שנת המס משודרים בטלוויזיה וביוטיוב תשדירי שירות של רשות המסים. בתשדיר אחד, אישה כבת 35 עומדת מול מראה. היא מרכיבה משקפיים ומסדרת את התלתלים. היא מתאמנת לקראת שיחה גורלית עם הממונה עליה בעבודה, במהלכה תבקש העלאה בשכר. הסימולציה הולכת לא רע. הפתעה!

אני ראויה, אומרת לעצמה האישה מול המראה העגולה. בעצם, לא

פתאום מתברר לה שהיא בכלל לא צריכה לבקש העלאה – כי מגיע לה מענק מהמדינה. בתשדיר שני, גבר בערך בן 25 עומד מול הראי. יש לו זיפים ותספורת קצוצה. הוא מתאמן לקראת שיחה גורלית עם הממונה עליו בעבודה, במהלכה יבקש העלאה בשכר. הסימולציה הולכת לא רע. הפתעה! פתאום מתברר לו, שהוא לא צריך לבקש העלאה – כי מגיע לו מענק מהמדינה. שניהם שמחים לגלות שבאדיבות רשות המסים נחסכה מהם שיחה מתוחה, בה יתייצבו מול הבוס ויעמדו על זכויותיהם להשתכר שכר הוגן. מדינת ישראל כבר עשתה בשבילם את העבודה. להמשיך לקרוא

5 דברים שאפשר ללמוד מהקמפיין "לתת חמש" של משרד החינוך

פורסם בעיתון הארץ

בקמפיין 62 מיליון בנות שנועד להעלות את שיעורי ההשכלה בקרב נשים בארצות הברית וברחבי העולם, קוראת מישל אובמה למשתמשי טוויטר ואינסטגרם לשתף את תשובותיהם לשאלה "מה למדת בבית הספר", ולהזכיר אגב כך שמ-62 מיליון בנות בעולם, בעיקר מתבגרות, אף נשללת ההזדמנות הזאת. בקמפיין "לתת חמש", שנועד להכפיל מספר התלמידים בישראל הניגשים לבחינת הבגרות במתמטיקה ברמת חמש יחידות, מגייס שמעון פרס הייטקיסטים שישתלבו במערכת החינוך ויסייעו לתלמידים בלימודי חמש יחידות מתמטיקה, חוזר לבית הספר התיכון, נותן כִּיף לחבר'ה ומספר איך היה פעם וקורא לנוער "לתת לעצמךָ, לתת למדינה, לתת חמש".

תשדיר של משרד החינוך לקמפיין לתת חמש לעידוד חמש יחידות מתמטיקה בקרב תלמידי תיכון בישראל בהשתתפות שמעון פרס

ההייטקיסטית נותנת חמש לשמעון פרס בתשדיר של משרד החינוך

את שני הקמפיינים מובילה דמות נשיאותית; לשניהם נופך אמריקאי. "62 מיליון בנות" בא מהבית הלבן, "לתת חמש" הוא תרגום חופשי ך-give me five. נקודת המוצא של שני הקמפיינים היא שבית הספר הוא מוסד חשוב, המכין את הנוער לחיים ובכוחו להעצים את בוגריו. מישל אובמה צייצה שבבית הספר היא למדה להגביר את קולה ולהביע את עמדותיה באופן חופשי. ומה אנו לומדים בבית הספר על פי הקמפיין של משרד החינוך? קחו חמש תשובות להמשיך לקרוא

שקט שיהיה פה

פורסם בעיתון הארץ

לפני 15 שנה בערך, צלצל הטלפון של סטודנטית במהלך שיעור שלי. טלפון נייד כבר לא היה מצרך לעשירים בלבד, וגם צלצול באמצע שיעור לא היה עניין נדיר. הסטודנטית, שישבה מתחת לאף שלי, בשורה הראשונה, לא כיבתה את המכשיר במבוכה, אלא נשארה לשבת, ענתה, וניהלה שיחה. היא אפילו לא התנצלה.

מקור: Friends Mania

נזכרתי בסיפור הזה למקרא מאמרה של עלית קרפ, שבו היא טוענת שתינוקות הם גורם מפריע בכיתות המוסדות האקדמיים בפרט ובעולם בכלל, וקוראת למועצה להשכלה גבוהה לאסור במפורש על נוכחותם בהן. זאת בעקבות קביעת המועצה להשכלה גבוהה בתשובה לפנייה של שדולת הנשים וחברת הכנסת מיכל רוזין בנושא, לפיה "לנוכחות של פעוטות עשויה להיות השלכה על כלל הסטודנטים ועל איכות הלמידה בכיתה". אך אין בדעת המועצה להשכלה גבוהה להתערב בעניין, אלא להשאירו "לשיקול דעתו הבלעדי של כל מוסד ומוסד". להמשיך לקרוא

טלאי צהוב בחצר בית הספר

פורסם בעיתון הארץ

כמו בכל שנה, גם השנה עורכים תלמידי כיתה גבוהה בבית הספר היסודי הממלכתי שבו לומד הבן שלנו, את טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כמו בכל שנה הטקס יתקיים בחצר בית הספר, וכמו בכל שנה יעמדו על הבימה התלמידים שיופקדו על התוכנית: קטעי קריאה, שירה, מחול או דרמה. על מרצפות מגרש המשחקים יישבו שאר התלמידים, שיתאמצו להסוות את החשש מהרגע בו תישמע הצפירה, ובתווך יעמדו מנהלת ומורות חמורות סבר. בסיום הטקס יקומו כולם לשירת "התקווה". אבל השנה, בשונה משנים קודמות, מסר לנו הבן, כמעט בן 11, תלמיד כיתה ה', שכיתתו עורכת את הטקס, הודעה ממחנכת הכיתה, לפיה עליו ועל חבריו שיעמדו על הבימה, לבוא לבית הספר בחולצות שחורות, והמורה תענוד לכל אחד ואחת טלאי צהוב.

מדוע הוחלט בבית ספר בישראל 2015, שתלמידים והתלמידות יענדו את אות הקלון שבו סימנו שלטונות גרמנית הנאצית את היהודים לפני יותר משבעים שנה? צריך להניח שהכוונה היתה טובה – הרי סמלים הם פריט חובה בטקסי זיכרון. אך ענידת טלאי צהוב ביום הזיכרון לשואה ולגבורה איננה רק תוספת חסרת טעם לתפאורה הכללית. להמשיך לקרוא