פוסט אורחת מאת הסופרת איילת צברי

איילת צברי / צילום: אלסין דוידי

כחובבת ספרים בכלל וספרות עברית בפרט, שמחתי לראות את הרשימה קריאת החובה: קלאסיקה עברית שפורסמה בעיתון הארץ לכבוד שבוע הספר העברי. הרשימה כוללת עשרה ספרים שזכו לכבוד האולטימטיבי של "קלאסיקה עברית". כולם, בלי יוצא מן הכלל, נכתבו על ידי גברים, תשעה מהם אשכנזים.  בהתאמה, הסיפורים שהם מספרים מייצגים פן צר להפליא של החברה הישראלית, וכך גם גיבוריהם – גברים, עולים, חלוצים, לוחמים, החווים חוויות גבריות בעליל. הבחירה בספרים האלה צורמת עוד יותר כשמתברר שהרשימה גובשה בסיוע חמישה ממליצים, ברובם נשים. ארבע עורכות בהוצאות ספרים נחשבות ומבקר ספרות אחד. להמשיך לקרוא ←

פוסט אורחת מאת נועה כהנא

גילוי נאות: אני לא מחבבת את מירי רגב. בעיניי, מינויה לשרת התרבות הוא חולייה מצערת בחלוקת התיקים השערורייתית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אינספור שרים ואינספור תפקידים, רובם מצטיירים כתיקים ריקים. כמו כן, מירי רגב עצמה היא אמנם שאפתנית, חרוצה ודעתנית, אך לדעתי, פוליטיקאית שמחזיקה בעמדות בעלות אופי גזעני, אנטי פלורליסטי ותפיסה מעוותת למדי של חופש הביטוי ועקרונות הדמוקרטיה, לא צריכה להיות שרה.אם נסתכל על עמדותיה של מירי רגב, לכאורה במנותק מהפרסונה הציבורית שלה, נמצא שאין הבדל מהותי בינה לבין שרים אחרים בממשלה הנוכחית. אנשים שאפתניים וחרוצים, קיצוניים יותר או פחות, כדוגמת שר החינוך נפתלי בנט, שאף הוא שואף לעצב את ההון התרבותי של מדינת ישראל (מנקודת מבט הצרה כמובן). עם זאת, נפתלי בנט ודומיו מעולם לא חוו במסגרת תפקידם, וכנראה גם לא יחוו, דה-הומניזציה בסדר גודל כפי שחווה עכשיו מירי רגב. להמשיך לקרוא ←