ארכיון הקטגוריה: די כבר

כמה סוכר, גברת?

חברה שלי ישבה בבית קפה, שמה סוכר בספל, ערבבה ושמה לב לשקיקי הסוכר שהיו על השולחן. היא הוציאה אותם מהמתקן, ספרה כמה נשים וכמה גברים על השקיקים והתעצבנה.

צילמה: איילת צור

התוצאה: שישה שקיקים לגברים, שקיק אחד לנשים. להמשיך לקרוא

אימא קנתה משאית, אבא מכין מרק

האם תוכלו למצוא את הטעויות בכל קטע? 4 תרגילים, ויש גם שאלת בונוס

תרגיל מס' 1

לפניכן/ם קטע קריאה לכיתה א'. קראו את הקטע וענו על שלוש השאלות הבאות:

1. מה עושה אימא?

2. מה עושה אבא?

3. מהי הטעות שנפלה בקטע?

תשובות:

להמשיך לקרוא

6 דברים שאפשר ללמוד מהרייטינג של ויקיפדיה לשנת 2015

פורסם בעיתון הארץ

ויקיפדיה העברית אינה מקור אקדמי, אך היא ברומטר יעיל להלכי רוח בקרב ציבור משתמשי ומשתמשות האינטרנט בעברית בבואו לחפש מידע על מה שחשוב או מעניין בעיניו, קל וחומר לסדרי העדיפויות בקרב הדור הצעיר, בבואו ללמוד משהו על העולם או כדי להכין את שיעורי הבית שלו. 

האישה הראשונה ברשימת ה-100 / התמונה מהערך איילת שקד בוויקיפדיה

בין שלל הסיכומים לשנת 2015, עלו לרשת בסוף השבוע שעבר גם רשימות 100 הערכים הנצפים ביותר בוויקיפדיה בשפות השונות, שהן מדד הרייטינג שלה. רשימת 100 הערכים הנצפים ביותר בוויקיפדיה העברית לשנת 2015 יכולה ללמד כמה דברים על סדר העדיפויות של הציבור הישראלי בשנה החולפת. הנה שישה: להמשיך לקרוא

34 שניות על פערים מגדריים בשוק העבודה לפי רשות המסים

פורסם בעיתון הארץ

גם השנה, לקראת סוף שנת המס משודרים בטלוויזיה וביוטיוב תשדירי שירות של רשות המסים. בתשדיר אחד, אישה כבת 35 עומדת מול מראה. היא מרכיבה משקפיים ומסדרת את התלתלים. היא מתאמנת לקראת שיחה גורלית עם הממונה עליה בעבודה, במהלכה תבקש העלאה בשכר. הסימולציה הולכת לא רע. הפתעה!

אני ראויה, אומרת לעצמה האישה מול המראה העגולה. בעצם, לא

פתאום מתברר לה שהיא בכלל לא צריכה לבקש העלאה – כי מגיע לה מענק מהמדינה. בתשדיר שני, גבר בערך בן 25 עומד מול הראי. יש לו זיפים ותספורת קצוצה. הוא מתאמן לקראת שיחה גורלית עם הממונה עליו בעבודה, במהלכה יבקש העלאה בשכר. הסימולציה הולכת לא רע. הפתעה! פתאום מתברר לו, שהוא לא צריך לבקש העלאה – כי מגיע לו מענק מהמדינה. שניהם שמחים לגלות שבאדיבות רשות המסים נחסכה מהם שיחה מתוחה, בה יתייצבו מול הבוס ויעמדו על זכויותיהם להשתכר שכר הוגן. מדינת ישראל כבר עשתה בשבילם את העבודה. להמשיך לקרוא

5 דברים שאפשר ללמוד מהקמפיין "לתת חמש" של משרד החינוך

פורסם בעיתון הארץ

בקמפיין 62 מיליון בנות שנועד להעלות את שיעורי ההשכלה בקרב נשים בארצות הברית וברחבי העולם, קוראת מישל אובמה למשתמשי טוויטר ואינסטגרם לשתף את תשובותיהם לשאלה "מה למדת בבית הספר", ולהזכיר אגב כך שמ-62 מיליון בנות בעולם, בעיקר מתבגרות, אף נשללת ההזדמנות הזאת. בקמפיין "לתת חמש", שנועד להכפיל מספר התלמידים בישראל הניגשים לבחינת הבגרות במתמטיקה ברמת חמש יחידות, מגייס שמעון פרס הייטקיסטים שישתלבו במערכת החינוך ויסייעו לתלמידים בלימודי חמש יחידות מתמטיקה, חוזר לבית הספר התיכון, נותן כִּיף לחבר'ה ומספר איך היה פעם וקורא לנוער "לתת לעצמךָ, לתת למדינה, לתת חמש".

תשדיר של משרד החינוך לקמפיין לתת חמש לעידוד חמש יחידות מתמטיקה בקרב תלמידי תיכון בישראל בהשתתפות שמעון פרס

ההייטקיסטית נותנת חמש לשמעון פרס בתשדיר של משרד החינוך

את שני הקמפיינים מובילה דמות נשיאותית; לשניהם נופך אמריקאי. "62 מיליון בנות" בא מהבית הלבן, "לתת חמש" הוא תרגום חופשי ך-give me five. נקודת המוצא של שני הקמפיינים היא שבית הספר הוא מוסד חשוב, המכין את הנוער לחיים ובכוחו להעצים את בוגריו. מישל אובמה צייצה שבבית הספר היא למדה להגביר את קולה ולהביע את עמדותיה באופן חופשי. ומה אנו לומדים בבית הספר על פי הקמפיין של משרד החינוך? קחו חמש תשובות להמשיך לקרוא

שקט שיהיה פה

פורסם בעיתון הארץ

לפני 15 שנה בערך, צלצל הטלפון של סטודנטית במהלך שיעור שלי. טלפון נייד כבר לא היה מצרך לעשירים בלבד, וגם צלצול באמצע שיעור לא היה עניין נדיר. הסטודנטית, שישבה מתחת לאף שלי, בשורה הראשונה, לא כיבתה את המכשיר במבוכה, אלא נשארה לשבת, ענתה, וניהלה שיחה. היא אפילו לא התנצלה.

מקור: Friends Mania

נזכרתי בסיפור הזה למקרא מאמרה של עלית קרפ, שבו היא טוענת שתינוקות הם גורם מפריע בכיתות המוסדות האקדמיים בפרט ובעולם בכלל, וקוראת למועצה להשכלה גבוהה לאסור במפורש על נוכחותם בהן. זאת בעקבות קביעת המועצה להשכלה גבוהה בתשובה לפנייה של שדולת הנשים וחברת הכנסת מיכל רוזין בנושא, לפיה "לנוכחות של פעוטות עשויה להיות השלכה על כלל הסטודנטים ועל איכות הלמידה בכיתה". אך אין בדעת המועצה להשכלה גבוהה להתערב בעניין, אלא להשאירו "לשיקול דעתו הבלעדי של כל מוסד ומוסד". להמשיך לקרוא

שלא יעבדו עלינו: בעקבות הפועלת יוכבד בת-רחל

כמה בדיוק השתכרה גל גדות על עבודתה בשובר הקופות וונדר וומן? אמנם המספרים העצומים מצליחים לבלבל אותנו, אך הפער בין השכר של אשה לשכר של גבר בהוליווד עדיין ברור. זה ניכר גם בשוק העבודה בישראל בדרג הניהול וגם בקרב עובדות זוטרות. השאלה הגדולה בדבר המקורות לפער בשכר, במיוחד כאשר מדובר על שכר שווה לעבודה שווה לחלוטין, היא שאלה שאת התשובות שלה אנחנו צריכות לחפש גם אצלנו, הנשים: לא תמיד נוח לנו להשלים עם העובדה שבעצם עובדים עלינו, לא תמיד נוח לנו לעמוד על שלנו, לא כל שכן לבקש ואפילו לדרוש את מה שמגיע לנו. גם לפני כמעט מאה שנה נשים בארץ השתכרו פחות מגברים על עבודה שווה לחלוטין. מה הן עשו? קחו לדוגמה את יוכבד בת-רחל.

גל גדות

יוכבד בת-רחל נולדה ב-1901 בעיירה קטנה באוקראינה, בת בכורה לרחל ואליהו. בנעוריה היתה לציונית סוציאליסטית. כשהיתה כבת עשרים עלתה לארץ. היא היתה פעילה במוסדות הקיבוץ המאוחד, אחדות העבודה וההסתדרות, מבכירות מועצת הפועלות, חברה באסיפת הנבחרים והוועד הלאומי וצירה בקונגרסים הציוניים. להמשיך לקרוא

לנפץ את תקרת הזכוכית של עולם הספרות הישראלי

פוסט אורחת מאת הסופרת איילת צברי

איילת צברי / צילום: אלסין דוידי

כחובבת ספרים בכלל וספרות עברית בפרט, שמחתי לראות את הרשימה קריאת החובה: קלאסיקה עברית שפורסמה בעיתון הארץ לכבוד שבוע הספר העברי. הרשימה כוללת עשרה ספרים שזכו לכבוד האולטימטיבי של "קלאסיקה עברית". כולם, בלי יוצא מן הכלל, נכתבו על ידי גברים, תשעה מהם אשכנזים.  בהתאמה, הסיפורים שהם מספרים מייצגים פן צר להפליא של החברה הישראלית, וכך גם גיבוריהם – גברים, עולים, חלוצים, לוחמים, החווים חוויות גבריות בעליל. הבחירה בספרים האלה צורמת עוד יותר כשמתברר שהרשימה גובשה בסיוע חמישה ממליצים, ברובם נשים. ארבע עורכות בהוצאות ספרים נחשבות ומבקר ספרות אחד. להמשיך לקרוא

למה אני מסרבת לקרוא למירי רגב "בהמה"?

פוסט אורחת מאת נועה כהנא

גילוי נאות: אני לא מחבבת את מירי רגב. בעיניי, מינויה לשרת התרבות הוא חולייה מצערת בחלוקת התיקים השערורייתית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אינספור שרים ואינספור תפקידים, רובם מצטיירים כתיקים ריקים. כמו כן, מירי רגב עצמה היא אמנם שאפתנית, חרוצה ודעתנית, אך לדעתי, פוליטיקאית שמחזיקה בעמדות בעלות אופי גזעני, אנטי פלורליסטי ותפיסה מעוותת למדי של חופש הביטוי ועקרונות הדמוקרטיה, לא צריכה להיות שרה.אם נסתכל על עמדותיה של מירי רגב, לכאורה במנותק מהפרסונה הציבורית שלה, נמצא שאין הבדל מהותי בינה לבין שרים אחרים בממשלה הנוכחית. אנשים שאפתניים וחרוצים, קיצוניים יותר או פחות, כדוגמת שר החינוך נפתלי בנט, שאף הוא שואף לעצב את ההון התרבותי של מדינת ישראל (מנקודת מבט הצרה כמובן). עם זאת, נפתלי בנט ודומיו מעולם לא חוו במסגרת תפקידם, וכנראה גם לא יחוו, דה-הומניזציה בסדר גודל כפי שחווה עכשיו מירי רגב. להמשיך לקרוא

טלאי צהוב בחצר בית הספר

פורסם בעיתון הארץ

כמו בכל שנה, גם השנה עורכים תלמידי כיתה גבוהה בבית הספר היסודי הממלכתי שבו לומד הבן שלנו, את טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כמו בכל שנה הטקס יתקיים בחצר בית הספר, וכמו בכל שנה יעמדו על הבימה התלמידים שיופקדו על התוכנית: קטעי קריאה, שירה, מחול או דרמה. על מרצפות מגרש המשחקים יישבו שאר התלמידים, שיתאמצו להסוות את החשש מהרגע בו תישמע הצפירה, ובתווך יעמדו מנהלת ומורות חמורות סבר. בסיום הטקס יקומו כולם לשירת "התקווה". אבל השנה, בשונה משנים קודמות, מסר לנו הבן, כמעט בן 11, תלמיד כיתה ה', שכיתתו עורכת את הטקס, הודעה ממחנכת הכיתה, לפיה עליו ועל חבריו שיעמדו על הבימה, לבוא לבית הספר בחולצות שחורות, והמורה תענוד לכל אחד ואחת טלאי צהוב.

מדוע הוחלט בבית ספר בישראל 2015, שתלמידים והתלמידות יענדו את אות הקלון שבו סימנו שלטונות גרמנית הנאצית את היהודים לפני יותר משבעים שנה? צריך להניח שהכוונה היתה טובה – הרי סמלים הם פריט חובה בטקסי זיכרון. אך ענידת טלאי צהוב ביום הזיכרון לשואה ולגבורה איננה רק תוספת חסרת טעם לתפאורה הכללית. להמשיך לקרוא