ארכיון תגיות: הוראת השואה

די לכיבוש הזיכרון

בשנת 1965 יצא בפעם הראשונה מסע נוער ישראלי לפולין. הנערים והנערות ביקרו באתרי מחנות המוות טרבלינקה, מיידאנק ואושוויץ־בירקנאו, וסיירו בוורשה ובקרקוב. בראש הקבוצה עמדה פרדקה מזיא, ניצולת השואה, סופרת ומחנכת, שיזמה את המסע ואירגנה אותו.

פרדקה מזיא / מקור: אתר קיבוץ העוגן

בשובם ארצה כתבה להם: "הראיתי לכם מה מסוגל לעשות אדם אשר נותן להוביל את עצמו ללא מחשבה עצמית, ללא בדיקה, כאשר הוא שוכח שהוא חלק מחברה אנושית גדולה. הראיתי לכם את תחתית השאול, לא כדי לעורר בכם שנאה, אלא על מנת שתדעו לעמוד במבחנים בחייכם. שאלו תמיד את עצמכם: 'האם מותר לי?' תהא טובת האדם, באשר הוא אדם, נר לרגליכם". שני דורות חלפו. מסעות הנוער צברו תאוצה ונטענו משמעות לאומית חזקה, שמעמעמת את ההיבט הכלל־אנושי כפי שמזיא ביטאה אותו אז. להמשיך לקרוא

מה חושב הנוער? מה מרגיש הנוער?

פורסם בעיתון הארץ

"הסיבה האמיתית לכך שהנוער שוכח את השואה – או רוצה לשכוח אותה, היא זו: אני חושב, שאין עוד נוער בעולם, שאותו מפטמים כמונו בהריגות, בפוגרומים, בשחיטות. ביאליק כתב על עיר ההריגה, וכתבו עוד ועוד על דם ורצח, והרג. הנוער כבר אטום בשטח זה. לכן הוא רוצה לשכוח. כן, המגמה היא לשכוח". את הדברים האלה אמר דן, בן 17 וחצי, במהלך רב-שיח בו דנו בני נוער ישראלים על "הבעיות האקטואליות של חיינו", שתמלילו פורסם בעיתונות בחודש אפריל 1960. 

טקס בבית ספר תיכון בלוד

אחרי 57 שנה דבריו עודם אקטואליים, אף מקבלים משנה תוקף, וגם מלמדים אותנו משהו חשוב: דרוש שינוי בסדר היום של הנוער ביום הזיכרון לשואה. למשל, לפטור אותם מחובת ההשתתפות בטקס. 

להמשיך לקרוא

באסה להיות ניצולת שואה

פורסם בעיתון הארץ

ינאי רווה, מנחה בערוץ טלוויזיה מסחרי, מתרגש. הערב בתכנית שלו "דיבור צפוף ודי!" מתארחת ניצולת שואה. רבקה פלדמן היא בת 89. היא עברה את השואה באושוויץ, במהלך המלחמה איבדה את משפחתה. אחרי המלחמה עלתה לארץ, יש לה ילדים ונכדים, בעלה נפטר. עכשיו היא גרה ברמת-גן.

אודי ברינדט (משמאל), כרמל נצר ובן יוסיפוביץ'

הוא עושה איתה סלפי, שואל אותה "זה באסה להיות ניצולת שואה?" ומבקש: "תספרי לנו במשפט מה עבר עלייך, בתקופת השואה, כביכול". אחר כך הוא משחק איתה משחק אסוציאציות ומאיץ בה "לענות מהר, בלי לחשוב" ומברר: "אם לא היתה שואה, איפה היית היום?". להמשיך לקרוא

לא לבחינה, כן בבית ספרנו: על שואה ובגרות

פורסם בעיתון הארץ

מפעם לפעם נדרשים צוותי חינוך והוראה לחשוב כיצד ללמד על השואה, איזה ידע מועבר בנושא ובאיזה אופן הוא נמסר. חשיבות הדיון בשאלות אלה גברה לפני כשנתיים, לאחר ששר החינוך הקודם החליט כי תלמידים ותלמידות בכל שכבות הגיל ילמדו לפי תכנית לימודים מחייבת בנושא השואה, "בשבילי הזיכרון", שפותחה בשיתוף עם בית הספר הבינלאומי להוראת השואה של "יד ושם". 

דנה ברגר מסבירה למה בחינה היא עניין של זמן

באחרונה שוב עומדת הוראת השואה במרכז של דיון ציבורי, בעקבות החלטת גופים מקצועיים במשרד החינוך כי תלמידי התיכון ילמדו על השואה, אבל הנושא לא ייכלל בבחינות הבגרות. החלטה זו מתפרשת כאילו השואה אינה נכללת בגוף הידע שבו נדרשים להחזיק תלמידים ותלמידות הנבחנים בבגרות בהיסטוריה, ולכן הנושא לא יילמד ברצינות הראויה. זו טעות. להמשיך לקרוא

טלאי צהוב בחצר בית הספר

פורסם בעיתון הארץ

כמו בכל שנה, גם השנה עורכים תלמידי כיתה גבוהה בבית הספר היסודי הממלכתי שבו לומד הבן שלנו, את טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כמו בכל שנה הטקס יתקיים בחצר בית הספר, וכמו בכל שנה יעמדו על הבימה התלמידים שיופקדו על התוכנית: קטעי קריאה, שירה, מחול או דרמה. על מרצפות מגרש המשחקים יישבו שאר התלמידים, שיתאמצו להסוות את החשש מהרגע בו תישמע הצפירה, ובתווך יעמדו מנהלת ומורות חמורות סבר. בסיום הטקס יקומו כולם לשירת "התקווה". אבל השנה, בשונה משנים קודמות, מסר לנו הבן, כמעט בן 11, תלמיד כיתה ה', שכיתתו עורכת את הטקס, הודעה ממחנכת הכיתה, לפיה עליו ועל חבריו שיעמדו על הבימה, לבוא לבית הספר בחולצות שחורות, והמורה תענוד לכל אחד ואחת טלאי צהוב.

מדוע הוחלט בבית ספר בישראל 2015, שתלמידים והתלמידות יענדו את אות הקלון שבו סימנו שלטונות גרמנית הנאצית את היהודים לפני יותר משבעים שנה? צריך להניח שהכוונה היתה טובה – הרי סמלים הם פריט חובה בטקסי זיכרון. אך ענידת טלאי צהוב ביום הזיכרון לשואה ולגבורה איננה רק תוספת חסרת טעם לתפאורה הכללית. להמשיך לקרוא

תרגיל מסוכן בהוראת השואה

פורסם בעיתון הארץ

שנה לאחר הודעת שר החינוך, הרב שי פירון, על החלת תכנית מחייבת להוראת השואה במערכת החינוך בכל שכבות הגיל, מתקבל הרושם, שהמדיניות החדשה מקדמת לא רק יוזמות ברוכות המעודדות לימוד אמיתי של הנושא, אלא גם פעילות חינוכית שתוצאותיה הרסניות. פעילות כזאת מתוארת במאמר "פעילות מתמטית קצרה, להמחשת עוצמת השואהמאת מרצה ומורה למתמטיקה, שפורסם בגיליון האחרון של כתב העת מספר חזק 2000 שעליו אמונים משרד החינוך, אוניברסיטת חיפה, המרכז הישראלי לחינוך מדעי וטכנולוגי ומכללת בית ברל.

ק.צטניק מעיד במשפט אייכמן

מאמר מציגה הכותבת פעילות שיזמה ושהיא מעבירה בכל הכיתות שבהן היא מלמדת, מבית הספר היסודי ואילך. עיקר הפעילות הוא ניסיון להמחיש לתלמידים ולתלמידות את המשמעות של הזוועות שהתרחשו בתקופת השואה על ידי המחשה של משמעות המספר  .6,000,000

להמשיך לקרוא

מה הרגישו הילדים בדרכם לתאי הגזים?

פורסם בעיתון הארץ

היועצים של שר החינוך לא המציאו שום דבר חדש. עוד בשנות החמישים ובעיקר לנוכח משפטו של אדולף אייכמן שנפתח בירושלים באפריל 1961 עסקו אנשי חינוך בשאלה כיצד ללמד על השואה. אמנם יד ושם כבר פעל, אך באותם ימים היה זה מוסד שהקדיש את מירב פועלו לתיעוד ולמחקר. באין תכנית לימודים עשו מורות וגננות הישר בעיניהן. הילד רפי ש"שמע בכיתה א' סיפורים על הצורר שרצח מיליוני 'יהודים מסכנים' בוש שאמו היתה 'אחת מהם'. מסקנתו של הזאטוט, האומר שיש בדעתו להיות רמטכ"ל, היתה שהם פחדנים. בלי לדעת מדוע, חש זרות כלפי אמא ואבא. לראשונה בחייו התברר לו שאביו אינו איש חזק, היכול להרביץ לילדים שיתקיפו אותו". הוא סירב לאחל לאמו לילה טוב לפני שהלך לישון.

הפושע הנאצי אדולף אייכמן / כל התמונות מארכיון בית לוחמי הגטאות

הסיפור הקשה הזה הובא במדור "לאשה ולבית" של הארץ, שעם פתיחת משפט אייכמן הוקדש להיבטים של המשפט הקשורים לילדים ונוער. להמשיך לקרוא