במחקרים היסטוריים לרוב אין את הזכות לשוחח עם בנות ובני התקופה, שכמעט תמיד מתו מזמן; מחקר ההיסטוריה הקרובה, יחסית, לפעמים מאפשר זאת. זה מה שהביא אותי אל תקוה וינשטוק, מוותיקות העיתונאיות שהיו כאן, שבמשך עשרות שנים כתבה למעריב, פעם העיתון הנפוץ במדינה. היא אף פעם לא הפסיקה לכתוב. נפגשנו אצלה בבית כדי לשוחח על נשים בישראל בשנים הראשונות למדינה מנקודת מבטה.
תקוה וינשטוק / צילום: דוד הכהן
זה היה לפני שש שנים, היא הייתה אז בת 91. בסוף הפגישה היא גם נתנה לי סיפור. להמשיך לקרוא
היום לפני עשר שנים פורסם פה הפוסט הראשון, ביקורת על ספר שכתבה אישה שעברה את השואה. מאז פורסמו יותר מ-200 פוסטים. לכבוד יום ההולדת, הנה עשר המלצות קריאה, ואחת לשנה הבאה:
1. גם לאנה פראנק דרוש משהו מלבד בית וילדים, שפורסם בהארץ, הוא אחד הפוסטים שהביאו ממצאים ראשונים של מחקר על האישה הידועה ביותר בתקופת השואה. עוד אחד כזה הוא אז מנגד יצאו נערה ונער על מרים שחור, חברת פלמ"ח שנהרגה בתשעה בדצמבר 1947, ומותה חולל שינוי במדיניות בנושא לוחמת נשים בקו ראשון.
אנה פראנק
2. סופרת פוסט מס' 2 הוא אחד הפוסטים שבודקים כמה-כמה, במקרה הזה כמה רחובות על שם נשים (מעט) בהשוואה לגברים (המון) או מתריעים על מחיקתן מן המרחב הציבורי, כמו הגשר על שם יהודית מונטיפיורי, או מזכירים לנו להסתכל על מה שנמצא מתחת לאף.
3. יופי של סיפור (שואה) חושף מעט מסיפורה של להמשיך לקרוא
גיל עדני, איש נהדר שהוא גם חבר, הוציא עכשיו ספר סיפורים. "גברת אלקלעי ישנה עם נעליים" הוא הראשון בו, ואפשר לקרוא אותו גם כאן. אם הסיפור יכבוש את לבכן (מניסיון), בהמשך יש קישור לרכישת הספר באתר של גיל, בהנחה על המחיר הקטלוגי.
למה דווקא הסיפור הזה?
הספר של גיל
גברת אלקלעי ישנה עם נעליים הוא, לכאורה, סיפור בידיוני. אבל הקשר בינו לבין המציאות הוא בהחלט לא מקרי. להמשיך לקרוא