ביום הבחירות לרשויות המקומיות ימלאו 57 שנה לאחד הרגעים בהיסטוריה של נשים בישראל. אז, ב-22 באוקטובר 1956, נבחרה בפעם הראשונה אישה לתפקיד ראש העיר. על פניו, אפיזודה חולפת: למעלה מ-40 שנה עברו עד שנבחרה אישה שנייה לתפקיד זה. גם היום, רוב המתמודדים לראשות העירייה הם מתמודדים. אמנם מאז יעל גרמן בהרצליה ומרים פיירברג בנתניה נוכחותן של נשים בלשכת ראש העיר שלא על כיסא המזכירה או כורסת מנהלת הלשכה אינה עניין יוצא דופן, אך אין ספק שגם בזירה זו הדרך לשוויון בין המינים עוד ארוכה. 

בעבור העיתונות העיסוק בהתמודדותן של נשים למועצות הרשויות המקומיות, לא כל שכן ראשות עירייה, עדיין נחשב אייטם לא רע ואף מתויג בתור כותרת מושכת, שבעצם קיומה מזכירה למי ששכחו שציבור הנשים בישראל היה ועודנו מיעוט. עוד לא ראינו כותרת המדווחת כי כך וכך גברים מתמודדים לתפקיד ראש עירייה בישראל.

להמשיך לקרוא ←

פוסט אורחת מאת רוני מנט

לפני עשר שנים בערך דחפתי עגלה לתוך חנות בגדים לתינוקות ולפעוטות. מימין נמצאו הבגדים של הבנים – כחולים וירוקים, אדומים וכתומים, כולם רחבים ונוחים. משמאל נמצאו הבגדים של הבנות – ורודים וסגולים, לבנים ונוצצים, כולם צרים וצמודים. מי קונה טייטס לייקרה לבת שנתיים? ביקשתי מכנסיים של בנים. בחנות חנתה עגלה נוספת, של אם בערך בגילי, עם עגלה דומה לשלי. התפתח סמול טוק אימהי. היא שאלה אם בעצם רציתי בן. היא העמיסה על הדלפק בגדים בצבעים כחול, ירוק, חום וכתום. המוכרת הציעה לה גם חולצה בצבע אדום, ונדחתה בנימוס. אדום, אמרה האימא, הוא צבע של בנות. לי יש בן.

ילדות חכמות לובשות שקית נייר ולימים בוחרות בשותף שווה

נראה שהחלוקה בחנויות הבגדים לתינוקות ופעוטות, ילדים וילדות, הדומה יותר מכול לחלוקה בין נשים לגברים במרחב בית כנסת אורתודוקסי, לא מרגשת אף אחת. זו כבר כמעט קלישאה. גם כשאנחנו קונות מתנה לכבוד מסיבת יום הולדת בכיתה ג' תישאל המוכרת היעילה בחנות: המתנה היא לבן או לבת? אם זה בן, משחק מחשבה או הרכבה יתאימו מאוד, או קלפי "מלחמה" ברצלונה. אם זו בת, ערכת יצירה או איפור יתאימו מאוד, או קלפי רביעיות נסיכות. להמשיך לקרוא ←