לפי דף ה"יזכור" באתר משרד הביטחון, שושנה ג'מיל נהרגה בשניים ביוני 1948. כך גם חקוק על המצבה שלה, בקבר אחים, על פי התאריך העברי: כ"ד באייר תש"ח. 

מקור: תיק שושנה ג'מיל / ארכיון בית ז'בוטינסקי

על פי ארכיון בית ז'בוטינסקי, היה זה ב-17 במאי 1948. רשימה ובה הספדים פורסמה בביטאון הימין "חרות" באוקטובר 1948. היא נולדה ב-20 ביולי 1929 בתימן, בת ליונה ושמעון ג'מיל. כשהייתה בת שש המשפחה עלתה לארץ, גרו בראשון לציון. אחרי שסיימה בית ספר עממי, עברה המשפחה למושב פרדסיה שבשרון, ומשם לנתניה. בימים היא עבדה בבית אריזה לתפוזים, בערבים למדה ובין לבין עזרה בעבודות הבית. כשהצטרפה לאצ"ל החלה את דרכה במחתרת בתור מדביקת כרוזים. אחר כך למדה להשתמש בנשק והוכשרה כחובשת והגישה עזרה ראשונה, תפקיד אופייני מאוד לנשים במחתרות. כינויה במחתרת היה שולמית. 

ההורים לא היו מרוצים. בדף היזכור השמור בארכיון בית ז'בוטינסקי סופר כי "לא אחת העלתה את רוגז הוריה, שראוה שקועה ראשה ורובה באימונים בחבישת תחבושות לאחיה ולאחיותיה. אך כתוצאה מאימונים אלה ומהתמדה הרבה בקורס, הפכה לחובשת מעולה, אשר הצילה אח"כ חיי חיילים רבים". 

במלחמת העצמאות היא שירתה כחובשת ונמנתה עם כוחות האצ"ל. היא השתתפה במערכה ביפו ואחרי כן ברמלה. זו האחרונה, לפי החוקר בני גשור, זכתה לתשומת לב מועטה. הוא כתב: "חוקרי מלחמת העצמאות מיעטו לתת עליה את הדעת, ובמיוחד בולטת התעלמותם של כותבי תולדות האצ"ל מהפרשה. כיובל שנים לאחר הקרבות צוינה מערכה זו כהערת שוליים אגבית במחקר על כיבוש לוד. … לכאורה נדמה כי מאמץ הלחימה הגדול ביותר בדברי ימי האצ"ל לא והתיר חותם כלשהו על מהלך המלחמה … אולם אין אלה פני הדברים". 

במאמרו על קרבות האצ"ל ברמלה במלחמת העצמאות (עלי זית וחרב, גיליון ט"ז) נזכרת שושנה ג'מיל בהערת שוליים. אז מסופר כיצד במהלך הקרבות ברמלה, שנמשכו כחודש, נמצאו בשטח כוחות של האצ"ל. גם נשים היו שם, כמו תמיד, בודדות, בתפקידים מסורתיים כמו קישור, בישול והגשת עזרה רפואית. "חובשות קרביות יצאו לשדה הקרב, ושתיים מהן נפלו בקרבות". הן היו שושנה ג'מיל ואלה איזבוצקי. 

כיצד בדיוק מצאה שושנה ג'מיל את מותה? כפי שסיפר חבר, היא "לא פעם סיכנה את עצמה בהגשת עזרה ראשונה לפצועים בקו החזית הראשון. מן הראשונות ומן האמיצות ביותר היתה תמיד, וכך גם נפלה, ברצותה להציל לוחם עברי פצוע מתוך קו האש". מי היה לוחם עברי זה? עד כה לא ידוע. 

המידע עליה בארכיון בית ז'בוטינסקי שופך אור על הקושי לקבוע את מועד נפילתה: "באחד הימים נעדרה ולא שבה מהחזית. כל החיפושים אחריה עלו בתוהו". היא טמונה בקבר אחים בבית העלמין קריית שאול. 

שלום חדד ומנחם כנעני, שוודאי הכירו אותה ואולי גם היו מחבריה הקרובים, העלו אותה על נס פעמיים: פעם אחת, "כשנדרשה למלא תפקיד בקרב – יצאה בלב גאה ואיתן". פעם אחרת, לאור הביוגרפיה שלה, שהתאפיינה ב"תנאי חיים קשים, סביבה גלותית, חוסר יד מדריכה, חוסר השתתפות פעילה בהווי החיים בארץ", שהייתה שונה מההווי הצברי שכבר התגבש, שהיה הן גברי מאוד והן לבן, יוצא אירופה. אף על פי כן, כתבו, הצליחה לסלול לעצמה את הדרך.

מה אמרו למג"דית החברות ב"הגנה"? | הלוחמת הנכה שהתנדבה לפיגוע התאבדות | ונזכור את כולן: רות מוריץ ומרים אהרוני | סיפורן הנשכח של בת, אם ודודה השזור בהיסטוריה של הקמת המדינה