מלון זלצר או "הזלצרית" היו שניים מכינוייו של מקום ידוע במושבה רחובות בראשית המאה העשרים, אליו באו אנשי העלייה השנייה, ביניהם א"ד גורדון ורחל המשוררת (בלובשטיין), לאכול ולפעמים גם ללון. המקום של פייגֵה זלצר, כך סופר, "היה כעין כלבא שבוע"; גם מי שלא היה כסף בכיסו לא יצא משם רעב.

פייגה זלצר 1952-1854

מן המקורות המועטים עליה מצטיירת דמות אישה עצמאית ונחושה, נדיבה ומעשית, שהיתה ידועה במושבה רחובות לא פחות מבעלה, יעקב זלמן זלצר, שנהג בדיליז'נס. עצם ההקבלה בינה לבין חותנו של רבי עקיבא מלמדת על כך, אך לא רק היא. 

פייגה זלצר נולדה ברוסיה הלבנה בחג פורים שנת תרי"ד, 14 במרץ 1854, בת לאליעזר וחיה ליפמן. כשהיתה בת 22 התחתנה עם יעקב זלצר, תלמיד ישיבה שהיה צעיר ממנה בשלוש שנים. הם גרו בבית בודד ליד העיר קלצק, על אדמה שהיתה שייכת לפריץ פולני. הוא למד תורה והיא החזיקה את המשק החקלאי, שכלל פרות, גן ירק ופלחה. באזור היו לכל היותר שתי משפחות יהודיות. אחותה של פייגה זלצר, סימה (שימקה), ובעלה ניסן קנטרוביץ עלו ארצה באמצע שנות השמונים של המאה ה-19. בנם היה הבן הראשון במושבה, ונתנו לו את השם רחביה.

חיה זלצר, לימים חיה ישראלי, בתם של פייגה ויעקב זלצר, סיפרה שאמה היתה זו שדחפה לעלות לארץ, כדי לעבד אדמה משלה. בזיכרונותיה שפורסמו בספר על שפת אגם סואן: בנציון וחיה ישראלי ציינה שהוויכוח בבית אם לעלות נמשך בערך עשר שנים. הוא, "לא קם בו הכוח לשינוי הווי החיים", והיא "מלאת המרץ והיוזמה, שהיתה חקלאית מילדותה, שאפה להדבק בחלקת אדמה משלנו בארץ-ישראל".

הבית הפך למטבח פועלים

המשפחה, כולל מצד אמה, תמכו באב שרצה להישאר. הילדים היו לצד האם. בשנת 1901 הגיע מכתב מן המשפחה ברחובות בדבר אפשרות לקנות כרם במחיר אטרקטיבי. במושבה רחובות, סיפרה חיה ישראלי, שבהגיעה ארצה היתה נערה, "התקוממה אמא נגד הנוהג במושבות אז, שנשים אינן משתתפות בעבודת השדה, שבכרמים עובדים רק ערבים", ולכן יצאה עם בנותיה לעבוד בכרם. באותן שנים החלה גם לבנות בית על גבעה ליד בית הכנסת. יחד עם הילדים בנתה את הבית במו ידיהם. "אחרי חג הסוכות כוסתה פינה של הבניין בסכך, ועברנו לגור בו", בהמשך נוספו גג וחלונות.

בשל ההוצאות הרבות על הבנייה וההכנסות הנמוכות מן הכרם, חיפשה אמצעים נוספים כדי לפרנס את המשפחה. היא הפכה את הבית למטבח שסיפק לפועלים צלחת מרק ולחם. מי שלא יכלו לשלם קנו בהקפה, לא תמיד החזירו את החוב. באתר תולדות העיר רחובות מסופר ש"מלון זלצר" היה בעבור חלק מן העולים מקום ראשון ללון בו בארץ ולקבל בו ארוחה חמה. לפעמים ישנו על ערימות חציר תחת כיפת השמיים.

בפתח ספרם של מוקי צור ואהרן ישראלי נזכרת "הזלצרית" בתור מרכז לפועלים ש"נדדו על פני הארץ הקטנה על עשרים וחמש מושבותיה, עבדו ביקב, בגורן, פתחו 'צלחות' בפרדסים, עקרו יבלית, חרשו בגליל, קטפו ביהודה. מי יודע אם לא שם נולדו כמה מן ההזיות בהן התברכה העלייה השנייה". ככל הנראה חיה ישראלי ורחל המשוררת נפגשו שם. הן היו ידידות עוד מרחובות. את השיר "על הגורן" היא כתבה לה.

ב"זלצרית" הכירה הבת חיה את בנציון צ'רמונובסקי, מאנשי העלייה השנייה. יחד היו מראשוני קבוצת כנרת. בספטמבר 1913 הם נישאו, לימים החליפו את שם המשפחה לישראלי. החתונה התקיימה בבית משפחת זלצר ברחובות. כשבגרה נסעה חיה ישראלי לירושלים, היא רצתה ללמוד אריגת שטיחים ב"בצלאל". תוך זמן קצר העדיפה, כמו אמה, את החקלאות, והצטרפה לחוות העלמות שבגליל. בשנת 1916 היא חלתה בקדחת ובאה לבית ברחובות, לתקופת החלמה. היא היתה אז בהיריון. בינואר 1917 נולדה עמליה, הבת הבכורה של כנרת. 

טוב להיות סבתא זקנה

הסטודנטית מעיין פורטנוי, שחיברה ערך על חיה ישראלי, כתבה שהיא היתה חלוצה פמיניסטית, שראתה לנגד עיניה את חשיבותו של השוויון בין גבר לאישה. בתה של חיה, נגה טמיר-ישראלי, סיפרה שאימה הוכיחה לה שאישה יכולה למלא כל תפקיד, כולל בסביבה גברית. לא מן הנמנע ששתיהן ירשו זאת מהאם והסבתא, פייגה זלצר.  

חיה ישראלי עם נכדותיה / פייקלה (ישראל גולן), אוסף בן-ציון ישראלי מאגר ביתמונה