לאה קוק באה ממשפחה מפורסמת למדי: ידוע מכולם הוא הגיס שלה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), מאבות הציונות הדתית. אחיה היה אליעזר משה סלוצקין, איש עסקים, נדבן ידוע במושבה רחובות. ב-1905 היא נישאה לשאול חנא קוק, סוחר, פעיל חברתי ועסקן בתל אביב, חוקר מדעי היהדות. לאה קוק לבית סלוצקין נמנתה עם מייסדות הסתדרות "נשי המזרחי" ומן העומדות בראשה. היא היתה פעילה חברתית בתל אביב, אשת חינוך ומטבע הדברים גם פוליטיקאית. במושגים של העשור השני של ה-21 אפשר להציג אותה בתור פעילה למען צדק חברתי.
לאה קוק (סלוצקין) 1880–1965
בימי מלחמת העולם הראשונה היתה ממייסדות החוג התרבותי לנשים בתל אביב. הנשים למדו עברית, תנ"ך ותולדות ישראל, כל שבת התכנסו אצל חברה אחרת. היתה ממייסדות "הסתדרות נשים עממית", שהקימה מטבח ובית מלאכה לבנות.
בספר חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל מאת שביט בן-אריה נזכרת לאה קוק בין הנשים שהיו חברות באספת הנבחרים, שהיתה הגוף המייצג של היישוב היהודי בפלשתינה-א"י בתקופת המנדט הבריטי. באסיפת הנבחרים השנייה ייצגה את "הסתדרות נשים עממית".
בסדרה נשים על המפה באתר האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר מופיעה לאה קוק בערך "נשי המזרחי" שחיברה ד"ר לילך רוזנברג-פרידמן מאוניברסיטת בר-אילן. מפלגת המזרחי הוקמה ב-1902 במסגרת ההסתדרות הציונית. שמה הוא נוטריקון של מרכז-רוחני (המזרח"י), תנועה שהוקמה בשלהי המאה ה-19 במזרח אירופה. המטרה היתה לשמור על אופיה הדתי של הציונות, בין היתר כתגובה לסיעת הפרקציה הדמוקרטית בראשות חיים וייצמן הצעיר. הסתדרות "נשי המזרחי" בארץ-ישראל נוסדה ב-1919. עשר שנים אחר כך נפתח בתל אביב הסניף בהנהגת לאה קוק.
האנציקלופדיה הראשונה בה הוקדש ללאה קוק ערך משלה היא האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו שערך דוד תדהר, היום נגישה לעיון גם ברשת. אף על פי כן, גוגל מתקשה לזהות אותה. חיפוש אחריה מוביל בדרך כלל לרבנית מטבריה, מחזירה בתשובה שהיתה אטרקציה בתקשורת. בעצת פעיל בקהילת ויקיפדיה, שם הערך עליה באנציקלופדיה החופשית הוא: לאה קוק (פעילת ציבור).
הסטודנטית לירון בולקא שכתבה עליה את הערך בויקיפדיה למדה שלאה קוק לבית סלוצקין התחנכה על ערכי שותפות ועזרה הדדית. היא נולדה ברוסיה ב-1880, לתלמיד חכם ולסוחרת שפירנסה את המשפחה. בבית עודדו את השכלתה הרחבה. אביה לימד אותה תורה יחד עם אחיה, היא למדה בגימנסיה הרוסית ולמדה אנגלית, צרפתית ועברית. כשהיתה כבת שמונה עשרה עלו לארץ והתיישבו ביפו. הוריה היו פעילי ציבור וסייעו לנזקקים.
כאשר אספה מידע על פועלה הציבורי, התקשתה להחליט מתי גילתה אישה זו שמרנות ומתי חתרנות. בערך בחרה להביא ציטוטים מתוך שניים מנאומיה, אחד משנות העשרים והשני משנות השלושים. בשניהם עמדה לאה קוק על החשיבות של תפקיד האישה בעיצוב פני החברה. האווירה ברחוב התל אביבי הדאיגה אותה: "עלינו גם להשתדל לשפר את אווירת הרחוב בעיר העברית שתהיה יותר דתית", אמרה. עוד דיברה על חשיבותה של השבת בתור "נשמת האומה" שבלעדיה "לא תהיה לנו יותר תקומה".
נוסח הפוסט על הערך לאה קוק בדף הפייסבוק של פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה עורר ויכוח. האם שאול חנא קוק הוא "בעלה" של לאה קוק, ובתוך כך היא בעצם קניינו? האם הוא "אישה" של לאה קוק, בדיוק כפי שהיא "אשתו"? ואולי, ברוח ימים אלה, צריך להציג את שאול חנא קוק בתור "בן זוגה"? זוהי כמובן שאלה אישית, אך גם שאלה עקרונית. באיזו מידה משמש אותנו סיפור היסטורי כאמצעי לשינוי דרכי חשיבה ונקודות מבט בהווה?
גם הוויכוח הזה מלמד משהו על החשיבות של ההיכרות עם ההיסטוריה של הנשים ושל עצם השמעת הסיפורים על נשים בהיסטוריה. בסופו של דבר, המטרה אינה רק כדי ללמוד על פרשה מעניינת או על דמות מרתקת שלא הכרנו, אלא ללמוד באמצעותה משהו על עצמנו ועל ההווה שלנו, לתת את הדעת על מציאות החיים של כל אחת ואחת מאיתנו, כאן ועכשיו, ולאופן בו אנחנו רואות את עצמנו ומגדירות את תפקידינו בחברה הסובבת, ובתוך כך לחתור, כל אחת בדרכה, למען צדק חברתי.
במקרה של לאה קוק, הכיתוב על המצבה שלה מספק תשובה. על המצבה כתוב: אלמנתו של שאול חנא קוק בשולי האבן נחקק גם: עסקנית ציבור ואשת חבר. בהספד ציינו את הקשרים המשפחתיים שלה לתלמידי חכמים, בראשם הגיס הראי"ה קוק, "אולם היתה גם אשה חכמה בזכות עצמה".