באיזו שנה בדיוק נולדה גיזי פליישמן? מקורות המידע עליה אינם מספקים תשובה אחת. כך או כך, בתקופת השואה היתה אישה אמיצה זו בשנות הארבעים לחייה. מאז ומתמיד עסקה בפעילות ציבורית ענפה: היא ייסדה את הסניף הראשון של ויצ"ו בסלובקיה, היתה חברה בהנהגה המרכזית של הסתדרות ויצ"ו, נציגת התנועה לוועד הפועל של ההסתדרות הציונית בסלובקיה ואחת מהנציגים הציוניים לג'וינט. היא נודעה כבעלת כושר ארגון יוצא דופן, מלאת מרץ ורעיונות, זאת כאשר גילתה אחריות לגורלם של אחרים ומסירות נפש, עד מותה באושוויץ, לשם נשלחה בהוראה מפורשת. היא נרצחה באוקטובר 1944.
בתקופת השואה עמדה גיזי פליישמן בראש קבוצה של גברים. היה זה תפקיד שגם לוחמות בגטאות ובשורות הפרטיזנים מיעטו למלא. מעשי הגבורה שלה בתקופת השואה היו פעולות להצלת יהודים תמורת כסף, זאת באמצעות ניהול משא ומתן עם נושאי משרות בשלטון הגרמני. ב-1940 חוסלו הארגונים והמוסדות היהודיים בסלובקיה והוקם מוסד אחד לייצוג היהודים שנקרא "המרכז היהודי". גיזי פליישמן שימשה שם בין היתר כמנהלת מחלקת ההגירה שטיפלה בקשר עם המגורשים. מחלקה זו היתה מרכז לפעילות של "קבוצת העבודה" שבראשה עמדה. כל חברי קבוצה זו היו גברים.
גיזי פליישמן קישרה בין קבוצת יהודים שהגיעו מסלובקיה להונגריה ובאמצעותה הועבר דואר לטורקיה ולשוויץ. בסוף 1942 הגיעה להונגריה כדי לגייס כספים. היא פעלה להפצת מידע על המצב בסלובקיה ועל הגטאות והמחנות בפולין. בין אלה היה מסמך שחיברו שני אסירים שברחו מאושוויץ, אלפרד וצלר ורודולף ורבה (ולטר רוזנברג), הידוע כדו"ח ורבה-וצלר או כפרוטוקולים של אושוויץ, ובו נתונים על מבנה המחנה, המשלוחים ואופני ההשמדה.
היא היתה מראשי הדוברים במשא ומתן עם הגרמנים למען הצלה המונית של יהודים. צעדים ראשונים נעשו באמצע 1941. הפעולה הידועה היתה הניסיון שנעשה בקיץ 1942 להוציא לפועל את "תכנית אירופה" להצלת יהודים תמורת כסף. המתווך היה דיטר ויסליצני, שהגיע לסלובקיה בספטמבר 1940 ושימש יועץ לענייני יהודים וכנציג המשרד הראשי לביטחון הרייך, שבראש המחלקה היהודית שלו עמד אדולף אייכמן. לאחר שקיבלו תשובה חיובית עקרונית החלו בהתכתבות עם ארגונים יהודיים בעולם החופשי.
פעם אחר פעם סירבה גיזי פליישמן להציל את עצמה. באביב 1939 הגיעה ללונדון, בה פעלה למען פליטים. חברים יעצו לה לא לחזור לברטיסלבה. עם שחרורה מהגסטאפו הפצירו בה ידידים שתיסע דרך הונגריה לארץ-ישראל. בקיץ 1944 בא שליח להבריח אותה למקום מבטחים בקרב הפרטיזנים.
גיזי פליישמן היא היתה לוחמת שדבקה במטרה עד מוות. העיתונאי שלום רוזנפלד כתב שנמנתה עם "שורת נשים עזות-רוח שהוסיפו לעמוד על משמרתן בשעות שואה למען מלט את הניתן למלט מן האסון". זקיפות קומה היתה אחד מסימני ההיכר שלה. בעדויות סופר כיצד צעדה אמיצה לתא הגז.
ד"ר ישראל קסטנר, שפעל בהונגריה להצלת יהודים באמצעות משא ומתן עם נושאי משרות בשלטון הגרמני ונרצח ב-1957, כתב שגיזי פליישמן היתה אצילה, פיקחית, גיבורה, אשת חיל. הציבור בארץ, שלא הכיר את פועלה בתקופת השואה, לא יכול היה לתאר לעצמו שמדובר על אותן פעולות שהובילו לרצח הפוליטי הראשון במדינת ישראל. גם הוא וגם היא יצרו קשרים עם נושאי משרות בשלטון הגרמני במטרה להציל יהודים, אך בניגוד לקסטנר, היא לא נחשבה למשתפת פעולה. היה זה בין היתר מפני שהיא נרצחה בתא הגז, והוא נשאר בחיים.
מדוע שמה של גיזי פליישמן אינו ידוע בפי כול? היא לא היתה חברה במפלגה או בתנועה פוליטית, הארגון עמו היא מזוהה הוא ארגון נשים. לא היתה זו גיבורת השואה שגילתה התנגדות בנשק אלא פעלה להציל באמצעות משא ומתן. היא לא היתה חברת מחתרת צעירה, אלא אם לשתי בנות בוגרות שעלו ארצה בסוף שנות השלושים. היא נרצחה באושוויץ.
תוצאות החיפוש אחרי המילים "גיזי פליישמן" בגוגל משקפות את המקום השולי שלה בזיכרון הישראלי. קישורים לאתר ויצו. פרסומים על הסרט התיעודי "גיזי" העוקב אחר העלאת סיפורה על בימת התיאטרון הלאומי הסלובסקי, דף לזכרה באתר הג'וינט. קישור לדף על תולדות משפחת פישר באתר יד ושם. תוצאות החיפוש מובילות גם לאזכורה בספר ובו תעודות מפרקי חייו של ראש ממשלה השני, משה שרת. מאמר שכתב עליה חיים כפרי ופורסם לראשונה ב-1971 בכתב העת ילקוט מורשת זמין לקריאה באתר כתב העת וגם באתר ויצו ישראל ובאתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
הערך "גיזי פליישמן" שריר וקיים בויקיפדיה בעברית, אך כמו ערכים רבים מדי על נשים ב"אנציקלופדיה החופשית" אינו משקף דיו את חשיבות פועלה ואת הייחודיות שלה בנוף ההנהגה היהודית במלחמת העולם השנייה. באופן סמלי, תקופה ארוכה למדי היה חסר בו תצלום. פועלה, שהיה שונה מאוד מפעולות הלחימה של המחתרת בגטאות, לא הועלה על נס, גם לא במסגרת אירועי זכרון לשואה ולגבורה. גם רחוב על שמה אין.
פוסט מעולה ובעיקר חשוב מאוד! כמו שגם נכתב בספרך, "אל האחות הלא ידועה", אין ספק שההתעלמות מדמותה ההירואית נובעת מהיותה גיבורה שלא לחמה בנשק ולא לחמה דרך היותה אם שהצילה את בנותייה, אלא דרך עיסוק שנחשב לגברי, עשיית עסקאות על ידי נשים זה דבר שהחברה לא מצליחה לעקל באיזשהו אופן. מעבר לכך, הגבורה הזו של עשיית עסקאות עם הנאצים, הינה גבורה הנתונה לביקורת גם כשלא מדובר באישה, אלא באופן כללי- הזכרת את פרשת קסטנר, מקרה מושלם שמעיד על היחס לאותם/ן גיבורים וגיבורות. עם זאת, ראוי לציין שדווקא גיזי פליישמן, כאשר היא נזכרת, שזה לא הרבה אבל היא נזכרת, אפילו באחד מספרי הלימוד בבתי הספר, היא נזכרת לטובה, כנראה בשל העובדה שהיא לבסוף נרצחה בשואה. גם האנזי ברנד עשתה עסקאות עם "השטן", את שמה אנו לא רואים/ות בספרי הלימוד ולדמותה נעשתה הדרה מוחלטת מהזיכרון ההיסטורי- אולי בגלל שהיא אישה, אולי בגלל שהיא הייתה שנויה במחלוקת ואולי בגלל שהיא שרדה את השואה והרי זה גורע כביכול, מגבורתה.
את יודעת, לגבי הסוף אני לא כל כך מסכימה איתך. את גיזי פליישמן לא זוכרים, לא כי ידענו ושכחנו, אלא כי רובינו מעולם לא שמענו עליה.
את כל האחרות המוזכרות בסוף הפוסט שלך, אם לא יעשו משהו ראוי וממשי, גם אותן לא נזכור על אף כל הטכנולוגיה העומדת לרשותן…
(ולגבי עסקאות ושיתופי פעולה, קטונתי, אני לא מספיק בקיאה, אך יש לי הרגשה שעסקאות כאלו למען הצלת אחרים ולא הצלת עצמך, היו יותר מקובלות בדיעבד על הציבור, לא?)
אמא-ללא-הפסקה, את צודקת: אך השאלות כאן הן מהי ההגדרה ל״ראוי וממשי״ ומהו המנגנון שבאמצעותו מובנית דמות כציבורית. לא פעם המרחק בין הפעולה הממשית לבין הערך שניתן לה, לא כל שכן המשמעות הסמלית, רב מאד: מיתוסים שמתחילים להיסדק בחברה בישראל הם דוגמה לכך — ראי למשל את סיפור חנה סנש. המכשול העיקרי שעמד בדרכה של דמותה של גיזי פליישמן לזיכרון הכללי כאן הוא היעדר זיקה ממשית למפלגה או תנועה פוליטית שהיה לה מנגנון (ואמצעים) להנציח את דמותה ופועלה.
באשר למשא ומתן להצלה, האקלים הציבורי ראה זאת כמעט ההפך. ניסיונות להצלה בדרך זו נחשבו לדרך בזויה, כנגד התגובה הראויה להתנגדות למדיניות הכיבוש הגרמני — קסטנק הוא הגיבור הטראגי של אבחנה זו, שביסודה יותר מכול חוסר הבנה של מי שלא היו שם את מה שקרה שם. לכן התהיה שלך דווקא משמחת, כי היא מלמדת שמשהו השתנה כאן.