כמו סרטונים אחרים מטעם ממשלת ישראל, גם הסרטון הזה רווי סטריאוטיפים. הצבעים השולטים באולפן הם כחול וורוד, תכנית הטלוויזיה מיועדת לנשים ועיקרה המלצות לחיים טובים יותר ונטלי מאשדוד מדברת בחי"ת ועי"ן. לשם שינוי, המגישה לא מגלה אמפתיה כלפי הקהל, לא קוראת לנשים להיעזר בנשים במצב דומה, לא חולקת מניסיונה האישי וגם לא מנחמת אותן שזה יעבור.

היא קוראת להן להתמודד בבחירות לרשויות המקומיות במטרה לקדם פתרונות לבעיות והמצוקות שלהן, ומזכירה את השיעור הנמוך של נשים בקרב מועצות עיר במדינת ישראל, שגם בעיניה הוא בלתי נסבל. ההנחה היא, שקריאה זו עשויה לדרבן נשים לקום ולהתמודד, אך ההיסטוריה של קריאה כזו ודומות לה מלמדות שזה לא מספיק. למה?

בבחירות לרשויות המקומיות בשנות המדינה הראשונות נשים קראו לנשים להצביע בבחירות מתוך הנחה שתחומי הפעילות המקומיים רלוונטיים לנשים שמרחב הפעולה שלהן היה הבית, וקראו לנשים להתמודד למועצות הרשויות המקומיות מתוך הנחה שתחומי הפעילות של הרשות המקומית קרובים למרחב הביתי. "כעקרת בית היא יודעת לנהל את המשק, והמועצות המקומיות, אשר אינן אלא הנהלות משק גדול, צריכות ליהנות מכשרונה ונסיונה של האשה", כתבה אירמה פולק מויצ"ו לקראת הבחירות בשנת 1955.

גם לפני שישים שנה, ההנחה היתה שרשות מקומית היא שדה פוליטי מתאים לאישה. מלבד תחומי האחריות שביסודם ענייני פנים, הרשות המקומית כפופה לרשות הארצית, שקובעת את גבולות התקציב ומרחב הפעולה, והיא הממשלה ובעיקר משרד הפנים שבראשו עד כה לא עמדה אישה.

"הרשות המקומית היא מעין המשך לבית", הסבירה העיתונאית עדה כהן ב-1960, וציינה יתרון נוסף: "הפעילות המקומית אינה מחייבת נסיעות אל מחוץ לעיר. גם אֵם ועקרת בית תוכל למצוא לה פנאי ועניין לפעולה בשטח השלטון המקומי". ההנחה היתה שגברים במועצות הרשות המקומית אינם בהכרח מודעים לבעיות ולמצוקות אלו, או שהן פשוט לא מעניינות אותם, וכדי לקדם פתרונות נשים צריכות להיות שם.

גם לפני שישים שנה, ההנחה היתה שנשים מודעות למצוקות ולבעיות במישור המקומי, ולא רק זאת: הן אף הראשונות לסבול מהן. מכיוון שנמצאו רוב שעות היום בבית, היו הראשונות להיפגע מליקויים בתכנון בבנייה, אם בבית ואם בגינה הציבורית או בפארק העירוני, ממידת ההיצע של מוסדות לטיפול בילדים וחינוכם, שבהתאם לה יכלו לצאת לעבודה מחוץ לבית, לא כל שכן לעמוד על שלהן מול בוס או בוסית בבואן לשלב בין העבודה בבית לבין העבודה בחוץ.

שישים שנה עברו, אך הרטוריקה לא השתנתה. כמו הנשים שעולות לשידור בתכנית "הכל קל עם ליטל" גם אז נשים קראו לנשים להפסיק להתלונן ולקחת את העניינים לידיים. "על החברה לדעת שלא די להתאונן – צריך להתעניין ולפעול ומכאן הדרך לייצוג נוסף של נשים במועצות המקומיות", נכתב במדור לנשים של העיתון "על המשמר". היום הרשות לקידום מעמד האישה אומרת לנשים: "רוצָה שזה ישתנה? תתמודדי!". הקריאה התמימה לנשים להתמודד בבחירות לרשויות המקומיות, כאילו הן ורק הן אחראיות לשיעורן הנמוך ברשויות המקומיות, נשארה בעינה.

שיעור הנשים ברשויות המקומיות בישראל לאורך כל שנותיה צריך ללמד את הרשות לקידום מעמד האישה שגם בשנת 2018 קריאה כזו לנשים היא לא מספיקה, עם או בלי שלושה סימני קריאה. לא רק שהיא אינה מועילה, אלא אף עלולה להזיק. כיום, קריאה כזו מצטרפת לקריאות אחרות מטעם הממשלה המטילות את האחריות למצב על כתפי הנשים באופן בלעדי: אם לא יתמודדו זו תישאר בעיה שלהן, בדומה לדברי ההבל שהשמיע שר המדע והחלל אופיר אקוניס ביום האישה הבינלאומי האחרון, כשקרא לחברות כנסת להפסיק להתבכיין.

התמודדות לרשויות המקומיות היא דבר רציני ביותר, ולא באמת קל. עידוד נשים להתמודד בבחירות, מקומיות וארציות, הוא מבורך והכרחי, אך כדי שמספר הנשים שיתמודדו בבחירות לרשויות המקומיות באמת יעלה צריך לפעול יחד, נשים וגברים, לשינוי פני החברה. רוצים ורוצות שזה ישתנה? תתמודדו.

פורסם בהארץ, קמפיין "תתמודדי!!!" לא מועיל לנשים, להפך, 20 ביוני 2018