–  לילי שטרסמן, בוודאי.

–  מעניין, חיפשתי "אילה לובינסקי", ולא מצאתי. חיפשתי "לילי שטרסמן", ולא מצאתי. איך ייתכן שאין עליה ערך?

עדי שטרסמן צודקת. סבתא שלההיא דוגמה מובהקת לאישה שאין ספק שהיא כבר מזמן ראויה לערך באנציקלופדיה החופשית, ודאי בעברית. אפילו גוגל מכיר אותה טוב למדי. התשובה פשוטה מאוד: כדי שיהיה ערך, מישהי צריכה לכתוב אותו.מי היתה לילי (לעתים: לילקה ובעברית: אילה) שטרסמן-לובינסקי?

באוגוסט 1939 נסעה לז'נבה כחברה במשלחת האצ"ל במטרה לעשות נפשות לאידיאולוגיה זו בקרב הבאים לקונגרס הציוני הכ"א והשתתפה במסיבת עיתונאים שהציגה את הארגון. בדרך לז'נבה פגשה את זאב ז'בוטינסקי. היא הביעה באזניו את חששה שלא תוכל לשוב למשפחתה בוורשה. לא תהיה מלחמה, הוא אמר לה, איש אינו רוצה בה. הוא הבטיח שבעוד כמה ימים יתראו בפאריז.

לילי שטרסמן חזרה לוורשה יומיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה וגילתה שהנריק גויס לצבא הפולני. מאוחר יותר נפל בשבי הרוסים ומצא את מותו עם אלפי קצינים פולנים אחרים בטבח יער קאטין. היא כינסה את חברי המועדון ודיווחה על פעילות המשלחת בז'נבה והוציאה לאור גיליון חדש של "ירושלים המשוחררת" שבדיעבד היה לגיליון האחרון. 

במהלך פלישת גרמניה לפולין הסתתרה עם בניה במרתף הבית. ב-4 בספטמבר 1939 ארזה עם חברים את הנשק שצבר האצ"ל במחסן ברחוב צגלנה בו הוחבאו כ-500 רובים, מקלעים, אקדחים ורימונים שיועדו למשלוח לארץ-ישראל. היא העבירה את הנשק לידי מפקדת הצבא הפולני וקיבלה מהקצינים אישור על מסירתו והבטחה כי יום אחד יגמול הצבא הפולני ליהודים על המחווה. 

גטו ורשה עדיין לא נסגר, והיא לא המתינה: ב-12 בינואר 1940, כשבידה אשרת כניסה להונדורס, עלתה עם בניה על רכבת לווינה ומשם הגיעו לטרייסט. אחרי ארבעה חודשים וחצי באיטליה קיבלו סרטיפיקט. ב-1 ביוני 1940 הגיעו לנמל חיפה. בעיניי, זהו הפרק רב-התעוזה בסיפור שלה. ההחלטה לצאת מוורשה בזמן ההוא, אימא לשני ילדים קטנים כשבן זוגה, אביהם, כבר אינו.

גם בארץ המשיכה לילי שטרסמן להתגעגע לפולין. למרות כשרונה לשפות התקשתה בעברית. חבריה הצברים טענו שהגעגועים הם שמקשים עליה את ההשתלבות בארץ. לא מן הנמנע שגם לדחיקתה של תנועת החרות לשוליים הפוליטיים היה חלק בזה. היא היתה פעילה בצה"ר ואחר כך במפלגת הציונים הכלליים. בשנות החמישים כתבה רומן בעל אלמנטים אוטוביוגרפיים. היא לא הספיקה להוציאו לאור. ב-5 בנובמבר 1959, חודשיים אחרי שנולדה נכדתה הבכורה, נדם ליבה.

בנה גבריאל שטרסמן, שהיה כבן תשע כשאמו הצילה אותו ואת אחיו מוורשה הכבושה, הוא עיתונאי ופובליציסט שהיה גם שופט בישראל. בתו של בנה פיוטר, שעיברת את שמו לאבניאל, נקראת על שם סבתה. לאחרונה סיפר על בית הוריו באירוע בבית ווהלין. עוד על הסבתא שעדי לא זכתה להכיר אפשר לקרוא עכשיו בערך בויקיפדיה, ולמצוא את שמה גם בערך אצ"ל בתור ההוגה של הסמל המפורסם.

תודה לגבי ועדי שטרסמן