יששכר קפלן נולד ב-26 בספטמבר 1930 בחיפה. הוא היה בנם היחיד של חיה ומאיר קפלן. גדל והתחנך בקריית מוצקין, בוגר בית הספר הריאלי. התעניין במיוחד במתמטיקה, בפיסיקה ובגיאוגרפיה. באביב 1948, ממש ביום סיום לימודיו בבית הספר, התגייס. במסגרת גרעין של תנועת הצופים נשלח להכשרה. על אף שהיה בן יחיד, התעקש לצאת לחזית. להוריו כתב: "עצם הימצאי כאן שקול כנגד געגועיכם וגעגועיי גם יחד". הוא הוצב בחטיבת הנגב, ולחם בדורות, רוחמה ונירים. השתתף במבצע "פלשת". הוא נפל בקרב על אשדוד ב-3 ביוני 1948. עוד לא מלאו לו 18. ב-7 בנובמבר 1948 נקבר בבית הקברות בנחלת יצחק.
אחרי מותו אימצו חיה ומאיר קפלן לחיקם ילדה אחת, שעברה את השואה. לא היה ברור להם בת כמה בדיוק ומה שמה. היא קיבלה שם חדש – ניצה. היא גדלה והתחנכה בביתם וראתה בהם אבא ואמא לכל דבר. זמן מה אחרי שהגיעה לביתם, הגיעו ארצה גבר ואישה שעברו את השואה. הילדה שנמצאת אצלכם, טענו, היא הבת שלנו. הם רצו אותה חזרה.
בית המשפט בחיפה נדרש להכריע למי שייכת הילדה. האם לזוג קפלן שאיבדו את בנם יחידם במלחמת העצמאות ונתנו לה בית? האם להורים שעברו את השואה, הגיעו ארצה וטענו שילדה זו היא בתם הביולוגית? השופט שהכריע בדין היה משה לנדוי, את התביעה ייצג גדעון האוזנר. לא יחלפו עשר שנים ושניהם שוב ימלאו תפקיד במשפט מפורסם מאוד. לנדוי, כשופט בית המשפט העליון, בתור אב בית הדין במשפט של אדולף אייכמן בירושלים. גדעון האוזנר, כיועץ המשפטי לממשלה, בתור התובע במשפט זה. לא היתה זו הכרעה משפטית פשוטה. לנדוי כתב, אך בסופו של דבר החיים הם שהכריעו.
במהלך כתיבת הספר אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית חזרתי לסיפור מסעיר זה. ניצה קפלן הסכימה להיפגש איתי ולספר לי את מה שהיא כבר יודעת. כשראה הספר אור התראיינה לאסתי אהרונוביץ' במוסף לארץ. מאז חלפו כמה שנים. היום היא אמנם יודעת יותר, אך התעלומה לעולם לא תיפתר באמת.
בעבורה, הוריה הם חיה ומאיר קפלן ועל כן יששכר, שנפל ב-1948, הוא אחיה. לא תמיד דם סמיך ממים. הגורל חזק ממנו. בביתה ניצבת תמונה של האח שלא הכירה. הוריה לא דיברו עליו. לימים קראה לבנה הבכור על שמו. חיה ומאיר קפלן הלכו מזמן לעולמם. מדי שנה, היא הולכת לבית הכנסת הקרוב לקרוא את שמו כדי ששמו יישמע וכדי שזיכרונו לא יאבד.
על סיפורה של ניצה קפלן בספר אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית