מה שהרגיז במיוחד את תהילה מטמון היה אדישות, ולא סתם אדישות: אדישות של נשים למעמדן כאזרחיות מדינת ישראל. הצעירות בארץ חושבות שהמעמד שלהן שווה למעמד הגברים, הסבירה, אך זו טעות. בסוף הן תגלנה זאת בעצמן, למשל במקרה של גירושין. אז, "מתגלה להן האמת והן עומדות ומשתוממות: 'מה? אנו המתגייסות לצבא, הממלאות את כל החובות המוטלות על כל אזרח אין לנו בעצם כל זכויות אישיות?".
תהילה מטמון / מקור: אנציקלופדיה תדהר
התשובה לשאלה היתה לא. בעיניה, הבעיה היתה לא רק חוק שצריך לתקן אותו, אלא חוסר המודעות של הנשים למצב. כאשר נשים מגלות שהן לא שוות, זה קורה בדרך כלל כשהן במצב רגיש במיוחד, כאשר פוקד אותן משבר משפחתי. היא כתבה זאת על בסיס ניסיונה המקצועי: תהילה מטמון היתה עורכת דין ופעילה פמיניסטית, שנתנה ייעוץ ועזרה משפטית לנשים והקימה לפני כשבעים שנה את "האיגוד לשיווי זכויות האישה בישראל" שעד מהרה נודע בתור בתור "הליגה לזכויות נשים בישראל".
היא נולדה בראשית המאה הקודמת בעיר רודקי, אז בגליציה, היום באוקראינה, בתם של חיים צבי אנדלהיים ושרה חנה לבית בארט. כשסיימה את לימודיה בתיכון עברה לעיר לבוב ועבדה כפקידה. במקביל למדה משפטים וכלכלה והוסמכה כעורכת דין. בשנת 1933 עלתה ארצה. כאן היתה פעילה בארגונים שונים, ביניהם ארגוני נשים, ביניהם הנהלת ברית הבינלאומית לנשים, ארגון הנשים האקדמיות בישראל והיתה חברת בבית הדין העליון של הסתדרות עורכי הדין.
היא נישאה לד"ר אברהם מטמון, רופא שהתמחה בסקסולוגיה ובבריאות הציבור. הם גרו בתל אביב, באחד הרחובות הראשונים של העיר, סמוך לגימנסיה הרצליה, אותה הקימו הוריו, פניה מטמון-הכהן וד"ר יהודה לייב מטמון-הכהן. אברהם מטמון הקים ופתח תחנת ייעוץ וטיפול בנושא חיי מין וחיי נישואין ופרסם ספר בנושא. היא עבדה כעורכת דין ועסקה בייעוץ משפטי שנתנה לנשים, לפעמים פרו בונו. בין היתר טיפלה בנשים עגונות, במקרים של נישואי קטינות ובריבוי נישואין.
היא נתנה הרצאות בנושא המעמד החוקי והמשפטי של נשים במדינת ישראל, ושילבה בהן סיפורים על מצוקותיהן של ישראליות שנבעו מהחוקים שנחקקו בכנסת, שקיבעו את האפלייה הקבועה בהלכה היהודית. לא פעם זועזע הקהל מסיפורים קשים על מצוקותיהן של קטינות, מאבקיהן הנואשים של עגונות וגילויי השפלה מצד הרבנות. הרצאותיה לימדו כי "האישה בישראל המתקדמת חיה עדיין בקיפוח משווע. בראש מאבקנו על שיווי זכויות האישה יש להעמיק את המאבק על ביטול חוקי האישות הריאקציוניים ולדרוש במקומם חוקים חילוניים אשר יעמידו את חיי הגבר והאשה על בסיס אחד של שוויון אמת".
מטמון היתה פעילה ב"התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות", שקמה בראשית תקופת היישוב ונודעה בעיקר בזכות המאבק על זכות הבחירה לנשים. חמותה, פניה מטמון, היתה גם היא פעילה בהתאחדות זו. עם הקמת המדינה עמדה תהילה מטמון בראש "האיגוד לשווי זכויות נשים בישראל" וערכה את ביטאונו, "האשה במדינה", בו עסקה בעיקר בנושא זכויות נשים במישור החוקי והמשפטי, בקריאות לשינוי והעלאת מודעות לבעיות ולמצוקות של נשים במטרה לתקנן.
היא חזרה וכתבה: לא מספיק לדבר על קיפוח ועל אפלייה לנוכח עוולות, צריך לגרום לנשים להכיר, ללמוד ולהבין מהו מעמדן במדינת ישראל. כך נוכל לעמוד על הזכויות שיש לנו, על הזכויות שצריך לשמור עליהן ועל הזכויות שעלינו להמשיך להיאבק כדי לקבלן – כבנות אנוש וכאזרחיות המדינה. בקיצור, גם במקרה הזה, ידע הוא כוח. ההנחה היתה, כי אם נשים תדענה לעמוד על שלהן, גברים לא רק שלא יצליחו לקפח אותן, אלא גם לא ינסו.
היא קראה לחברות הכנסת לקדם פתרון בעיות שנוגעות לבית ולמשפחה ולפעול להגדלת הייצוג של נשים בכנסת. באופן תיאורטי, האפשרות של מפלגת נשים אמנם קיימת ואילו כל הנשים או רוב הנשים יתמכו בה תהיה זו סיעה גדולה וחזקה, אך זהו חלום שצריך לוותר עליו. כל הנשים, בכל המפלגות, צריכות לפעול לקידום נשים בקרב מפלגותיהן ולהפעיל לחץ על ראשי המפלגה למקם נשים במקומות ריאליים ברשימות המועמדים לכנסת. היא גם קראה לנשים שכבר החזיקו בתפקידים בכירים להעמיד קידום של נשים אחרות בראש סדר העדיפויות שלהן. בעיניה, לצד העלאת מודעות בקרב כלל ציבור הנשים, המפתח לתיקון העוולות נמצא בדיוק שם.