פתחתי במחקר חדש. בתוך כמה שבועות התגלה בפני אוצר ידע על אישיותה והתפקידים הרבים שמילאה. מצאתי את שמה בספרים שנכתבו אחרי המלחמה ולמדתי על עשייתה המלווה תשבחות. נחשפתי לראיון עימה במוזיאון השואה בוושינגטון בו דיברה בהומור וברגישות על עצמה, על המלחמה ועל התנועה, תיארה את מחשבותיה על האנושות ועל הנאצים, כאבה זיכרונות משפחתה ועמה וחייכה שסיפרה על נעוריה ואהבותיה. עקבתי אחר כל תמונה שלה שמצאתי. שוחחתי עם בנה הבכור שחי בארצות הברית. הוא חלק עמי סודות שביקש שלא יפורסמו והתרגש מהמחווה הכה צודקת אך המאוחרת, ללמוד על חייה ופועלה של אמו, לחקור אותם ואף להנגיש את סיפורה באמצעות ערך ב"אנציקלופדיה החופשית". 

רציתי להביא את קולה וסיפורה. להחיות אותו ולתקן את העוול שנעשה במחיקתה מדפי העדות המלווים אותנו בתהליך החינוכי, להשתמש בנקודות בסיפור חייה כפתחים ללמידה על בחירתה של תנועה ועל עמידתו של עם ברוחות מלחמה, בשריפה, בדליקה. סיפורה מקפל בתוכו את סיפור השומר הצעיר, תנועת הנוער הציונית הסוציאליסטית הראשונה, משפחות שגוועו, בודדים שעמדו בפני הבחירה לעלות ארצה והתמודדו עם השאלה כיצד להמשיך את קיומו של עם. יצירת ערך אודותיה היה מבחינתי עשיית צדק ותיקון כלפיה וכלפי משפחתה.

לאה האמיצה, החכמה, הרגישה והנועזת, נכנסה ללבי, וגם ללב השותפים והשותפות שלי לדרך, שפנו אלי לאחר שקראו אודותיה ושאלו כיצד להכיר אותה לחניכים ולחניכות שלנו במסעות לפולין. כבר במהלך הקיץ, מדריכי מסעות חדשים, בוגרי השומר הצעיר, נחשפו לסיפורה. זהו סיפור בעזרתו ניתן לפתח ולטפח אמונה בנפשן וביכולתן של נשים ונערות, בכל תחום, בכל מבחן, בכל סביבה.

כחלק מהיציאה של פרויקט "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה" מוויקיפדיה, בחרתי שלא לפרסם בה את העבודה שלי. האמירות הבוטות ומחיקת ערכים שהיו פרי עמלם של סטודנטית וסטודנט חידדו את הצורך והחשיבות של הפרויקט. הבחירה שלי שלא להעלות את הערך שם היא מעשה פוליטי וסולידרי מבחינתי. אני מסרבת לשתף פעולה עם מערכת ומנגנונים הפועלים באופן כה בוטה כלפי נשים שהיו מושאי מחקר ומתבטאים באופן כה אלים כלפי חברותיי וחבריי הסטודנטיות והסטודנטים. 

השאלה שעומדת בבסיס הקושי להבין את ההתנגדות לחלק מהערכים הללו, היא מדוע בעצם? במי פוגע קיומו של ערך כזה או אחר על אישה, יהודייה או פלסטינית, יוצרת, לוחמת או פוליטיקאית? מדוע כה חשוב לבחון האם הנשים האלו "ראויות לערך" ולהשקיע זמן ואנרגיה בפסילתן ובמחיקתן הערכים אודותיהן? התחוור לי, שגם אם הפלטפורמה יכולה לאפשר דינמיות ואי-היררכיה, השמרנות הפטריארכלית של אוחזים במושכות מובילה אותם להמשיך ולהדיר נשים כשיטה. ההיתממות לגבי "האנציקלופדיה החופשית" ככלי קיבול טהור מאידיאולוגיות, ואחת התגובות, לפיה כתיבה על נשים בו היא "לכלוך הידע" באג'נדה פמיניסטית, כל כך לא רלוונטית לתקופתנו ומתעלמת מכל חשיבה ביקורתית ומכל שיח על יחסי כוח.

תחילה, נבהלתי מכך שאני מופתעת מהתגובות והמעשים החריפים של חלק מפעילי ויקיפדיה, הנשארים אנונימיים, חסרי שם ופנים, מחשש שאני פועלת בבועה פמיניסטית שאמנם ברורה לה צדקת הדרך, אך מנותקת מתהליכים ועמדות חברתיות השונות ממנה. לאחר החששות, ההתרחשויות חידדו לי את השליחות שמוטלת על כתפינו, נשות ואנשי החינוך פמיניסטיות ופמיניסטים. 

יש להוסיף ולהאיר בכל תחום ושדה סיפורים ומעשים של נשים שונות, לצד חינוך החושף את יחסי הכוחות המפעילים כל שדה ותחום. לפתח בצעירים והצעירות כלים שיאפשרו לבחון את המודר, המושתק והמופלה. אני מאחלת לנו שהדור הבא של מפעילי ומפעילות מיזמים דוגמת ויקיפדיה, אלה שיושבים ויושבות היום בכיתות ובמעגלי השיח של חברותיי וחבריי השותפים לדרך, יהיו מלאי תשוקה לערער על ההנחות הקיימות היום ולהפוך בעצמם את המרחב הווירטואלי לפמיניסטי, וכי תשוקה זו תחלחל גם בתגובות ובמאבקים פוליטיים בעיצוב דמותה של החברה הישראלית.

יעל אפריאט היא סטודנטית לתואר שני ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל-אביב, רכזת חינוך לנוער במצבי סיכון במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב, אשת חינוך ומדריכת מסעות לפולין

לערך לאה (לודז'ה) המרשטיין-זילברשטיין מאת יעל אפריאט