תמר אשל נולדה ב-24 ביולי 1920 באנגליה, אותה שנה היה זה בדיוק ט' באב. בת בכורה לזאב שוהם ולצילה פיינברג. הוריה שהו אז בלונדון בשליחות ההנהלה הציונית. כעבור כשלוש שנים הגיעו ארצה. היא גדלה בחיפה ולמדה בבית הספר הריאלי. בכיתה י"א נבחרה לוועד העליון של תלמידי בית הספר ועמדה בראשו. היה זה התפקיד הציבורי הראשון בסדרה של תפקידים שעוד תמלא: דיפלומטית ונציגת ישראל באו"ם, חברת כנסת, חברת מועצת העיר ירושלים וסגנית ראש העירייה, מזכ"לית נעמ"ת פעילה למען זכויות האדם וקידום מעמד האישה.
תמר אשל בת העשרים, לונדון 1940
בגיל 14 התגייסה להגנה, ובמרד הערבי מילאה תפקידי קישור ועסקה בהכנת רימונים ובפירוק אקדחים. בגיל 18 וחצי נסעה ללמוד אנטומולוגיה של צמחים באוניברסיטת לונדון, ושם השתתפה בהקמת תחנת אלחוט בלתי חוקית של ההגנה. באותם ימים גם התנדבה בבית חרושת לייצור תאי מקלענים למטוסי קרב ושירתה כאחראית קו הייצור, אישה יחידה בתפקיד זה. בתחילת שנת 1943 התנדבה לצבא הבריטי.
עם שחרורה שירתה כקצינת מודיעין בשירות הידיעות של ההגנה. בין היתר ריכזה את המודיעין לוועדת אונסקו"פ, ועדת האו"ם ששרטטה את המפות של חלוקת הארץ. בדצמבר 1947 נסעה למרסיי שבצרפת והיתה אחראית על עלייה ד', במסגרתה הועברו ארצה עולים ועולות בניירות מזויפים. בין היתר הנפיקו דרכונים ויצרו משפחות למראית עין והדריכו אותם בסיפור כיסוי. ב-1948 חזרה ארצה וכעבור כשלוש שנים הצטרפה למשרד החוץ.
כמו נשים רבות אחרות, תמר אשל לא היתה מודעת לבעיות של ציבור הנשים בחברה בישראל ולשורשיהן. זאת למרות שאימא שלה, צילה פיינברג (שוהם), היתה פמיניסטית, שפעלה לקידום זכויות נשים במסגרת תפקידיה נמנתה עם בכירים בויצ"ו ובהתאחדות נשים לשוויון זכויות.
כמו נשים רבות אחרות, המודעות של תמר אשל עלתה כאשר התוודעה לדברים ולמדה עליהם. במקרה שלה היה זה בנסיבות מקצועיות, כשהיתה חברה בוועדה למעמד האישה באו"ם ובשנת 1961 נבחרה ליו"ר. תפקיד זה העלה בה מודעות למצוקותיהן של נשים במקומות שונים בעולם.
יו"ר הוועדה באו"ם, 1961
מודעות זו הובילה לחשבון נפש מהיר, במהלכו פנתה לבדוק מהן מצוקותיהן של נשים במדינת ישראל ולא פחות חשוב מזה, מה היא יכולה לעשות. לפני כשלוש שנים התראיינה לסרט של מגזין גימלאי רמת-גן, וכך סיפרה:
"אני רוצה להודות שאמי הייתה לוחמת מאוד אמיצה לזכויות האישה ואני אף פעם ל הסכמתי איתה. מרתי לה: אתן הנשים צריכות לעבוד בעולם עם הגברים ולהראות את כוחכן. לא התעניינתי בזה. אבל כשהייתי באו"ם באו אליי משלחות מארצות שונות לבקש את עזרתי שאני אעזור להן לפתור את הבעיות של מעמד האישה בארצות שלהן. ואני התביישתי. אני עוזרת לאחרים ואני אינני יודעת דבר על מה שקורה בארץ? התחלתי להתעניין בחצר האחורית שלי ונבהלתי. מה קורה במעמד האישה בארץ. ואז גם התחלתי להיות פעילה בנושא הזה".
בראשית שנות השבעים כיהנה כיו"ר מועצת ארגוני הנשים בישראל, סגנית יו"ר מועצת ארגוני הנשים הבינלאומי, סגנית נשיאה של מועצת הנשים היהודיות הבינלאומית, חברת מועצת הנשים ליד ראש העיר ירושלים ונמנתה עם מייסדות שדולת הנשים.
בשנת 1974 נבחרה למזכ"ל מועצת הפועלות שהיתה לנעמ"ת. עם כניסתה לתפקיד מיקדה את פעילותה בדור הצעיר וערכה שינויים ארגוניים בתנועה. כשעמדה בראש נעמ"ת פעלה לתיקון חוק ההפלות וקידמה את הקמת הוועדה לקידום מעמד האישה, שהיום נקראת הוועדה לקידום השוויון המגדרי.
בכנסת התשיעית ובכנסת העשירית רק כעשרה אחוז מחברי הכנסת היו נשים. גם בכהונתה בכנסת, היא מספרת, ראתה את עצמה כמייצגת קבוצת מיעוט בישראל. בכנסת העשירית יזמה את הקמת ועדת המשנה לתיקון החוק הפלילי בענייני אונס וכיהנה בה כחברה, ויזמה שינוי ביחס המשטרה לאלימות במשפחה. גם אחרי שפרשה מבית המחוקקים המשיכה בפעילות במסגרת המערך ונעמ"ת. במבט לאחור, הגיעה למסקנה שהיא אינה מייצגת כלל את מעמדן של נשים בישראל. בעצם, ההפך.
לימים סיפרה: "התבקשתי בעבר להרצות בפני סטודנטיות שלמדו על מגדר באוניברסיטה. תמיד היתה שאלה, איך עשית את זה, איך את הצלחת? התמזל מזלי לצמוח בתקופה שבה נזקקו לאנשים. כשזימנו אותי לעבודה אף פעם לא עלתה השאלה שאני אישה. ולכן אני אומרת: אל תלמדו ממני. כי אני יודעת שהמצב לגמרי שונה היום".
גם בימים אלה תמר אשל היא אישה עסוקה מאוד. בשנים האחרונות היא פועלת לתיעוד משפחתה, ששורשיה נטועים בתולדות הארץ. תחקיר מרגש בתכנית עובדה בערוץ 2 חשף שאחד מענפיה השתרג לנצרת. הדוד שלה הוא אבשלום פיינברג, גיבור ארגון הריגול ניל"י, והיא קשורה למשפחות בלקינד וחנקין. משפחת אמה נמנתה עם הביל"ויים.
כשהסטודנטית תמר שטרן כתבה את הערך בויקיפדיה על צילה פיינברג (שוהם) היא נפגשה עם תמר. כשכתב הסטודנט עופר קמחי את הערך אולגה חנקין נעזר גם הוא בתמר אשל. היא עצמה, נמרצת כתמיד, קראה את הערך ושלחה תוספות ותיקונים.
עד לא מזמן, הערך תמר אשל בויקיפדיה העברית היה דל מאוד. הסטודנטית שיר יורקביץ שבחרה להרחיב את הערך ונסעה לראיין את תמר אשל, חזרה נפעמת. במסגרת שבוע הנשמע קולך להעלאת המוּדעות לאי השוויון בין המינים שהתקיים גם השנה בסמינר הקיבוצים, ארגנו הסטודנטיות את התערוכה "אשת חיל" בה בחרו דמויות נשים שהשפיעו עליהן. היא בחרה בתמר אשל, והציג את התמונה שלה מימי הפלמ"ח.
בעקבות החלטתה של ועדת השרים לסמלים וטקסים בראשות השרה לימור ליבנת כי בחג העצמאות ה-66 למדינת ישראל נשים בלבד ידליקו את המשואות ופנייתה של הוועדה לציבור להמליץ על נשים מתאימות, המליצה הסטודנטית על תמר אשל. ההמלצה הונחה על שולחן הוועדה. בסופו של דבר לא הדליקה השנה משואה, אך כתמיד לא נשארה בחוץ. בחודש שעבר השתתפה בפאנל של המועצה הציונית לכבוד נשים לוחמות, וסיפרה על פועלה בתקופת היישוב באנגליה, במצרים ובארץ.
תמר אשל ושיר יורקביץ, יוני 2014
גם ביום הולדתה היא עסוקה: היא נסעה לכנסת, להשתתף בטקס השבעתו של ידיד שלה משכבר הימים לנשיאות. למחרת נסעה לבקר את בני ובנות משפחתה ביישוב בדרום, שם התקיימה חגיגת יום הולדת כפולה. בשנה שעברה, בדיוק ביום ההולדת שלה, נולדה לתמר אשל נינה ושמה תמרה. יום הולדת שמח תמר, איחולי המשך עשייה פורייה ונמרצת.
תמר אשל הלכה לעולמה ב-24 ביולי 2022 בדיוק ביום הולדתה ה-102
פוסט מקסים וחשוב כל כך על אישה שאין כמוה. תודה שרון!