אחרי שעבר המועד האחרון להגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית של הכנסת העשרים, אפשר לקבוע שהעניין הרב שהתעורר בנוגע למספר הנשים בקרב המקומות הריאליים ברשימות השונות הוא כשלעצמו הישג בתולדות מעמד האישה במדינת ישראל. במהלך גיבוש הרשימות, אם בבחירות פנימיות ואם בהחלטת יחיד של ראש תנועה או מפלגה, נושא מידת ייצוגן של נשים כנבחרות ציבור עמד על סדר היום הציבורי וזכה למחמאות או עורר מחאות. בתוך כך חזרה ועלתה המודעות לחשיבות של איוש נשים בתפקידי מפתח בכלל. בהנחה שהתחזיות לפיהן מספר הנשים שיכהנו בכנסת העשרים יהיה הגבוה ביותר בתולדות המדינה, כ-25 אחוז מקרב חברי וחברות הבית, יהיה זה הישג בתולדות המאבק לקידום מעמד האישה במדינת ישראל. אך זה לא יספיק. למה?
זה לא יספיק לא רק מפני שמספר הנשים בכנסת עדיין יהיה רחוק מחלקנו היחסי בכלל האוכלוסייה. זה לא יספיק, מכיוון שהעיסוק בשאלה "כמה-כמה", כמה נשים יש בסיעה זו או אחרת וכמה גברים יש בה, הוא שטחי וגם מסוכן. להמשיך לקרוא