אם אתן נכנסות לסניף של סטימצקי ומחפשות ספרים בנושא לימודי נשים או ספרים העוסקים בנושא מגדר, תמצאו אותם על מדף שעליו מודבקת התווית "נשים וזוגיות". אחד מהם הוא הספר אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, שראה אור בסדרת מגדרים של הקיבוץ המאוחד. מה פתאום ספר בנושא נשים שעברו את השואה מקוטלג על מדף "נשים וזוגיות"? ומה זה בכלל "נשים וזוגיות"? ולמה אין ברשת הספרים הזו מדף ספרים שנקרא "גברים וזוגיות"? 

בירור אצל המוכרניות מלמד שהן מסדרות את הספרים בחנות על פי הוראה מגבוה. גם הן חושבות שאין קשר בין נושא הספר לבין התווית שעל המדף "נשים וזוגיות" אלא למדף ספרי ההיסטוריה, או לנושא השואה. הן לא יודעות מי אחראים לקיטלוג, אבל ככה זה, ודי. ציניקן אחד נחמד אמר לי שאני דווקא צריכה לשמוח: "נשים וזוגיות" הוא מדף פופולרי מאוד, מה שעשוי להעלות את מידת החשיפה לספר ואולי גם את מספר העותקים שיימכרו.

הספר אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית הוא מחקר על החברה הישראלית והשואה בשנות המדינה הראשונות. עיקרו סיפוריהן של נשים שעברו את השואה כפי ששמע והשמיע אותם הציבור הישראלי. זהו ספר שגיבורותיו הם נשים, אך עניינו נשים וגברים. הממצאים מצטרפים לתמונה רחבה שמראה בצורה ברורה, ותסלחו לי על הקלישאה, שדברים שרואים מכאן לא תמיד רואים משם, וכי טענות ותיקות זקוקות לחשיבה מחודשת.

המשימה הבאה היא להעלותם, באופן מטאפורי וממשי, על מדף ספרי ההיסטוריה – לגווניה ולתקופותיה. זה קורה בספריות האוניברסיטאיות ובדרך כלל גם הציבוריות, אבל לא ברשת גדולה להפצת ספרים, שגם אחרי עשרות שנות פעילות ממשיכה להנציח על מדפיה את התפישה הישנה: יש היסטוריה, ויש נשים. גם אז אין זה מדף משלנו: התווית "נשים וזוגיות" מלמדת שגם על המדף האישה ממשיכה להיות תלויה בגבר, כאילו בלי זוגיות אין לה קיום.

המוכרות שדיברתי איתן היו פרקטיות. על המדף להתנהל בדיוק כפי שקבעה היד שמקטלגת ספרים במחשב המרכזי. ניסיון פרטיזני להעביר את העותק למדף אחר נקטע באיבו. בכל זאת, לא נעים. כמה סמליות יש בזה שתוחמים אותך במרחב שאת לא רוצה ולא אמורה להיות בו, והניסיונות לתקן את המצב באמצעים כשרים מעלים חרס, לא כל שכן לפרוץ את הגבול ולהגיע למדף ספרי ההיסטוריה? הספר שלי לא לבד. הגיע הזמן לשחרר את הספרים האלה מהמדף "נשים וזוגיות" ולקטלג אותם במדפים מתאימים.

פניתי לסטימצקי. האחראית על אתר האינטרנט תיקנה את המצב. זו חוכמה, אבל קטנה: המדף הווירטואלי גדול מספיק כדי להכיל אותו הכותר על גבי יותר ממדף אחד, כך שנשים אמנם לעולם הן נשים, אך מקום יימצא להן גם בהיסטוריה של כולם. לא במקרה מי שנענתה במהירות לבקשתי היא אישה. לא כך במדפי החנויות.

האחראית לבואה של הסנונית הראשונה המבשרת את התיקון היתה העיתונות.  אסתי אהרונוביץ כתבה על כך במוסף הארץ. מיד לאחר שפנתה לקבלת תגובה, הוחלפה הכותרת "נשים וזוכיות" באתר האינטרנט ל"נשים ומגדר". ממחלקת הקניינות מסרו לה ש"לפני חודש שונה הקטלוג מ’נשים וזוגיות’ ל’נשים, זוגיות ומגדר’". ובכלל, על המדפים האלה נמצאות רבות וטובות כמו יפה ברלוביץ, טובה כהן ונורה אפרון. בקיצר, צאי מההיסטריה. ולא היה זה אחרי חודש, אלא בעקבות פנייתה של כתבת הארץ. האם הוחלפו התוויות על מדפי החנויות? התשובה היא: לא.

ואז, נשים יקרות שאת רובן בכלל לא הכרתי קודם, החליטו לא לשתוק. הן יזמו עצומה ובה מחאה נגד שיטת הקיטלוג של סטימצקי וקריאה לקטלג את הספר, כמו ספרים אחרים בנושא, בקטגוריה של מגדר וכמובן שלא בצמוד לתפקידים נשיים סטריאוטיפיים ובראשם "זוגיות". העצומה לא הזיזה לראשי רשת סטימצקי את קצה הזרת. אבל היא הזיזה עוד נשים ועוד גברים ולימדה עוד משהו על עוצמתה של אחווה בין נשים.

הרבה מבצעים זרמו מאז ברשתות הספרים. יותר מדי חנויות קטנות נסגרו, שבוע הספר ממשיך לא להיות מה שהיה פעם, נשים בחנויות הספרים ממשיכות להיות בזוגיות, או במשפחה, או בבית, ומי שעושים את ההיסטוריה הם גברים, נשים וגברים ממשיכים לנסות לתקן את המצב, ואני פתחתי בלוג וקראתי לו אל מדף ספרי ההיסטוריה.