פורסם בעיתון הארץ
לאחרונה נסיעה בנתיבי איילון מזמנת שתי הפתעות. אחת נעימה: התנועה זורמת, רוב הזמן מהירות הנהיגה אף עולה על 50 קמ"ש. האחרת פחות נעימה: הגשר בין מחלף השלום למחלף לה גווארדיה כבר לא נקרא "גשר יהודית" אלא "גשר יצחק נבון".
יהודית מונטיפיורי 1862-1784
מבלי לפגוע בשמו וזכרו של הנשיא החמישי, שר החינוך והתרבות וחבר כנסת, איש רב־פעלים וזכויות, משמעות השינוי היא מחיקת שמה וזכרה של אשה מהמרחב הציבורי – יהודית מונטיפיורי, אקטיביסטית פילנתרופית שחיה ופעלה במאה ה-19.
יהודית מונטיפיורי נולדה ב-20 בפברואר 1784, בת ללידיה ויהושע לוי ברנט הכהן, איש עסקים אשכנזי שהיגר מאמסטרדם ללונדון. היה לה כישרון לשפות: במהלך חייה היא למדה צרפתית, גרמנית, איטלקית, עברית וגם ערבית. בנעוריה, לצד לימודי ספרות, מוסיקה ואמנות, גילתה חוש לעסקים.
ב-1812 נישאה למשה מונטיפיורי, בן למשפחה ספרדית. הם היו כמעט באותו גיל. יחד הם נסעו בעולם, בין היתר לארץ־ישראל. היא היתה פעילה מאוד ביוזמות הפילנתרופיות שלו, במיוחד באלה הקשורות לעזרה סוציאלית, ובפירוש לא היתה רק בגדר אשתו של גבר רב־עוצמה ועשיר כקורח: היא בעצמה היתה בת לאחת המשפחות העשירות בקהילה היהודית באנגליה, שהיה לה גם קשרי נישואין עם משפחת רוטשילד.
באנתולוגיה "אשה ואם בישראל", שראתה אור ב–1959, הקדישה הסופרת והמחנכת יהודית הררי (אייזנברג) פרק נכבד ליהודית מונטיפיורי, שאמנם נודעה בעיקר בתור "אשת השֹר מונטיפיורי" אך האמת היא, שהיתה שותפה שווה לפועלו והשניים היו, היא כתבה, "נאהבים, שרעיון אחד ומעשים משותפים היו מנת חלקם בחייהם".
שניהם, קבעה הררי, היו בעלי תרומה אדירה ושווה ליישוב החדש בארץ. הררי הציגה אותו בתור "חברהּ הנאמן, שותפה העיקרי בעבודת התחיה, השר משה". זה מדבר בעד עצמו. בהמשך, כשתיארה את תרומתו של מונטיפיורי למען יהודים היא נקטה לשון רבים, וכך הנכיחה את חשיבותה ההיסטורית של אשתו.
השותפות השווה בין יהודית למשה מונטיפיורי משתקפת בספר שחיבר ד"ר אליעזר הלוי (1809–1888), שהיה המזכיר והעוזר של מונטיפיורי במשך עשרות שנים, שנקרא "ספרי הזיכרונות לסיר משה מונטיפיורי ורעייתו יהודית". כלשון ההקדמה מאת הסופר, המתרגם והעיתונאי ישראל חיים טביוב (1857–1920), זוהי ביוגרפיה של שתי נפשות. אפשר לקרוא זאת באתר פרויקט בן־יהודה.
יומניה ורשמי המסע של מונטיפיורי הם מקורות היסטוריים בעלי ערך. "יומנה הנפלא של יהודית מתאר את הארץ בכל יופיה והדרה, בשוממותה וחורבנה", כתבה הררי. ביומניה "היא מתגלה בכל עוז רוחה, בגדולתה הרוחנית ואצילותה הנפשית, באהבתה לאדם ולטבע". לפי ההיסטוריון פרופ' ישראל ברטל, בכוחם של רשמי המסע שלה למצרים וארץ ישראל (1827) להאיר פרקים מוקדמים בביוגרפיה של משה מונטיפיורי (פתח דבר ל"רשמי מסע" מאת יהודית מונטיפיורי, יד יצחק בן־צבי).
יומניה גם מלמדים על חייה כאשה יהודייה באנגליה, לרבות קטעים בהם תיארה חזות חיצונית ותכונות אופי של מי שנקרו בדרכה וגם מאכלים ומשקאות. לפי הערך עליה באנציקלופדיה לנשים יהודיות ספרי מסע שלה הם בעלי חשיבות היסטורית מכיוון שבאותה תקופה נדיר היה שנשים יהודיות יצאו למסעות, לא כל שכן תיעדו זאת. יש חשיבות גם לפעילותה כאשה יהודייה בזירה הבינלאומית, קל וחומר בארץ ישראל. אגב מאכלים ומשקאות – מונטיפיורי נחשבת למחברת ספר הבישול היהודי הראשון שהופיע באנגליה בשנת 1846
מונטיפיורי האריכה ימים ונפטרה כשהיתה קרובה לגיל 80. הלוי תיאר כיצד השר מונטיפיורי כאב את חסרונה ומדי פעם שאל את עצמו, כאשר נדרש לקבל החלטות, מה היא היתה אומרת. הדרך לרפא את כאבו, כתבה הררי, היתה להמשיך במפעל חייהם: זה הביא אותו עוד פעמיים לארץ ישראל, כשהיה בן 90 וכשהיה בן 100. בשנת 1885 הוא נפטר.
בשיר "השר משה מונטיפיורי" שכתב חיים חפר (והלחין דובי זלצר) יהודית מונטיפיורי לא נזכרת. השיר מתמקד בשנותיו האחרונות, עד שמלאך המוות אסף אותו אליו בגיל 101. אז, "את העיניים עצם הוא בבקשו / רק אבן ירושלמית מתחת לראשו / עטוף טלית של משי ונח בתוך ארון / גמר השר משה את מסעו האחרון". מלבד טלית המשי, אותה קיבל מאמו לרגל נישואיו, והאבן הירושלמית, מונטיפיורי ציווה להכניס לארונו כמה פריטים נוספים, בהם מטפחת המשי שעטתה יהודית אהובתו ביום חתונתם.
חפר כתב את השיר על מונטיפיורי לסרט "אני ירושלמי" (1971) של יהורם גאון, שנכלל אחר כך בתקליט בשם זה. הסרט והתקליט מהדהדים את זיכרונותיו של יצחק נבון, בן למשפחה ספרדית שגדל בשכונת אהל משה, שנקראה על שם מונטיפיורי. בערך באותו הזמן הועלה לראשונה המחזה "בוסתן ספרדי" פרי עטו של נבון, על הווי אותה השכונה.
"גשר יהודית" עורר מחלוקת מכיוון שעבודות ההקמה נמשכו גם בשבת. סביר להניח שהקשר בין התנגדות הדתיים לבנייה – עד קריאה מצד רבנים להחרימו – לבין מחיקת שמה של אשה עם חניכתו הוא מקרי בלבד. אך במבחן המציאות קשה להתעלם מסמיכות הזמנים. מה גם, שיצחק נבון (1921–2015) כבר מונצח בהרבה מאוד אתרים בארץ.
לפי אתר העמותה להנצחת מורשת הנשיא החמישי יצחק נבון, יותר מ-50 אתרים כבר נקראים על שמו, בהם בתי ספר, רחובות, כיכר ועתה גם גשר, וכ-20 אתרים נמצאים בתהליכי אישור. אתרים על שם גברים יש מספיק, אפילו יותר מדי. אמנם השם "גשר יצחק נבון" כבר נמצא על הגשר, סמוך למחלף השלום, אך לא מאוחר לבצע מהלך נבון שישיב את שמה וזכרה של יהודית מונטיפיורי למקומם.