ב-8 במרץ 2016 נפתחה במוזיאון השואה בפריז התערוכה "נשים בהתנגדות", 19 באפריל הוא יום השנה לפרוץ מרד גטו ורשה. לכבוד אלה ועוד הגעתי למוזיאון כדי לספר על נשים במחתרות הגטאות, ועל גילויי התנגדות של נשים בשואה בכלל.
הדרך למוזיאון השואה בפאריז, רובע מארה
ההרצאה והשיחה התקיימו ביום ראשון אחר הצהריים. זה השאיר יום וחצי לשוטטות. מכיוון שלא היה לי הרבה זמן החלטתי לנהוג בתבונה – לא לתכנן כמעט כלום, ולא למהר לשום מקום.
ראשיתו של מוזיאון השואה בפריז במרכז תיעוד שהוקם עוד בשנות הארבעים, וחידש פניו ב-2005. זהו מרכז תיעוד ומרכז הנצחה, ובו תערוכה קבועה על השואה ועל תולדות היהודים בצרפת במלחמת העולם השנייה ותערוכות מתחלפות. על קיר השמות מופיעים שמות של 76,000 גברים, נשים וילדים שגורשו מצרפת. במוזיאון מרכז תיעוד ולמידה, ספרייה, חנות ספרים ועוד. הכניסה חופשית. פתוח בימי חול מ-10 בבוקר עד 6 בערב. בשבת סגור.
התערוכה "נשים בהתנגדות" נפתחה ביום האישה הבינלאומי ומוצגת בשני חללים במוזיאון, ובהם תמונות, מסמכים וחפצים המביאים את סיפוריהן של גילויי התנגדות של נשים בצרפת ובאירופה הכבושה בכלל. על קיר מרכזי תמונותיהן של נשים, ביניהן חברות המחתרות בגטאות, צביה לובטקין, חווקה פולמן-רבן ופרומקה פלוטניצקה, רוז'ה רובוטה וחברותיה שהבריחו חומר נפץ באושוויץ, ורחל אוירבך, מפעילי "עונג שבת" בגטו ורשה. גם חנה סנש וחביבה רייק נזכרות בה. התערוכה תינעל ב-30 בספטמבר 2016.
האירוע במוזיאון השואה הוקדש לתפקיד העיקרי של הנשים במחתרות החמושות בגטאות– קישור ושליחות. כחברות מחתרת, הן נעו בדרכים: בגטו ובצד הארי, בריכוזי יהודים ששולחו למחנות, בתחנות רכבת וברכבות. הן יצאו למשימותיהן לבדן, בזהות שאולה, מצוידות במסמכים מזויפים, במטרה להעביר נשק, מסמכים, כסף, מכתבים ומידע.
הלה שיפר ושושנה לנגר / ארכיון בית לוחמי הגטאות
רשמית, לא היה זה תפקיד בכיר. בפועל, הן לחמו בחזית. מדוע קודמו נשים לחזית לחימה זו? האם בכך פרצו דרך לנשים אחרות?שאלות אלו ועוד עמדו במרכז ההרצאה והשיחה, שעסקה גם בלחימה בגטאות מנקודת המבט של נשים ועל אופני התנגדות של נשים בתקופת השואה בכלל. את האירוע יזמה ואירגנה ד"ר ליויה פרנס ממוזיאון השואה, והנחתה ד"ר מישל טאובר, מרצה לספרות עברית מודרנית באוניברסיטת פריז וגם זמרת יידיש, שתופיע השבוע במרכז סוזאן דלל ביפו במסגרת פסטיבל היידיש הבינלאומי.
המוזיאון שוכן בחלק הדרומי של הרובע הרביעי של פריז, המארה, שתופס מקום מרכזי בכל תוצאת חיפוש בגוגל בנושא תיירות וטיולים בפריז. כל ההמלצות כוללות את פלאס דה ווז' והיא נמצאת במקום השני ברשימת אתרי החובה בבלוג הפריזאית. הכיכר היא העתיקה בכיכרות פריז, והחלה להיבנות במאה ה-17. מוקדם בבוקר מקיפים אותה מקומיים שיוצאים לריצת בוקר. בכל שעות היום זה מקום מצוין לשבת על ספסל עם או בלי קפה. מותר לשבת על הדשא.
צפון-מערבית לכיכר שוכן מוזיאון הקרנבלה שהתצוגה שלו מוקדשת להיסטוריה של פריז. באתר פרנקופילים אנונימיים יש המלצה חמה לבקר בו, שכן זוהי אחת האטרקציות החשובות בעיר, עם כל הכבוד לאייפל וללובר. אצל הפרנקופיל יש גם סיפור הצעה למסלול טיול ברובע ופוסט על ההיסטוריה של פלאס דה ווז'. כרגע חלק מן התצוגה במוזיאון הקרנבלה בשיפוצים, אך עדיין כדאי להיכנס. לא רחוק משם מוזיאון פיקסו. בכל כניסה יש מאבטח. לפתוח את התיק, בלי שום סיל-וו-פלה. להרים ידיים לצדדים – יש עלייך נשק, מאדאם?
בטיול במארה אפשר לפגוש באוכל מוכָּר. אוכל יהודי יש במאפייה של סשה פינקלשטיין, כולל בייגל אמריקאי עם דג כבוש. באותו הרחוב, Rue des Rosiers, ספרתי שלוש פלאפליות. ביד אחת מחזיקים חצי פיתה פתוחה מלאה בכל טוב (נדמה לי שיש גם סביח) וביד השנייה מנקרים במזלג. בין הפלאפליות יש גם קרפ מצוין עם תור ארוך לא פחות. שווה להמתין. ההמלצה שלי: לכו על המלוח.
הקרפ המצוין: La Droguerie du Marais.
על פטיסרי באמת אין מה להמליץ, לכו בעקבות העיניים והאף.
תודה לד"ר ליויה פרנס