פורסם בעיתון הארץ
גם הפרסומת שמשודרת עכשיו לתרכובת מזון לתינוקות, שמככבות בה אמהות מפונפנות, משקפת את המציאות. קבוצת ווטסאפ "גן מיכל" מקבלת דיווח מהשטח: אחת שחשבה שהיא יודעת, מעדכנת על רכיב לא רצוי בתחליף חלב לתינוקות. אמנם הרכיבים בתחליפי החלב, כפי שלמדנו מפרשת רמדיה, הם בבחינת דיני נפשות, אך מהפרסומת מתקבל הרושם שאפשר להירגע. אף אחת מהנשים, בין שהיא בישיבה במשרד או על הספסל בגינה, אינה משנה את סדר היום.
הלאה משרד הבריאות, תחי הסמכות האימהית, המניחה שהאחריות על ההזנה היא התפקיד הבלעדי של האישה. שיאה בשוס המסיים, כשגבר מבוהל מגלה שצירפו אותו לקבוצה הזו בטעות. מי פה אמרה הדרה?
קבוצות הווטסאפ שצצות כפטריות אחרי גשם אספות ההורים של תחילת השנה, הן לא פעם קבוצות לאמהות בלבד. בקבוצות אלה יבקשו להביא לגן תפוחים חתוכים לכבוד ראש השנה, יעדכנו שצריך להביא מחברת חשבון עטופה, יזכירו מתי הילדים צריכים להגיע בחולצה לבנה, וגם יבררו האם ישנם שניים-שלושה אבות שיכולים לבוא לעזור בהקמת סוכה בבית הספר.
הבעיה היא, שהאבות של הילדים אינם מצורפים לקבוצות האלה, ולכן השאלה היא בעצם, מי מהאמהות יכולה לשלוח את בן זוגה החזק למשימה. כך, גם אבות שחשוב להם להיות מעורבים בחיי היום יום של ילדיהם, למשל כשיאפו עוגת צ'יק צ'ק וכשייקחו מהר פטיש ומסמר, נשארים בחוץ. וכמה שזה חבל
על פניו, יש היגיון בקבוצות ווטסאפ לאמהות בלבד, ואף שיקוף של המציאות. רוב ההורים העומדים בשער הגן בשעה ארבע הן נשים, רוב ההורים המגיעים לאסיפות ההורים הן נשים, כך גם בוועדי הגן או הכיתה. על פי ההיגיון הזה, מכיוון שנשים, עובדות גם מחוץ לבית או לא, הן אלו שאחראיות לאחזקת הבית, כולל המטלות הקשורות בילדים, אין סיבה לצרף את מי שזה בוודאי לא מעניין אותו.
מגמה זו ניכרה עוד לפני שזינקה הפופולאריות של האפליקציה, כשבדפי קשר מעוצבים של גני ילדים פורסמו תחת התמונות של הקטנים מספרי הטלפון בבית והטלפון הנייד של האמהות בלבד. הרי ממילא הן שמארגנות וקובעות, מתאמות ומפיקות – בשביל מה לבלבל את המוח של אבא שהלך לעבודה.
אך הגיון זה הוא שיקוף של אותה המציאות המנתבת את הבנות למשחקי נסיכות ואת הבנים למשחקי הרכבה; אותה מציאות המתעלת את הבנים להתאמץ בשיעורי מתמטיקה ולבחור ללמוד במגמה שיש בה פוטנציאל השתכרות גבוה, ולא פעם מוותרת לבנות שלא מתעקשות לבחור אחרת לסלול את דרכן למקצוע נשי מסורתי.
זו אותה מציאות שבה שואלים אותך בראיון עבודה – כמובן בדרך אגב – מתי את מתכננת ללדת ומי עם הילדים אחרי הצהריים, או מה פתאום אתה, גבר נשוי ולא גרוש, מבקש לצאת מהעבודה פעמיים בשבוע לפני שקיעת החמה. זו אותה מציאות המניחה מראש,כי האחריות הבלעדית לביצוע המטלות הקשורות בגידול הילדים וחינוכם מוטלת על האם, ולא על הורים.
אמנם אפשר להניח, שאם אחד האבות יבקש להצטרף לקבוצה כזאת יצרפו אותו, גם אם בלי שמחה. אך הבעיה היא בהנחה הבסיסית, שאין זה מקומו. אב שמבקש מיוזמתו להצטרף לקבוצה כזו דומה לבן שרוצה להירשם לחוג ריקוד. המבוגרים שבויים בסטריאוטיפים פי כמה מהילדים והילדות, שעד שאיננו מדכאים אותם (גם אם באופן לא מודע), מקבלים בטבעיות את הבחירות של בני אדם, בלי הבדל בין משפחות בהן ההורים חיים ביחד או בנפרד, משפחות עם הורה אחד או אחת, חד מיניות, וגם משפחות שבהן האם עובדת שעות רבות מחוץ לבית ואבא לא עושה בושות.
אמנם האבות הם לא אלה ששכבו על המיטה בחדר לידה, אך כפי שיותר ויותר נמצאים לידינו שם, אין סיבה שהם לא יהיו מעורבים בהמשך. על כן מוטב ליצור מראש קבוצות ווטסאפ כקבוצות פתוחות, בלי הבדלי מגדר, ולאפשר להורים לבחור בעצמם כיצד הם מחלקים את המשימות. כפי שלכל ילדה וילד יש זכות שווה לבחור את המשחק, הצעצוע וצבע החולצה לפי נטיות הלב, כך גם להורים זכות שווה לקבל הודעות, בקשות ועדכונים בזמן אמת. אבא של רות, זו ממש לא טעות. ברוך הבא לגיהנום.
הארץ, גם אבא רוצה להיות בווטסאפ, 8 באוקטובר 2014
ויש המשך: אצלנו זה התחיל בתגובה של מנהלת קבוצת הווטסאפ בכיתה של הבן שלנו שנפתחה במילים: "כעיקרון יש פה רק אמהות". זה המשיך באמהות שהסבירו לי שככה זה בעולם, או באמהות שלא מבינות באמת מה הבעיה, כי בקבוצת הווטסאפ הזו "יש נציג אחד לכל משפחה" – כלומר, נציגה. אחרת שלחה אותי להתעסק בדברים יותר חשובים ו/או לחדול קשקשת ברשת. והנה עוד דוגמה לכך שחלקן של נשים בקיבועו של אי שוויון ההזדמנויות הוא משמעותי, ומרגיז אף יותר ממקומם של גברים בו. בינתיים, צורפו לקבוצת הווטסאפ של הכיתה כל האבות. גם אני שמחתי לגלות שלמעלה מ-80% מהם בחרו להישאר בקבוצה, ורק פחות מחמישית עזבו.