לאה גולדברג הלכה לעולמה בינואר 1970. ברדיו, כמו באמצעי תקשורת אחרים, יארצייט הוא הזדמנות לעסוק בנושא, מפני שהמועד מחייב. במקרה של זכרון השואה, לוח השנה מספק כמה הזדמנויות: יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכ"ז בניסן, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ב-27 בינואר וגם יום הקדיש הכללי בעשרה בטבת. אחד השירים הנפלאים שכתבה לאה גולדברג לפני יותר משבעים שנה והלחין חיים ברקני הוא 'את תלכי בשדה', שנקרא לפעמים גם 'האמנם'. השאלה האם זהו 'שיר שואה' היא נושא לדיון. חוקרים וחוקרות לא מתייגים אותו כך, גם לא מקורות פופולריים כדוגמת מאגר שירים גדול ברשת שלא כלל אותו ברשימת השירים ליום הזכרון לשואה, בה נמצאים "שיר הפרטיזנים", "פונאר" וגם "גרמניה לפני המלחמה" של שלמה ארצי ו"אפר ואבק" של יהודה פוליקר ויעקב גלעד. יחד עם זאת, סביר שהכורח להשמיע ביום זיכרון לאומי שירים עבריים שקטים מביא לרשימה זו גם את השיר "את תלכי בשדה".
לאה גולדברג בירושלים, 1946 / אנה ריבקין-בריק
אבל "את תלכי בשדה" הוא במידה רבה מאוד שיר על השואה. לתיוגו ככזה תורם גם עיתוי כתיבת הלחן: המלחין חיים (הניק) ברקני חיבר את המנגינה לטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה בקיבוץ יד מרדכי, אז ביצעה את השיר אורה זיטנר. אמנם גיבורת השיר היא אישה אחת, אך מילותיו משקפות את מציאות חייהן של נשים כה רבות שבתקופת השואה אחזו בנשק. הדרכים בהן הלכו היו לעולם דרכיה של הקבוצה בה היו חברות: החוליה הלוחמת, ארגון המחתרת בגטאות או שורת הפרטיזנים.
לא פעם הן הלכו לבדן: אלה היו משימותיהן של נשים שהעבירו מידע וכלי נשק בין הגטאות והשליכו נפשן מנגד פעם אחר פעם. 'להט השריפות' ו'הדרכים שסמרו מאימה ומדם' היו הדרכים באירופה. השדה הרטוב, ראי השלולית הזהוב, עלי האספסת ושלפי השיבולים היו של הקיבוץ בארץ בו בחרו לבנות את חייהן. במידה רבה היו ענוות ונכנעות: סיפור השואה שסיפרו לציבור בארץ לא היה סיפורן האישי. הן לא דיברו על עצמן, זאת בין היתר מפני שאף אחד לא שאל.
דבר, 1943. פורסם ליד סיפור של שלום עליכם
מקרב האוחזות בנשק בתקופת השואה נקשר השיר הזה לרוז'קה קורצ'אק (מרלא), שהיתה לוחמת הפ.פ.או בגטו וילנה ואחר כך בשורות הפרטיזנים ביערות. עם בואה ארצה, ועוד לא מלאו לה 24, סיפרה לאנשי היישוב על מוראות השואה ועל הפעולות של ארגוני המחתרת החמושים בגטו וביער. היא מסרה דו"ח בוועד הפועל של הקיבוץ הארצי, בוועידת ההסתדרות, בפני מועצת הפועלות והצטרפה ליושבים סביב מדורת הפלמ"ח. בין היתר נפגשה גם עם חיים וייצמן. בצו התנועה גם העלתה את הדברים על הכתב: ב-1946 פורסם ספרה להבות באפר. היא בנתה את חייה בארץ בקיבוץ עין-החורש. ב-1988 הלכה לעולמה.
שלישית מימין: רוז'קה קורצ'אק
במאמרה על רוז'קה קורצ'אק שבכותרתו שולבו מילים מן השיר "את תלכי בשדה" העלתה פרופ' דינה פורת את ההשערה לפיה כתבה לאה גולדברג את השיר בהשראת המפגש בינה לבין ניצולה הצעירה שגוללה בפני היישוב את מוראות השואה. "את תלכי בשדה" נקשר לרוז'קה קורצ'אק גם בעקבות הספד שנישא על קברה הפתוח, שנחתם בבית האחרון של השיר. המספידים גם ציינו שלאה גולדברג כתבה את השיר כשדמותה של לוחמת זו לנגד עיניה.
"את תלכי בשדה" לא היה זה שיר השואה היחיד שנקשר בשמה. אברהם שלונסקי תרגם את המנון הפ.פ.או. שנפתח בקריאה "אַל נָא תֹּאמַר: הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה/ אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה/ זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא/ וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה!" וידוע לכול כשיר הפרטיזנים, כפי ששמע אותו מרוז'קה קורצ'אק שאהבה לשיר.
רוז'קה קורצ'אק, 1988-1921
חיפוש ביוטיוב אחרי רוז'קה קורצ'אק מביא לסרט קצר על אודותיה. כצפוי, משולב בו השיר "את תלכי בשדה" בביצוע המוכר של חוה אלברשטיין. נראה שהמספידים והמנציחים הזדהו עמוקות עם השיר הנפלא הזה שבעבורם התכתב עם פרק חייה של אישה זו, כאילו לאה גולדברג באמת כתבה אותו בהשראת המפגש עמה. אך המציאות כפי שהתקיימה בפועל מלמדת שזה בלתי אפשרי.
רוז'קה קורצ'אק הגיעה ארצה בדצמבר 1944. לאה גולדברג כתבה את השיר 'את תלכי בשדה' לכל הפחות שנתיים קודם, והוא פורסם בעיתון דבר עוד ב-19 בפברואר 1943. היה זה יום ששי בשבוע. נושא חורבן יהדות אירופה עמד בראש סדר היום. בכותרת הראשית דווח על בואם שלילדי טהרן.
מאמר המערכת עסק באותו הנושא ובראש העמוד נקרא היישוב העברי בארץ-ישראל לפתוח לרווחה זרועותיו ולאמץ אל לבו את הילדים שהם "אודים מוצלים מאש החורבן" ולפעול במטרה להשריש "נצר רך זה שיצמיח ברכה לבניין המולדת". גם ידיעות אחרות בעמוד הראשון הוקדשו למתרחש באירופה, בין היתר דיווחו על אסיפות זיכרון שתפקידן לעורר את העולם לפעולה.
השיר "את תלכי בשדה" מתכתב עם הביוגרפיה האישית של רוז'קה קורצ'אק כפי שהוא מתכתב עם הביוגרפיה האישית של נשים צעירות אחרות שבתקופת השואה אחזו בנשק במסגרת חברותן בארגון מחתרת. במחשבה שנייה, אולי מוטב שלא ייחשב 'שיר שואה' אלא שיר עברי מכמיר לב בפני עצמו; כך נמשיך לשמוע אותו לאו דווקא ביארצייט, אלא במשך כל השנה.
רוז'קה קורצ'אק הלכה לעולמה ב-5 במרץ 1988. משלה ועליה אפשר לקרוא בספר רוז'קה: לחימתה, הגותה, דמותה (הוצאת מכון מורשת וספריית פועלים).
את תלכי בשדה מתוך האלבום כמו צמח בר | את תלכי בשדה – חוה אלברשטיין בהופעה | את תלכי בשדה בביצוע אורה זיטנר | אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית
שרון, שזרת סיפור אישי בשיר ונפתולי היסטוריה באופן מרגש, מעניין ומלמד. שאי ברכה בפועלך החשוב כל-כך. מתחייבת להמשיך לשיר [לעצמי] ולקרוא בדברייך. בוקר טוב, עדית
מרגש. וגם הספר. תודה.
פוסט מעניין, תודה.
זכור לי (ואני בכנות לא יודעת מאיפה זכור לי המידע הזה ועד כמה הוא נכון אם בכלל), שהשיר האמור, את תלכי בשדה, נכתב כחלק מויכוח של לאה גולדברג עם נתן אלתרמן בדבר תפקיד האמנות בזמן מלחמה, כשגולדברג טענה שגם בזמן מלחמה מותר לכתוב שירים ליריים (ומותר ומותר לאהוב). זה כמובן לא סותר את העובדה שייתכן והשיר קשור גם לרוז'קה קורצ'ק. האם את יודעת לאמת או להפריך את העובדה בדבר הויכוח בין גולדברג לאלתרמן?
תודה.
תודה לך (חבל שלא ציינת את שמך).
איני בקיאה בוויכוח בין גולדברג לאלתרמן, אבל מכירה את העמדה לפיה השיר "לא נכלל בקטגוריה של 'שירי שואה'", אותה שמעתי גם מחוקרי תקשורת וגם ממי שעוסקת בזה בשדה הספרות, אך זאת בנוגע למאפיינים שונים בשיר. יכול להיות שתמצאי את התשובה בכתביו של טוביה ריבנר, שכתב מונוגרפיה על לאה גולדברג.
תודה לך.
לא כתבתי את שמי כי הוספת תגובה תחת שם מחייבת לקשר את תגובתך לחשבון הג'ימייל שלך, ואני משתדלת להימנע מקישור חשבונות שכזה.
בכל אופן שמי מיירן, ואני מודה לך על התגובה ונהנית מהבלוג שלך מאוד.