האישה הידועה בארגון הריגול ניל"י, שפעל בתקופת מלחמת העולם הראשונה ומטרתו העיקרית הייתה לרגל לטובת הבריטים ונגד העות'מנים ששלטו אז בארץ, הייתה שרה אהרנסון, שהתאבדה בגיל 27. חמישים שנה אחרי שירתה בעצמה, ראה אור ספר הנוער "שרה גיבורת נילי" מאת דבורה עומר. 

פרידה לולו / פורסם במקור במאמרו של ד"ר ישראל בן דור

מלבד הגיבורה שרה אהרנסון, נזכרו בספר נשים אחרות שהיו קשורות לארגון. רבקה אהרנסון, אחותה הצעירה של שרה והצלע השלישית במשולש האהבים שטוותה עומר בין שתי האחיות לבין אבשלום פיינברג, שלימים נחשב ל"צבר" הראשון וטובה גלברג, שהייתה חברתה הקרובה של אהרנסון ויצאה למשימות ריגול, בין היתר בדמשק. אישה אחרת הוזכרה בשוליים, אם בכלל: הייתה זו פרידה לולו.

זירת הפעילות המרכזית של ניל"י הייתה תחנת הניסיונות בעתלית של אהרן אהרנסון, אגרונום בעל שם ופורץ דרך, האח הגדול של שרה אהרנסון. בתחנה זו פעל הארגון במסווה במטרה להעביר מידע לאניות הבריטיות שהתקרבו לחופי הארץ. דרכי התקשורת היו יוני דואר וגם פריטי לבוש שנתלו על חבל כביסה. 

מנהלת משק הבית של תחנת הניסיונות הייתה פרידה לולו, אישה צעירה. היא עבדה בבית משפחת אהרנסון במושבה זכרון יעקב ואחרי כן בתחנה בעתלית. אתר מוזיאון ניל"י מלמד שהיא "היתה שותפה נאמנה ושומרת סוד, בהיותה מודעת לחשיבות ומאידך לסיכונים הרבים שבפעולת רשת הריגול". באתר זה היא נכללת ברשימת אנשי בארגון. תמונתה מלמדת שהייתה כנראה הצעירה מכולם. 

פרידה לולו / מקור: אתר מוזיאון ניל"י

בת למשפחה ספרדית ותיקה

בדומה לאהרנסון שעברה עינויים מצד העותמנים כאשר נתפסה בזכרון יעקב והובלה למעצר בעודה כבולה באזיקים בחוצות המושבה, לולו נעצרה גם היא ועונתה. "כאשר נחשפה רשת הריגול היתה פרידה בין העצורים הרבים. היא הושלכה לכלא בנצרת ועברה שם סידרת עינויים קשה", כך מסופר. היא לא נשברה. אחרי המלחמה חזרה לעבוד בבית המשפחה וטיפלה באב, אפרים פישל אהרנסון. 

בספר "ניל"י: תולדותיה של העזה מדינית" (עורכים: אליעזר ליבנה, וסף נדבה, יורם אפרתי), על שתי מהדורותיו (1961, 1980), מסופר שפרידה לולו "הייתה בת למשפחה ספרדית ותיקה, מאנשי פקיעין שעברו לגור בחיפה. שירתה את שרה בעתלית. נאסרה וסבלה עינויים מידי התורכים בנצרת וידעה לשמור את סודה". היא הייתה שותפה למהלכים בתחנת הניסיונות ו"סייעה כפי יכולתה". מעבר לכך אין פירוט. 

האם היה זה מפני שהמקורות עליה שעמדו לרשותם של מחברי הספר היו מועטים? ייתכן. סביר להניח שפעילותה ממילא לא הוערכה כחשובה ביותר. היא הייתה "בסך הכול" מנהלת משק הבית, אחראית על ניקיון ובישול, אם בבית אהרנסון ואם בתחנת הניסיונות. הספר מלמד שפרידה לולו הייתה בעצמה אחד ממקורות המידע, ונראה שגם ראיינו אותה במסגרת איסוף החומר. 

מה כתבה עליה דבורה עומר

מיקומה של לולו כדמות שולית בספרי ההיסטוריה של ניל"י צורם לנוכח הפוטנציאל. מתוקף עבודתה זו, שהייתה מאחורי הקלעים, לולו הייתה חשופה לפעילותו של ארגון ניל"י ולדינמיקה שלו. כלפי חוץ, בדרכי הפעולה מול הבריטים ולהבדיל העותמנים, וכלפי פנים, בין החברים והחברות בארגון עצמו. זה צורם במיוחד לאור אופי פעילותו של הארגון עצמו, שפעל במסווה מעצם הווייתו. מה היא ידעה? אפשר רק לנחש. 

גם בספר "שרה גיבורת נילי" מוקמה לולו בשוליים. גם עומר ראתה בה "מנהלת משק בית" ולא יותר. בספר היא נזכרת פעמיים. "מנהלת המטבח", "פרידה טובת הלב", שהגישה ארוחה לאדם שהציג את עצמו בתור שליח מטעמו של אהרן אהרנסון, אך עד מהרה התברר שכוונותיו זדוניות. 

פרידה לולו נישאה לאברהם גרצ'וק והם גרו בחיפה. נולדו להם שלוש בנות: מרים, רינה ואהליבה. ד"ר ישראל בן דור, היסטוריון, מורה ובן משפחה, התחקה אחרי קורות חייה אחרי שעזבה את בית אהרנסון. הוא ניסה לברר כיצד בכלל נוצר הקשר בין צעירה, בת למשפחה ספרדית, לבין משפחת אהרנסון במושבה זכרון יעקב. להערכתו, הקשר נוצר בזכות עסקן וקרוב משפחה של לולו, שהשתתף בקורסים שלימד אהרנסון במסגרת פעילותו המקצועית והמחקרית. 

במאמר גם מתקן בן דור טעות נפוצה: שמה היה פַרידה ולא: פְרידה, כפי שכתוב למשל בנסח המנוקד של הספר "שרה גיבורת נילי". פרידה לולו הלכה לעולמה ביום א' בשבט תשמ"ו, ינואר 1986. על המצבה שלה חקוקות המלים: "נצר אחרון לקבוצת נילי". כמעט 36 שנה אחרי מותה, עדיין לא מאוחר לחלץ אותה משולי סיפורו המסעיר של תולדות ארגון זה.