אביה התנגד: מוטב שלא תרחק מהבית ותלמד מקצוע פרקטי, כמו תפירה. אמה תמכה ועודדה אותה לצאת ללמוד. הצעירה נסעה לז'נבה, שוויץ, ללמוד רפואה. מכיוון שעדיין לא מלאו לה 18 התקבלה לשנת ניסיון, אותה סיימה בהצטיינות. במהלך הלימודים השתתפה בפעילות אגודת הסטודנטים הציוניים, עמה נמנה גם חיים ויצמן, לימים הנשיא הראשון של מדינת ישראל.

עם סיום לימודיה, והיא כבת 23, עמדה בבחינות ההסמכה במוסקבה. ב-1908 עלתה לארץ-ישראל ובאה למושבה גדרה, שם גרה אחותה הגדולה אסתר ייבין, פעילת ציבור, לימים ממקימות התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות בארץ-ישראל וחברה באסיפת הנבחרים. אסתר ייבין הגיעה לגדרה שלוש שנים לפני כן עם בן זוגה ניסן ייבין ושלושת ילדיהם: יהודית, שולמית ושמואל, לימים פרופ' שמואל ייבין, ארכיאולוג עטור פרסים. 

החוקרת ד"ר צפורה שחורי-רובין כותבת שעם בואה של יוניס לגדרה היה עליה להתמודד עם עומס רב ביותר. היא היתה הרופאה היחידה באזור בו תנאי התברואה היו ירודים, מחלות מדבקות היו עניין שבשגרה. רופאים לא הגיעו עד גדרה, והיה עליה לשמש גם כרופאה מומחית בתחומים שונים. היא הגישה טיפול לכל אחד ואחת בלי הבדל דת, גזע ומין ובכל שעה משעות היממה. במקביל פתחה בית מרקחת. כדי לנוע ממקום למקום למדה לרכוב על חמור.

אחרי כשנה וחצי עזבה יוניס את גדרה והשתלבה בעבודה כמחליפה במספר מושבות שרופאיהן הקבועים נסעו להשתלם בחו"ל, ביניהן רחובות וחדרה, שם החליפה את ד"ר הלל יפה. ב-1910 קנתה חלקת אדמה בתל אביב ובכספה בנתה בית ברחוב השחר מס' 7. הבית שלה היה הבית הראשון בן שתי קומות בעיר תל אביב. לימים שכנו בו משרדים שונים, ביניהם גם מערכת "משמר" שהיה לעיתון "על המשמר" של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר. השכן ברחוב השחר היה ידיד ותיק שלה: מנחם שינקין, פעיל ציוני, גם הוא מראשוני העיר תל אביב, ומראשי מרכז בעלי המלאכה. ברחוב שנקרא על שמו שכנה מערכת העיתון "דבר".

הסופר והפובליציסט דוד סמילנסקי, ממייסדי העיר תל אביב גם הוא, סיפר שהבית של יוניס היה "מלא אור, ומן הגזוזטרה היפה נשקפו פני הים וכל העיר יפו. על יד הבית נטעו עצי נוי, פרחים ושושנים, כרי דשא". היה זה אחד הבתים המפוארים בתל אביב, ציין. החצר גבלה עם הגימנסיה העברית הרצליה. מכיוון שהקימה את ביתה זה זמן קצר אחרי הקמת העיר היא לא מונצחת בתור אחת המייסדים והמייסדות. 

בתל אביב עבדה בבית החולים ביפו וברפואה פרטית. היא היתה, כך סופר, "דמות נלבבת של 'דוקטור לעם'". ב-1913 הקימה מעון יום לילדים לאמהות שיצאו לעבודה והקימה את תחנת טיפת חלב הראשונה בעיר. אחר כך נסעה לברלין להשתלם בנושא תמותת תינוקות. עם שובה מונתה למנהלת מחלקת הנשים והיולדות בבית החולים ביפו. כמו כן היתה חברה בוועדה הסניטרית של העיר תל אביב, שפעלה להשגחה על ניקיון החצרות בעיר שהלכה ונבנתה. 

בארץ-ישראל בתחילת המאה העשרים מקצוע הרפואה היה מקצוע של גברים: מעט מאוד נשים היו רופאות והן עסקו בעיקר במיילדות.בבית החולים שער ציון ביפו היתה יוניס אחת משתי הנשים היחידות בסגל הרפואי, יחד עם הרופאה ד"ר אלכסנדרה (סוניה) בלקינד, שהיתה הרופאה הראשונה שם. שתיהן העניקו טיפול רפואי לכל הנשים באזור.

נוכחותן של שתי נשים רופאות תרמה מאוד: בזכותן נשים שעד אז נמנעו מבדיקה גינקולוגית מכיוון שגברים היו אלה שביצעו אותה, התחילו להגיע להיבדק בבית חולים. נוכחותן התעצמה במהלך מלחמת העולם הראשונה, כאשר הגברים מקרב הסגל הרפוא גויסו לצבא העותמני. יוניס ובלקינד העניקו טיפול רפואי לתושבי ותושבות תל אביב, יפו והמושבות הסמוכות.

היא נמנתה עם המייסדים של האגודה המדיצינית העברית בארץ, לימים ההסתדרות הרפואית. בשנים הראשונות היתה המזכירה בהתנדבות. אמנם שם האגודה כלל את המילה עברית, אך הפרוטוקולים נכתבו אז רוסית. בשנים הראשונות היתה חברה בוועדה הסניטרית של תל אביב.

לא נולדו לה ילדים משלה. לימים נישאה לסופר ש. בן ציון (שמחה אלתר גוטמן), אחרי שהתאלמן מאשתו רבקה, אחד מחמשת ילדיהם היה הצייר נחום גוטמן. בת 67 מתה ממחלה. ב-9 ביולי 1947 נטמנה בבית העלמין טרומפלדורבתל אביב. מסע ההלוויה, בו השתתפו ראשונים וראשונות של העיר תל אביב, יצא מבית החולים בעיר בו נפטרה ועבר ליד ביתה. לפי צוואתה, שנערכה כשבוע לפני פטירתה, לא נאמרו בהלוויה כל הספדים.

גילוי מצבה נערך כשלושה חודשים מאוחר יותר, אז גם נערך טקס. השתתפו בו אחותה אסתר ייבין, שנשאה דברי פתיחה, ומשפחתה של ייבין. נשאו דברים גם נציגים של ועד המושבה גדרה, שזכרו לה את פעילותה החלוצית במושבה בראשית המאה. הרופאה ד"ר מרים קיסילובה סמינלסקי, עמיתה מההסתדרות הרפואית וידידת נעורים, נשאה דברים לזכרה.

על המצבה של בת-שבע יוניס-גוטמן חקוק מקום הלידה אך לא שנת הלידה, אלא שנת עלייתה ארצה, בדומה לכיתוב על מצבות של עולים ועולות בעלייה השנייה. חקוקים עליה שמה ופועלה של הד"ר בת-שבע בתו של ר' שלמה יוניס, שנולדה בברסביה והיתה רופאה. "זכרה לא ימוש", כתב סמילנסקי בשלושים למותה.

בצוואתה הורתה בת-שבע יוניס להעביר כספים מעיזבונה למוסדות שונים, ביניהם הקרן הקיימת לישראל וההסתדרות הרפואית. הבית ברחוב השחר 7 נהרס לטובת הקמת רבי-קומות.

בשנת 1952 הונחה אבן פינה למרפאה על שמה בגדרה. ההסתדרת הרפואית מעניקה גם בשנים האחרונות מלגה ע"ש ד"ר בת-שבע יוניס. בשנת 1963 נחנכה בשכונת הדר יוסף בתל אביב תחנת טיפת חלב על שמה. אין על שמה רחוב: לא בגדרה, לא ברחובות ולא בתל אביב. באתר האינטרנט של המועצה המקומית גדרה אין לה כל אזכור. לפני ארבע שנים כתבה הסטודנטית רעות סגלצ'יק ערך אנציקלופדי עליה, והעלתה אותו לוויקיפדיה העברית.