פורסם במוסף ספרים של הארץ
כמעט 40 שנה אחרי שראה אור בראשונה, הספר "הבית של יעל" מאת מרים רות רלוונטי מתמיד. לא רק על רקע החשש כי שטף האפליקציות מדכא את היכולת לפתח משחקי דמיון ולנוכח צונאמי ספרי הנסיכות שהופך את יעל כפי שאיירה אותה אורה איל לנדירה. אלא מפני שכמו בשנות ה-70, גם היום ילדות וילדים כמהים למימוש זכותם לפרטיות וההורים שלהם לפעמים מעדיפים לשכוח את זה – למשל כשהם משתפים תמונות שלהם בפייסבוק – ומכיוון שגילוי תכונות ופיתוח יכולות כגון אלו של גיבורת הסיפור חיוניים, החל מתקופת האבן דרך ימי הטלוויזיה שחור-לבן והטאבלט ועד לעידן הגוגל יודע מה.
הילדה יעל היא עצמאית, בודקת גבולות, פועלת במסגרתם ואם צריך, היא פורצת אותם בדרך למטרה, במהלכה היא מגלה יצירתיות וגמישות. גם כשהפתרונות שמצאה נכשלים בשלב הפיילוט ("יעל ניסתה – והסל התהפך") או קורסים לנוכח מדיניות שמרנית של בעלי שליטה ("אמא קיפלה את המפה – אחת ושתיים – אין בית") רוחה לא נופלת היא לא חושבת להאשים אחרים בכשלונותיה.
לפני כשנתיים הסביר סגן נשיא בכיר הממונה על גיוס עובדים בגוגל בראיון ל"ניו יורק טיימס" שהיכולות ללמוד ולעבד מידע, לחבר בין פריטים שלכאורה אינם קשורים ולקחת אחריות על כישלונות נמנות עם התכונות הנדרשות לעבודה אצלם. אם גוגל לא יקבלו את יעל של מרים רות לעבודה, יש להם בעיה בראייה.
גם לאימא של יעל יש זכויות שאי אפשר לשלול ממנה. אמנם אין לה שם ואין לה פנים וברור שהיא אחראית על אחזקת הבית קל וחומר כי האב נעדר וגו', אך אין פירושו של דבר שאימהותה מבטלת את עיסוקיה ודעותיה. האישה בסיפור לא חייבת לשעשע תמידית את הבת שלה, בטח לא להכיל את הרצונות והצרכים של הילדה וממש מותר לה להתעצבן ולהגיד "מה את מקשקשת יעל?!" מבלי להיסקל על ידי מומחיות להורות.
ילדה שיקריאו לה היום את "הבית של יעל" תלמד שאת יכולה להשיג מה שאת רוצה, שיש לך זכות לפרטיות וזכות לעמוד על שלך, ואם וכאשר המרחב המוכר והידוע, התחום והמוגבל, אינו מאפשר לך זאת, עלייך לעמוד על רגלייך, לפתוח דלת או לשבור קיר וגם אם לא קלה דרכך, בבית או בחוץ, תעשי ותצליחי.
הארץ מוסף ספרים, אלה הגיבורים הספרותיים שלנו, שבוע הספר העברי 2016