אחרי שעבר המועד האחרון להגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית של הכנסת העשרים, אפשר לקבוע שהעניין הרב שהתעורר בנוגע למספר הנשים בקרב המקומות הריאליים ברשימות השונות הוא כשלעצמו הישג בתולדות מעמד האישה במדינת ישראל. במהלך גיבוש הרשימות, אם בבחירות פנימיות ואם בהחלטת יחיד של ראש תנועה או מפלגה, נושא מידת ייצוגן של נשים כנבחרות ציבור עמד על סדר היום הציבורי וזכה למחמאות או עורר מחאות. בתוך כך חזרה ועלתה המודעות לחשיבות של איוש נשים בתפקידי מפתח בכלל. בהנחה שהתחזיות לפיהן מספר הנשים שיכהנו בכנסת העשרים יהיה הגבוה ביותר בתולדות המדינה, כ-25 אחוז מקרב חברי וחברות הבית, יהיה זה הישג בתולדות המאבק לקידום מעמד האישה במדינת ישראל. אך זה לא יספיק. למה?

ח"כ מרב מיכאלי / פייסבוק

זה לא יספיק לא רק מפני שמספר הנשים בכנסת עדיין יהיה רחוק מחלקנו היחסי בכלל האוכלוסייה. זה לא יספיק, מכיוון שהעיסוק בשאלה "כמה-כמה", כמה נשים יש בסיעה זו או אחרת וכמה גברים יש בה, הוא שטחי וגם מסוכן. הוא עלול להשכיח מלבנו את העובדה שהישג מספרי הוא אמצעי, לא המטרה.

זה לא יספיק כי התשובה לשאלה כמה-כמה, אם בנוגע לרשימה לכנסת בה מספר הנשים נמוך, למשל הליכוד, ואם בנוגע לרשימה לכנסת בה מספר הנשים גבוה, למשל המחנה הציוני, אינה מלמדת בהכרח על מידת העניין של הרשימה בקידום הבעיות והמצוקות של נשים בחברה בישראל. לא פעם זה בדיוק ההפך: ביטוי זול לשיח הפוליטיקלי קורקט או סתם ניסיון לא מתוחכם לרכוש את ליבן של אזרחיות, כאילו נצביע לאישה, בין אם זו מירי רגב ובין אם זו סתיו שפיר, רק באשר היא אישה.

סקר של "היומן" בערוץ 1, חודשיים לפני בחירות 2015.  שימו לב לנוסח השאלה

זה לא יספיק כי מידת העלאת המודעות לאי השוויון בין המינים בחברה והלאה לתיקון המצב אצל נבחרי ונבחרות הציבור לא נקבעת באמצעות בדיקה מהו המין של המועמדים והמועמדות ברשימה. מספר גדול של נשים במקומות ריאליים הוא חשוב מאוד, אך פועלם של נשים ושל גברים בכנסת להעלאת מודעות לאי השוויון בחברה ולתיקון המצב חשוב יותר.

זה לא יספיק כי העיסוק בשאלה כמה-כמה לפעמים מניח בטעות שיש יחס ישר בין מספר הנשים במקומות הריאליים ברשימה לכנסת לבין מידת החשיבות שתגלה הסיעה בפועלה למען קידום אוכלוסיות חלשות ומוחלשות בחברה בישראל, בהן הנשים לעולם מהוות רוב מספרי. אך עלייה במספר הנשים במקומות הריאליים ברשימה לכנסת לא יהפוך את הרשימה לרשימה שהיא גם פמיניסטית. פועלם של הנשים ושל הגברים בה יהפוך אותה לרשימה שיש לה תודעה כזו.

אמנם המדינה מזכירה לכל אישה מדי יום שהיא אישה, אך לא כל אישה מגלה מודעות למקומן המוגבל ומעמדן הנחות של נשים בישראל. כמו בכלל האוכלוסייה, גם בקרב חברות הכנסת המכהנות והפוטנציאליות ישנן נשים שבעשייתן הציבורית מגלות מודעות לבעיות ולמצוקות של נשים באשר הן ואף פועלות לתיקון, וישנן כאלה שזה ממש לא מעניין אותן. כמו בכלל האוכלוסייה, גם בקרב חברות הכנסת המכהנות והפוטנציאליות ישנן נשים שמתכחשות לעצם קיומן של בעיות ומצוקות אלה, וישנן גם נשים שבפועלן מטשטשות את ההשתייכות המגדרית שלהן.

יותר מדי נשים בישראל סבורות שבמדינת ישראל יש שוויון גמור בין גברים לנשים, בין אם מפני שכך כתוב בהכרזת העצמאות של המדינה, בין אם הן טועות לחשוב שהמפעל הציוני מעולם לא הדיר נשים ולא שלל מהן את הזכות לבחור ולהיבחר, ובין אם הן מזכירות שפעם עמדה כאן אישה בראשות הממשלה. אך הכרזת העצמאות היא מסמך תעמולתי, בתקופת היישוב נשים נאבקו על זכויותיהן לבחור ולהיבחר וגם כאשר עמדה אישה בראש ממשלת ישראל לא היה זה סימן לקידום מעמד האישה בחברה.

גולדה מאיר, שהיתה גם האישה ראשונה שכיהנה בתפקיד שר בממשלת ישראל, שנמנתה עם אחת משתי הנשים שחתמו על הכרזת העצמאות ושידעה שבישראל כשאומרים עלייך ש"יצאת גבר" אז קיבלת מחמאה, כתבה באוטוביוגרפיה שלה מעט מאוד על מעמד האישה וגם בערוב ימיה המשיכה להחזיק בדעה ש"העובדה שאני אשה מעולם לא הפריעה לי בשום דבר".

גם אם וכאשר יתברר שבכנסת ה-20 מספר נבחרות הציבור ממשיך לעלות, אין פירושו של דבר שניצחנו. אם לא נשים לב נאבד את הראש, ושכרנו עלול לצאת בהפסדנו. אחרי הבחירות, התשובה לשאלה "כמה-כמה" תפנה את מקומה לשאלות הקשות של היום שאחרי, שמתחילות במילים כמו: מה, איך ולמה.

השיא השלילי בייצוג נשים בכנסת נרשם בכנסת השביעית. נחשו מי היתה ראש הממשלה

רוצות לספור חברות כנסת? היכנסו לכאן