לעתים קרובות מדי החינוך המגדרי קורס אל מול המתנות שמביאים סבתא וסבא. הכוונות טובות, וגם חנות הצעצועים הקבועה אינהרשת ענק אלא חנות שכונתית עם צעצועים ומשחקים מוצלחים. אבל איכשהו, בסופו של דבר, הגדולה והקטנה קורעות את העטיפה הצבעונית ומגלות ערכה לעיצוב בגדים ואפילו תפירה, טירת נסיכות נוצצת ואלבום מדבקות, והאמצעי מוצא בקופסה (עטיפה צבעונית גם כן) משחק הרכבה. לעתים זה מזמן גם שיחה שעיקרה חידוד ההתבוננות הביקורתית של הילדים והילדות בנושא, ועל הדרך גם של ההורים. סימון המין והמגדר באמצעות חפצים ממשיך להיות נפוץ מאד, הנה תמונות שצילמו חברות ששמות לב:
בחנות ממתקים וציוד למסיבות יש מארזים למסיבות יום הולדת. הציוד ליום הולדת לבת והציוד ליום הולדת לבן מסודרים באותה כוננית, אך במדפים נפרדים
זה מה שמצאה זהר שוורצברג במזבלה של קיבוץ מעגן מיכאל. כיסא לתלמיד או למזכירה. אפשר לנחש מה צבע הריפוד של כיסא התלמידה, ואיך לא יקראו לכיסא שמיועד לך אם הגעת להנהלה. "כיסא מנהלת" זה לא.
תודה לזוהר שוורצברג
כל כך פשוט לתקן. באחד הבקרים נכנסה אימא לארבעה לחנות ספרי הלימוד ומכשירי הכתיבה בשכונה, לקנות תיקייה לשיעור אנגלית לקטנה שלה, תלמידת כיתה ב'. אמנם הילדה ביקשה תיקייה פרחונית, אבל מדוע זו צריכה להיות מונחת על מדף "תיקיות בנות"?
היא האירה את עיניהם של בעלי החנות. את צודקת, אמרו לה, ודעי לך שאם ילדה תרצה תיקייה עם ציור של כדורגל, כמובן נמכור לה. זה ברור, ענתה, אבל כיצד בכלל תגיע הילדה למדף התיקיות עם ציורי הכדורגל אם מראש היא מנותבת ל"תיקיות בנות"? היאהציעה להחליף את התוויות. במקום "תיקיות (בנות)" ו"תיקיות (בנים)", לכתוב: "תיקיות חלקות" ו"תיקיות מודפסות/ממותגות". זה גם לא יזיק לכיס של ההורים.
אימא לשלושה, שהיא גם אשת חינוך, התרגזה. איך ייתכן שאני מחנכת את הילדים והילדות בגן שלי על בסיס שוויוני והמדפים בחנות השכונתית מלמדים בדיוק ההפך? את צודקת, אמר לה מנהל החנות, ומיד שינה את השלטים.
תודה למיקי פלר ולשרון מירנץ
הפתרון אינו בניתוב הבנים והבנות לתפקידים הלא מסורתיים, המקבע גם הוא את גבולות המגדר. הפתרון מצוי בהנחלת ערכים – פתיחות ושוויוניות. כך הבחירה לשחק בבובות או במכוניות אינה מפני שכך עושות בנות או כך עושים בנים, אלא מפני שכך אני בוחר, או בוחרת.
באחד ימים נכנסה הקטנה לגן כשהיא לבושה במעיל כחול. יש לך מעיל של בן! אמרה לה אחת הילדות. הקטנה התנגדה: מה פתאום? זה המעיל שלי, ואני בת. במקום להתעלם, ניתבה הגננת את השיחה למעשה חינוכי. מדי שבוע מוטמן בקופסה גדולה בגן חפץ כלשהו, ועל הילדים והילדות לשאול שאלות ובסופו של דבר לגלות מה יש בפנים. הפעם היה זה המעיל הכחול, והפעם נושא השיחה היה ערך השוויון. מעיל כחול יכול להיות מעיל של בת ויכול להיות מעיל של בן, הסבירו הילדים והילדות להורים שבאו לאסוף אותם אחרי הצהריים.
תודה למיקי פלר
המגמה על מדפי החנויות הולכת ומקצינה. ראו את המגמה המסתמנת מהתבוננות בצעצועים ובבובות משנות השמונים, לעומת היום. למשל, לגו
תראו מה קרה להולי הובי, לגברת סטרוברי ולבובת כרובית. ורוד יותר, חשוף יותר, שדוף יותר. נראה שמעולם לא היינו כה אחר, כלומר אחרת.
לסיום, סיפור אופטימי. בבית הספר התקיים לאחרונה "יום המחנך". ב"יום המחנך" מתקיימת פעילות לצוותי ההוראה והחינוך של בית הספר. ועד ההורים המרכזי דואג למתנה קטנה, כמו שוקולד מקושט באריזה מנצנצת והכי חשוב – ברכה אישית קשורה בסרט. ההרצאה והפעילות התקיימו בחדר הסגל של בית הספר, שעל הדלת שלו תלוי השלט הזה
חינוך טוב אינו חינוך לעדריות. תודה לליאורה פרידלנדר
שמחתי לבוא להרצאה לצוות בית הספר. התחלנו ב"יום המחנך" ובהיסטוריה שלו, וראשיתו בדמותו של יאנוש קורצ'אק. עד מהרה צפה ההבנה ש"יום המחנך" צריך להיות "יום המחנכת", או: "יום המחנכת והמחנך". מכאן התגלגלנו לשיחה על בנות ובנים בכיתה ומחוץ לה ועל האחרת היא אני. דיברנו פמיניזם בלי להגיד את השם המפורש. בסוף ההרצאה קיבלו כולן שוקולד מקושט באריזה מנצנצת וברכה מגולגלת קשורה בסרט, וגם שלט חדש:
שלט חדש לחדר הסגל של בית הספר. תודה לעמליה פינקו
תחת התמונה שהעלתה המורה יעל לאתר בית הספר כבר נכתב אירועי "יום המחנך/ת" ולא "יום המחנך", ובמכתב התודה כתבה המנהלת: "יום המחנכת".
הילדה שלובשת את המעיל הכחול בסיפור "המטריה הגדולה של אבא" היא בתיה.
אח… שנות השמונים הנהדרות… (לא הייתי חוזרת אליהן, טוב, אולי רק לשנה בה גרנו בקנדה ;-))
אני חושבת, שהרשומה הזו, שבה אוסף מכאן ומכאן, קצת מטעה.
היא אופטימית מדי (לאן הגענו שאני אכתוב דבר כזה…)
ונכון, שהכיתוב על התיקיות שונה וגם באחד מבתי הספר יש הכרה בכך שחדר המורים הוא בעצם חדר מורות, אבל…
תוכניות כמו היפה והחנון עדיין מככבות בפריים טיים, זוכות לרייטינג גבוה וגורמות לויכוחים ביתיים שעיקרם "למה לעזאזל את בכלל רוצה לראות תוכנית כזו" אל מול "אבל זה נחמד וכולם רואים!"
:-/
(ובנימה פסימית זו, אני עדיין חייבת לתהות אם השינוי יחזיק מעמד. את החנות השכונתית אמנם דגמתי שוב, אבל מבית הספר כבר קיבלתי מייל שעיקרו תודה לעוסקים במלאכה לכבוד… יום המחנך.)
הי, את צודקת, בזכותך תיקנתי את הכותרת של הפוסט. סוג של אופטימיות זהירה. המייל מבית הספר וגם התמונה באתר סיפרו על "יום המחנכת" או "יום המחנך/ת". המייל האחרון ובו תודות ל"יום המחנך" הגיע מוועד ההורים, והנה זירה חשובה ביותר להעלאת מודעות.
האם השינוי יחזיק מעמד? ימים יגידו. המנהלת הזמינה אותי להמשיך לשוחח על העניין בישיבה מורחבת של צוות בית הספר. נקווה לטוב.