אחרי כשנתיים בפלמ"ח הגיעה יעל תמרין טבנקין למסקנה שזה כבר לא זה. היא שירתה בגדוד השני, הייתה מ"כית ומד"סית וגם לקחה חלק בפעולות. אך חזרה והרגישה  ש"הייתי על יד האירועים. כשהחבר'ה היו חוזרים מפעולה וצריך היה להטמין את הנשקים בסליקים, תמיד הייתי שותפה לניקוי הנשק, להטמנת הנשק. לא לקחו בגדוד שלנו בחורות לפעילות ממש. הבנות התאמנו אז הרבה פחות". 

בקיבוץ לא ששו לשחרר אותה מהעבודה בלול וברפת. "החליטו כנראה שלצבא הבריטי יש סיכוי של יציאה לתרבות רעה", סיפרה. חברה מהקיבוץ נשלחה לשכנע אותה שמוטב להתגייס לפלמ"ח, תוך הבטחה ש"יש לבחורה תפקידים בפלמ"ח". זאת אף על פי ש"לא אמרו שיש החלטה שבחורות משתתפות בפעילות מבצעית, וזה היה בתקופה של המאבק בצבא הבריטי".

היא גויסה לגדוד השני, ובשנה הראשונה "יצא לי לבלות בקורסים". אחרי קורס ימי בקיסריה השתתפה בפעולה להורדה של עולים לא ליגליים (מעפילים) שהגיעו לחופי הארץ, ו"זה בעצם הפגיש אותנו עם העשייה הממשית של הפלמ"ח. בכל אופן זו היתה הפעם הראשונה של הרגשה שבאמת כל העניין הוא למשהו".

בקורס המ"כים בו השתתפה, עליו פיקד יצחק רבין, היו גם שתי כיתות של נשים. "מהקורס הזה", אמרה לימים, "במלחמת השחרור, אני חושבת שנפלו יותר מהחצי". כיתות הנשים היו בנפרד. "אבל תוכנית האימונים היתה בדיוק אותו הדבר. אולי הקצב של הבנות היה קצת יותר איטי".

בסיום הקורס הדריכה כיתת בנות. "הכל היה צריך להיות טוב ויפה. המאבק עם הבריטים הלך אז וגבר, והבחורים היו צריכים יותר ימי אמונים ופעילות, ותקופת האימונים של הבנות התקצרה. פחות ופחות, למרות שהיו אז הרבה פעולות". כמפקדת, היא סיפרה, שיתפו אותה בפעולות להעברה של חומרי נפץ. ב"ליל הגשרים" ב-1946 "התפקיד שלי היה להעביר פתקים סודיים – עבודה שהתאימה לבחורות. הייתי צמודה למפקד המחלקה. היתה הליכה ארוכה ליעד, אבל כמ"כית וכמדריכת ספורט היה לי כושר טוב. היה לי תיק סודי עם חומר סודי שאותו העברתי בין הכוחות בשטח".

אחרי כשנתיים החליטה להשתחרר. "חייתי בהרגשה שזה לא זה", אמרה, "שבעצם אין לי הרגשה טובה, אני עושה משהו". היא התחתנה עם יוסף טבנקין ואחרי שהציגה אישור רפואי שהיא בהיריון, שוחררה. זה היה ב-26 ביוני 1946. "אני מוכרחה להגיד שהשרות שלי בפלמ"ח היה לא של כדורים", אמרה בשיח חברות פלמ"ח שהתקיים כעבור שנים. היא התכוונה לשירות שכלל פעולות קרביות, שמשמעו היה יישום מה שלמדו בקורסים ותרגלו באימונים. בימי מלחמת העצמאות כבר הייתה אֵם, "וכבר לא השתתפתי בשום פעולה קרבית".