את שרה פרדס לא הכרתי באופן אישי. הגעתי אליה במקרה, לאחר חיפוש אישה משמעותית שעסקה בקיימות, נושא הקרוב לליבי. הבנתי שעקרונות הקיימות מתקיימים בצורה כזו או אחרת בקיבוצים, על כן חיפשתי אישה שהיתה חברת קיבוץ. ערן אליהו, חבר קיבוץ שדות ים, שלף באחת את השם "פרדס" ואמר: "היא היתה ממקימות הנוי של הקיבוץ והתמודדה עם הבעיה של החולות". שרה פרדס היתה מקימת הנוי בקיבוץ שדות ים, מהנדסת מים אוטודידקטית, פיתחה וניהלה פרויקטים לייעול ההשקיה בנוי. 

הגעתי לקיבוץ היפהפה שדות ים, שם פגשתי שלושה מבין ארבעת ילדיה, שקיבלו אותי בחום ובאהבה. יובל, הגר והדס עשו לי סיור בין גינות הנוי שהקימה אמם, סיפרו לי על ראשית הקיבוץ, על אופיה ועל פועלה. פגשתי גם את טובה לבינוב ועירית בן ציון, עמיתותיה במחלקה לייעול ההשקיה, שסיפרו עליה בעיניים נוצצות ועם המון אהבה והערכה. "נורא שמחנו שקראת לנו לדבר על שרה, בעינינו היא אישה פורצת דרך". אחד ממקורות המידע שסייעו לי להבין מי היתה אישה זו היה סרטון שבו תיארה את עבודותיה בקיבוץ ומחוצה לו. דרך הסיפורים השונים התגלתה אישה חזקה, חרוצה, מצחיקה, אכפתית, רגישה, נלהבת, אינטליגנטית, מעוררת השראה.

היא נולדה בשביעי של פסח בשנת 1920 בווילנה שבליטא לאשר ובלהה רפפורט, בת הבין שני בנים. משפחתה עלתה ארצה בשנת 1926 וגרה בשכונת בורוכוב בגבעתיים. במהלך לימודיה בבית הספר החקלאי "משק הפועלות" בגבעת השלושה עבדה בעבודות שונות ביניהן: לימוד עברית, תפירה וחלוקת עיתונים, על מנת לסייע לכלכלת המשפחה. בשנת 1937 הגיעה לקריית חיים כמדריכה בתנועת הנוער העובד והלומד, והצטרפה ל"קבוצת הים" ששאפה להקים קיבוץ שיעסוק בימאות ובדיג. באותה עת פגשה את זאב מאירסון, לימים פרדס, חבר הקבוצה שהגיע מהכשרת נען, לו נישאה בשנת 1940. ב-26 במרץ 1938 החליטה אסיפת הקבוצה ששמה יקרא "שדות ים", על פי הצעתו של זלמן רובשוב שזר, לימים נשיא המדינה, וזאב פרדס. בקיץ 1939 תיכננו לעלות להתיישבות על אדמות קיסריה, אך התכנית בוטלה. בינתיים נחכר שטח לעיבוד זמני בקריית בנימין שבמפרץ חיפה, נקנו כלים חקלאיים וקם ענף חדש: הפלחה.

בשניים במאי 1940 עלו עשרה חברים ראשונים על אדמות קיסריה, ביניהם זאב פרדס. החיים בקיבוץ זרמו במקביל בשני המקומות: בקיסריה ובקריית בנימין. בקיסריה עבדו חלק בדיג והשאר בענפי שירותים. בקריית בנימין המשיכו בעבודות הפלחה ולשם כך נחכר שטח נוסף. בשנת 1942 נערך כינוס בנושא ההעברה לקיסריה והוחלט ליצור במקום תנאים להעברת מרבית הקבוצה. באוקטובר 1943 הועברו ילדי הקבוצה לקיסריה, נרכשה זכות חכירה לשבעים דונם ובקריית בנימין חוסלו הלול וגן הירק. באותה עת הגיעה שרה פרדס אל אדמת שדות ים יחד עם בנם הבכור. היא הקימה את ענף הנוי בקיבוץ וכונתה בפי החברים והחברות "נויניקית".

חברות שותלות בקיבוץ שדות ים. במרכז: שרה פרדס

שרה פרדס בשנות השבעים

באוויר מלוח, על חולות ים נודדים, הוקמה בשנת 2010 פינת שרה פרדס, נקודת תצפית בקיבוץ שדות ים המשקיפה על הים. ילדיה הקימו את הפינה בסיוע של נחשול אמיר, אחראי הנוי. על אף שלא היתה בעלת השכלה גבוהה, שרה פרדס ניחנה בחוש טכני והנדסי יוצא דופן, ראש פרקטי ותפיסה מרחבית שבאמצעותם יכלה לגשר על פערי הלמידה. היא היתה אוטודידקטית בצורה מובהקת, וזכתה להערכה מקצועית רבה גם בקרב אנשי מקצוע מנוסים ומלומדים ממנה.

שירי קצור היא סטודנטית לחינוך דמוקרטי במכללת סמינר הקיבוצים ומרכזת תחום הקיימות באגודת הסטודנטים והסטודנטיות של המכללה