מי שמחפש/ת בגוגל את המלים "חרדים" ו"זיכרון השואה" מקבל/ת אמנם תוצאות מגוונות, אך המלים שחוזרות ונשנות הן "שלילה", "בעיה", "נגד", "הימנעות" וגם: "פגיעה והדרה". לרוב האזכור מופיע במסגרת סיקור או תגובה לביטויים הפגנתיים של חרדים נגד הפרקטיקה המקובלת של יום הזיכרון הלאומי לשואה ולגבורה ואף לעצם קיומו, כמו ההתעלמות הידועה מן הצפירה או הבחירה לעשות על האש בגן סאקר. תוצאות החיפוש משקפות את הדיכוטומיה הכללית המאפיינת את העיסוק בשואה: אנחנו והם, צדיקים ורשעים, כאן ושם, ולענייננו – ציונים וחרדים. ספרה של מיכל שאול, פאר תחת אפר: החברה החרדית בצל השואה 1961-1945 (הוצאת יד יצחק בן צבי ויד ושם) מלמד שצריך לקרוא הרבה יותר מאלף מלים כדי להבין את שורשי יחסם המורכב, המעניין ואף המפתיע של החרדים לשואה, ובתוך כך להבין שזה עניין מסובך מכדי להכילו בטוקבק או בפשקוויל.
תלמידות סמינר בית יעקב, לודז' 1934
הספר, המבוסס על עבודת דוקטור, עוסק בהתמודדותה של אותה קבוצה ייחודית בחברה בישראל עם השואה בין השנים 1945 ל-1961. הוא מגולל את הופעתה המחודשת של החברה החרדית בארץ, לאחר המכה האנושה שספגה בתקופת השואה מבחינה דמוגרפית, גיאוגרפית, אידיאולוגית, תיאולוגית ומורלית. שאול מראה כיצד מי שהובילו את תהליך השיקום המהיר והמוצלח היו ניצולי שואה מקרב ציבור זה. להמשיך לקרוא
