פורסם במוסף ספרים של הארץ

רון בָּר-שֶֶשֶת, בנם הבכור של ד"ר תמימה, בת של פרופסור מ"הדסה", חוקרת מחלת הסרטן שיצאה לשנת שבתון מהאוניברסיטה העברית והשתלמה בבוסטון, ושל שאול, יליד טנג'יר שבמרוקו, מכונאי רכב שמצא בנסיעה הזדמנות להגשמת החלום האמריקני, הוא היפוכה הגמור של ג'ודי פרידלנדר, בתו של ג'ק המיליונר הגרה בבית פאר בנְיוּטוֹן, ונכדתו של סם, שמזדקן לא בכבוד בדורצ'סטר שהפכה לגטו שחור. הוא ישראלי נבוך ונכלם באמריקה, היא יהודייה נחרצת ונחושה, שעושה תמיד מה שהיא רוצה.

הוצאת כתר

זהו סיפור שגם אם אינו מבוסס על סיפור אמיתי הרי שהוא מציאותי מאוד: היפוכם הגמור של ספרי הפנטזיה והמדע הבדיוני. זהו סיפור על ידידות ואחר כך אהבה, שראשיתו בשעת אחר-צהריים מבעבעת של יום אוגוסט בשנת 1964 וסופו באוגוסט 1967 ושזורים בו דילמות של זהות יהודית וישראלית,כסף שאינו מביא לאושר, אשכנזים היורדים לחיי מזרחיים ולהפך ומיתוס ההצלחה על ההיבטים הטרגיים שלו. וכמו במהלכו של שיעור היסטוריה טוב, כל נער ונערה דהיום, גם אם לא חוו רילוקיישן, יוכלו למצוא בו משהו מעצמם.

מחבר הספר רון וג'ודי הוא יצחק נוי, סופר, עיתונאי ומגיש תכניות רדיו בקול ישראל וד"ר להיסטוריה. אמנם הספר הזה הוא סיפור אהבה וסיפור משפחתי, אבל הוא גם סיפור היסטורי. זהו שיעור בתולדות ארצות הברית ובמורשת שיצרה לעצמה ועל הכסף שמניע אותה. 

זהו שיעור בהיסטוריה של מיעוטים: הגירת היהודים לאמריקה במפנה המאה העשרים, יחסי שחורים ולבנים בשנות הששים ומרקם חייהם של מיעוטים באמריקה, יהודים כמו סוניה וסם, סבתא וסבא של ג'ודי, ושחורים כמו רוזי טובת הלב ואפרים הענק, יהודי שחור שחולם על ירושלים.

זהו שיעור בתולדות החברה בישראל, על קשיי הקיום בשנים הראשונות למדינה, על עולים חדשים שנשארו וירדו ועל ותיקים ועל השסע העדתי, אותו חש רון על בשרו בתור חצי-חצי, בן לאב מזרחי שעלה ממרוקו ולאם אשכנזייה בת הארץ. 

שסע עדתי זה נוכח גם בספר נוער נהדר אחר של יצחק נוי, גבעת האיריסים השחורים. גיבוריו הם יפתח הצבר ממושב נטעים וסוזי מהמעברה. בין הגיבורים של שני הספרים יש קשרי משפחה. ארמן, דודו של רון, שעלה ארצה ממרוקו, עזב את ישראל בראשית שנות החמישים והיגר לקנדה יחד עם אשתו חנה. אחיה של חנה, יצחק זקן, ומשפחתו, עלו ממרוקו וגרו במעברה שעל גבעת האיריסים השחורים.

קריאה חוזרת בספר נעורים מזכירה נשכחות ולא פעם מאירה נקודות חדשות בסיפור שלא שמנו לב אליהן. לפעמים היא משמחת, לפעמים היא מאכזבת, לפעמים היא מזכירה לנו מי היינו כשקראנו את הספר בפעם הראשונה. 

בהקשר של המגדר, זהו סיפור שיש בו נוכחות משמעותית של נשים, שמניעות את העלילה לא מאחורי הקלעים אלא מקידמת הבמה. ביניהן תמימה שאינה תמימה, פמלה הקרה שיש בליבה פינה חמה, דודה רות רבת הקסם, סבתא סוניה הדומיננטית ורות הגדולה, ומעל כולן ג'ודי, אינדיווידואליסטית אמיצת-לב. לא חשוב כמה שנים עברו, קוראת ויכולה לשמוע את יצחק נוי מקריא פרק מהספר בקולו, והשעה שלוש בצהריים, קול ישראל מירושלים, רשת א', והחתול בשק.

גרסה מורחבת של המאמר בהארץ, מוסף ספרים, ספרי הילדות שאהבנו